מאז שחזרתי בשאלה יש בתוכי מלחמה פנימית שלא מניחה לי

שאלה:

מאת שוקי:
שלום. גדלתי במשפחה חרדית, ולפני כשנתיים, כשהייתי בגיל תשע-עשרה, ואחרי שעברתי הרבה משברים בבית – עזבתי את הדרך, או כמו שההורים שלי קוראים לזה 'פרקתי עול'. מאז ועד היום עברו יותר משנתיים, ואני חי את חיי כחילוני גמור.
בתקופה הזו אני במלחמה פנימית – מצד אחד המשברים והויכוחים שחויתי בבית הותירו בי צלקות כואבות וניכור לכל מה שקשור לדת, ומצד שני המצפון שלי לא שקט ובתוך תוכי אני יודע שעזבתי את האמת ובחרתי בחיי החופש.
אני הולך עם המחשבות האלו כל הזמן, ואני מרגיש תלוש משני העולמות: עולם הבא כבר לא יהיה לי ובוודאי אקבל שם עונשים כבדים, ועולם הזה גם אין לי כי יש לי ייסורי מצפון.
כבר כמה פעמים הגעתי למצב שפל ועלו בראשי מחשבות להתאבד ולגמור עם כל ההתחבטויות האלו, אבל אחרי שקראתי שתי חוברות שכתבת, הרגשתי שאתה מבין אותי ומדבר אליי, ושאתה מתייחס לחיים בצורה שונה מרבנים אחרים, החלטתי להתייעץ איתך. האם אתה מבין את מה שאני מרגיש? ומה אתה חושב על המצב שבו אני נמצא?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר משפטים י"ח שבט ה'תשע"ד

שלום וברכה אל שוקי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

קודם כל, אתה צריך לדעת שלא איבדת את עולמך, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין צ.) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא; ומובא בזוהר (לך לך צ"ה:) כל אינון דאתגזרו אקרון צדיקים [כל מי שנימול הוא בכלל צדיק], וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ג) כל ישראל נקראים צדיקים על שם הברית שהם נימולים, ותהילה לאל כל בר ישראל נימול, ובזה ראוי לו לשמוח מאד מאד שעל כל פנים יש לו מצוה זו, ומכל שכן וכל שכן כל בר ישראל מלא מצוות כרימון, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון.

ולכן אל תחתום את הדין עליך שאיבדת את עולמך, אין דבר כזה! כי בפירוש גילו לנו חכמינו הקדושים (ילקוט הושע רמז תקל"ב) "שובה ישראל עד הוי"ה אלקיך" – אדם עומד ומחרף ומגדף בשוק, והקדוש ברוך הוא אומר לו עשה תשובה ביני לבינך ואני מקבלך; היש עוד עוון כל כך חמור כמו שאדם מחרף ומגדף כלפי מעלה? אף על פי כן אומר לו הקדוש ברוך הוא – בוא תחזור בתשובה ואני מוחל לך.

ולכן אל תחתום על עצמך את הדין שאיבדת את עולמך, אולי איבדת את השכל, אבל לא את עולמך… אני מבין את הכאב שכואב לך וכו', ומה שעובר עליך וכו', וחבל מאד שלא תלך לאחד ותספר לו את כל מה שעובר עליך, כי זה מאד מאד חשוב לדבר עם מישהו בעל סמכות עליונה, ולא להתבייש לספר לו את כל הבעיות והספיקות והבלבולים וכו' וכו' שרק עוברים עליו וכו', כי אסור לך בשום פנים ואופן להתייסר יהיה מה שיהיה ויהיה באיזה אופן שיהיה, כי על כל דבר בזה העולם יש תקוה. רביז"ל גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) אין שום יאוש בעולם כלל, אין דבר כזה להתייאש מהחיים, לכל אחד בזה העולם יש תקוה, ובפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קי"ב) אם אתה מאמין שיכולים לקלקל – תאמין שיכולים לתקן, יש הרבה בני הנעורים כמוך שעובר עליהם מה שעובר וכו' וכו', הן בבית מההורים וכו', הן מהישיבה מהמלמדים ומהראשי ישיבה וכו', אבל בשביל זה עדיין לא צריכים להכנס בלחץ ובעצבות נוראה ולעזוב את הכל ולחזור בשאלה.

