יש לי תקופות שאין לי כוח ללמוד יותר משעה ביום. האם אני צריך להכריח את עצמי?

שאלה:

מאת יצחק:

יש לי תקופות שאין לי כוח ללמוד יותר משעה ביום, וזה מחליש אותי מאוד שאני מבזבז את הזמן. אני מכריח את עצמי ללמוד, אבל לא מצליח להחזיק בזה הרבה זמן, ואני נופל מהלימוד. האם אני צריך להכריח את עצמי ללמוד או ללמוד רק מתי שהלימוד כיף לי?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר פקודי כ"ג אדר א' ה'תשע"ד

שלום אל יצחק נרו יאיר

לנכון קיבלתי את מכתבך.

אדם צריך תמיד להיות שמח, וכמו שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ד) איזהו עשיר? השמח בחלקו, וזה שייך גם בלימוד התורה הקדושה – צריכים לשמוח עם מה שלומדים – מקרא, משנה, גמרא, מדרש, הלכה ואגדה וכו' וכו', לומדים מכל דבר כמה שיכולים, ושמחים ועליזים שיש לו שייכות עם התורה, ואסור להישבר כשרואה שמוכרח לנוח וכו' כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א סימן ה) שצריכים לתת נייחא למוחין, וכן דיבר רביז"ל מזה (שיחות הרן סימן שה) שאדם צריך לדעת שהוא לא מוכרח כלום וכו