אתה יודע מה זו שאלה? שהוא לא יודע לאיזה כיוון ללכת, ונמשך אחר כל מיני דרכים, כי הוא איבד את הדרך שהלכו בה אבותינו ואבות אבותינו מדור דור עד קבלת התורה מהר סיני, זה הפירוש של שאלה! הוא מסכן, ושואל באיזה דרך אני הולך? ולכן הבעל שכל ישכיל אותו ללכת על הדרך הנכונה שהיא דרך התורה, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה כ"א סימן א') והתורה כולה שלום, שנאמר (משלי ג') "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"; אין עוד דרך נועם כמו מי שהולך בדרך התורה והאמונה בו יתברך, ולצערינו הרב מאז שקמו המשכילים (המסכילים) שהם היו ליצנים גדולים מאד, אנשים בלי שום ערך עצמי, מופקרים שפרקו עול לגמרי כדי לעבור על כל העריות שבתורה, ולפטם את עצמם עם כל הטריפות והנבילות שרק יש, בשר החזיר והשפנים וכו' וכו', הכניסו ליצנות גדולה בין עם ישראל, ועבדא בהפקירא ניחא ליה שמשכו אליהם רבים עד שמקררים מהאמונה בו יתברך, ואין לאף אחד מהם סוף טוב כאשר ראו בחוש שכל אלו ראשי המשכילים (המסכילים) שלבסוף יצאו מהדת – התנצרו, ואם לא הם -אזי ילדיהם יצאו לגמרי מדת ישראל והתנצרו וכו', ולא נשאר מהם זכר, ולכן אתה לא צריך להיות שבור בזה שנפלת למקום שנפלת וכו', ופרקת עול וכו', אבל זה לא היה בכלל אשמתך וכו', כי אני בטוח שעברת בחיים תלאות רבות וזה הביא אותך אל מה שהביא אותך וכו'.

אבל אתה צריך לזכור שלא אלמן ישראל, ובכל דור ודור יש צדיקים יחידי הדורות שנשלחו לזה העולם להציל את כל הדור, ובדורותינו אלו שלח לנו הקדוש ברוך הוא מנהיג אמיתי, רבי רחמן שמבין את כל נימי הנפש של האדם וספקותיו וכו' וכו', והוא הצדיק הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע שיש בדבריו הקדושים ובלימודו העמוק עצות נוראות ונפלאות לכל אדם שבעולם, ולכל המצבים שאליהם נקלע, ובפירוש גילה לנו שהוא יכול גם את אומות העולם להביא סמוך אל דת ישראל, וגם עליהם עובר מה שעובר צרות ויסורים מרירות ומכאובים וכו' וכו', כי אין אדם בזה העולם שלא יסבול איזה סבל וכו', או שלא יעבור עליו איזה משבר בחייו הפרטיים וכו', וכולם צריכים תמיכה נפשית ורוחנית וגשמית וכו' וכו', שאותה מוצאים בדברי רביז"ל, ולכן אל תכנס בלחץ וכו', ואל תפחד משום דבר בעולם וכו', אתה צריך לדעת ששום דבר רע לא קרה וכו', נסתבכת במה שנסתבכת וכו', אך תמיד יכולים לחזור, אין דבר כזה להגיד שאיבדת את עולמך, רק מרוב לחץ חברתי או נפשי וכו' וכו', חשבת שאם תעזוב את הכל אזי זה יעזור לך וכו'.

עלי לומר לך, כי הקדוש ברוך הוא אב הרחמן ומרחם על בריותיו, ולא כמו שמציירים אותו, כי בפירוש גילו לנו חכמינו הקדושים (מדרש תהילים מזמור י"ח) שכל העושה תשובה מעבירה שבידו, הקדוש ברוך הוא מוסיף לו כבוד וקורא לו שם חביב; ואמרו (פסחים קיט.) ידו של הקדוש ברוך הוא שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מיד מדת הדין; ולכן למה תכתוב שהקדוש ברוך הוא יעניש אותך? אדרבה, אם  תחזור בתשובה שלימה, העוונות שלך יתהפכו לזכויות. ולכן תיקח את עצמך בידיך ותחזור בתשובה שלימה עם לב אמת ולב נכון, ואמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה י"ט סימן ד') על הפסוק (איוב ל"א) "בחוץ לא ילין גר" – שאין הקדוש ברוך הוא פוסל לבריה, אלא לכל הוא מקבל, השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שהוא מבקש ליכנס יכנס, לכך הוא אומר "בחוץ לא ילין גר"; ואמרו (תנחומא וירא) ראה מה יפה התשובה, אמר הקדוש ברוך הוא (מלאכי ל"ג ז') "שובו אלי ואשובה אליכם" – שאם ביד אדם כמה עוונות והוא שב לפני הקדוש ברוך הוא, הוא מעלה עליו כאילו לא חטא.

רביז"ל נתן לנו מתנה עוד עכשיו, אשר באמת זה יתגלה בעולם רק כשתהיה הגאולה, והמתנה הזו נקראת 'התבודדות' – שיחה בינו לבין קונו, שאדם צריך להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, וישיח ויספר את כל אשר עם לבבו אליו יתברך, ממש כמו שמדברים אחד עם השני, וירגיל את עצמו ללכת למקום פנוי שאין שמה בני אדם וירבה לדבר עמו יתברך, ואף שבהתחלה ידמה לו שאף אחד לא מסתכל עליו וכו', ואף אחד לא עונה לו וכו', ואף אחד לא מעוניין בו וכו', כל זה בא מחמת רוב העוונות שנכשלנו בהם וכו', וזה מה שהכניס בנו כפירות ואפיקורסות, כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן כ"ב) הפשע של אדם מכניס כפירה לאדם; וכתיב (ישעיה נ"ט ב') "כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע", ולכן בהתחלה צריכים להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בלי שום חכמות והשכלות כלל, ואפילו שידמה לו שאין מי ששומע לו, זה הכל הבל ורעות רוח, כי הוא יתברך נמצא ואין בלעדיו נמצא, והוא שומע תפלת כל פה, וכל תפלה, כל תחינה וכל בקשה גורמת שעשוע גדול אצלו יתברך.

ובפרט כשבר ישראל מספר לו יתברך איך שנתעה בדרכים נבוכים וכו', ומה הביא אותו אל דבר זה, אין לתאר ואין לשער מה הדיבורים האלו עושים בכל העולמות וכו', כי התפלה שלו בוקעת רקיעים, כמובא בזוהר (עקב רע"ג:) על הפסוק (תהלים ק"ב א') "תפלה לעני כי יעטוף" – שכל הברכות והתפלות מתעטפות, עד שתעלה תפלת העני.

ואמרו (זוהר בלק קצ"ה.) שיש שלוש תפלות – תפלה למשה (תהלים צ'), תפלה לדוד (תהלים י"ז), תפלה לעני (תהלים ק"ב). בוודאי התפלה של משה היתה למעלה מכולם, כי משה רבינו זכה להיות בעלה דמטרוניתא, וכן תפלה לדוד בוודאי היתה לה השלימות שאין שלימות אחריה, כי דוד המלך היה בדחא דמלכא, וכן יש תפלה לעני – שהעני מבקש מהקדוש ברוך הוא את כל מה שהוא צריך. ושואל הזוהר מאן חשיבא מכולהו? [איזו תפלה יותר חשובה מתפלה למשה ומתפלה לדוד?] הוי אימא תפלה דעני. תפלה דא קדים לתפלה דמשה, וקדים לתפלה דדוד, וקדים לכל שאר צלותין דעלמא. מאי טעמא? בגין דעני איהו תביר לבא, וכתיב (תהלים ל"ד י"ט) "קרוב הוי"ה לנשברי לב" וגו', ומסכנא עביד תדיר קטטה בקודשא בריך הוא, וקודשא בריך הוא אצית ושמע מלוי [הוי אומר שתפלה לעני יותר חשובה אפילו מתפלה למשה ומתפלה לדוד, ומכל התפלות שבעולם, כי עני תמיד שבור ועוברים עליו משברים וגלים, ועושה קטטה עם הקדוש ברוך הוא כביכול למה מגיע לו להיות עני, ולמה צריך לסבול את הסבל של העניות, והקדוש ברוך הוא שומע בתפלתו]. כיון דצלי צלותיה, פתח כל כוי רקיעין [איך שהעני מתחיל להתפלל את התפלות שלו, נפתחים לפניו כל חלוני הרקיע], וכל שאר צלותין דקא סלקין לעילא, דחי לון ההוא מסכנא תביר לבא [וכל התפלות של כל העולם נדחין לפני התפלה של העני שהוא בשברון לב], דכתיב "תפלה לעני כי יעטוף". כי יתעטף מבעי ליה, מאי כי יעטוף? אלא איהו עביד עטופא לכל צלותין דעלמא [העני עוטף את כל התפלות של כל בני אדם ואפילו את התפלות של הצדיקים], ולא עאלין עד דצלותא דיליה עאלת [והן לא עולות עד שהתפלה של העני עולה], וקודשא בריך הוא אמר: יתעטפון כל צלותין וצלותא דא תיעול לגבאי [והקדוש ברוך הוא אומר שהתפלה של העני תעטוף את כל התפלות, והתפלה שלו תעלה קודם כולן]. לא בעינא הכא בי דינא דידונון ביננא, קמאי ליהוו תרעומין דיליה, ואנא והוא בלחודנא, וקודשא בריך הוא אתייחד בלחודוי באינון תורעמין בההיא צלותא, דכתיב "ולפני הוי"ה ישפוך שיחו", לפני הוי"ה ודאי [הקדוש ברוך הוא אומר, אני לא רוצה שיהיה עכשיו בינינו אף אחד אלא אני רוצה לשבת ביחד עם העני ולשמוע את תלונותיו שהוא מתלונן אלי, כי אז כשהעני מתפלל להקדוש ברוך הוא, הוא יושב לפני הקדוש ברוך הוא דייקא]. כל חילי שמיא שאלין אלין לאלין: קודשא בריך הוא במאי אתעסק? במאי אשתדל? אמרין: אתיחדא בתיאובתא במאנין דיליה [כל מלאכי השמים שואלים אחד את השני מה עושה עכשיו הקדוש ברוך הוא? ובמה הוא מתעסק? ובמה הוא משתדל? ועונים: שהוא מתאחד עכשיו עם הכלים הנשברים שבאים לפניו שהם העניים]. כלהו לא ידעו מה אתעביד מההוא צלותא דמסכנא, ומכל אינון תורעמין דיליה, דלית תיאובתא למסכנא אלא כד שפיך דמעוי בתורעמו קמי מלכא קדישא [אף אחד לא יודע מה נעשה מהתפלה של העני, ומכל אלו התרעומות והטענות שיש לו נגד הקדוש ברוך הוא ושופך דמעותיו לפניו יתברך] ולית תיאובתא לקודשא בריך הוא אלא כד מקבל לון, ואושדו קמיה, ודא איהי צלותא דעביד עטופא לכל צלותין דעלמא [ואין עוד תענוג להקדוש ברוך הוא כמו לקבל את התפלה של העני שמתפלל אליו בלב נשבר, והוא עושה עטיפה לכל התפלות שבעולם]; רואים מזה מה זו מעלת העני שמתפלל לפני הקדוש ברוך הוא עם לב נשבר, לב אמת.

וכתב על זה מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות תפילין הלכה ה' אות מ"ג) וכל זה נאמר אפילו בעני סתם שמתפלל על צרכיו, על דוחקו ועניותו בגשמיות, מכל שכן וכל שכן כשמתחיל האדם לרחם על עצמו ומרגיש עניותו ודוחקו במעשיו הטובים וכו', וטוען עם השם יתברך ומתקוטט עמו ומתרעם עליו יתברך על שאינו מקרבו אליו, ושופך שיחו ולבו לפניו עד שנתעורר בבכיה וכו' וכו', כמה וכמה יקרה תפלה זו בעיני השם יתברך, והיא יקרה מכל התפלות שבעולם. כי באמת זה עיקר העניות והדחקות, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (נדרים מ"א.) אין עני אלא מן הדעת, כי חוץ מזה הכל הבל, כי ימינו כצל עובר ואין צרה כצרת הנפש ואין עניות כעניות מתורה ומעשים טובים, מכל שכן וכל שכן כשהוא בעל חוב גדול חס ושלום, שחייב להשם יתברך חובות רבים שחב כנגדו יתברך על ידי חטאיו ופשעיו המרובים, ואין לו במה לסלק כלל כי אם בתפלה ותחנונים, כשזה האדם זוכה להתעורר בעצמו להרגיש עניותו ודוחקו ועומד לפני השם יתברך כרש ואביון, השואל על הפתחים ומבקש מלפניו בשברון לב על נפשו להצילה מני שחת, לבל יאבד שני עולמות חס ושלום, וכמו שאמר דוד (תהלים ל'), "מה בצע בדמי ברדתי אל שחת" וגו' (תהלים כ"ב) "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" וגו', וכיוצא בזה הרבה, שבודאי תפלה זאת יקרה בעיני השם יתברך מכל התפלות שבעולם.

ותדקדק היטב בכל דיבור ודיבור של דברי הזוהר הקדוש הזה ותבין היטב כמה יקר דברי התבודדות ששופכין שיחתו לפני השם יתברך, ואף על פי שזה כמה שמתפלל ומתבודד ונדמה לו שעדיין לא פעל כלל, אף על פי כן כל דיבור ודיבור אינו נאבד, רק כולם מנוים וספורים וגנוזים באוצרותיו, וגם כי אי אפשר להאדם לידע כלל בזה הגוף אם פעל בעבודת השם יתברך אם לאו, כי אפילו אם לא פעל כי אם כחוט השערה אחת פעם אחת כל ימי חייו, גם זה יקר מכל חיי עולם הזה, כי אפילו כשנעתקים איזה תנועה להתקרב מעט יותר להשם יתברך אפילו פחות מחוט השערה, על ידי זה רצים והולכים גם כן אלפים ורבבות פרסאות בעולמות עליונים, ועל כן צריכין להתחזק בזה מאד בלי שיעור. וכשיהיה חזק כל כך, אז סוף כל סוף בודאי יזכה לפעול בקשתו להתקרב להשם יתברך, להיות שווה עם אחיו הכשרים והצדיקים.

רואים מכל זה מה זו תפלת עני ששופך את לבו לפניו יתברך, כי אתה צריך לדעת שימינו כצל עובר, ואמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף, דכתיב (תהלים ק"ד) "כצל עובר". "ואין מקוה" – ואין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים; וכתיב (תהלים צ') "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה", ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"א) שהשבעים שנה פורחים לאדם כמו רבע שעה, ולכן אשרי אדם שמנצל את הזמן היקר שלו בשיחה בינו לבין קונו, וזוכה לדבק את עצמו בו יתברך.

לדעתי אל תהיה שבור ואל תיקח על עצמך שום רגשות אשמה, אל תתייאש בשום פנים ואופן כי גדול אדונינו ורב להושיע, והקדוש ברוך הוא אב הרחמן, ורבי נחמן מברסלב זי"ע הוא הרבי שנשלח לדורות אלו להעלות ולהגביה את כל הנפשות הנפולות והמרוחקות וכו' וכו', והוא הצדיק הרחמן, כמובא בדבריו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז') שהצדיק האמת הוא הרחמן האמיתי, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) "כי מרחמם ינהגם", כי רק מי שהוא רחמן אמיתי הוא יכול להיות מנהיג.

יעזור הקדוש ברוך הוא שתחזור כמה וכמה פעמים על מכתבי זה, ואז תראה שזה לא סוף העולם, ולא צריכים להתאבד בשביל זה וכו', כי כל העולם לפניך, אתה עדיין צעיר, ובעזרתו יתברך שמו תזכה להתחתן בקרוב מאד, והכל יסתדר על הצד הכי טוב.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים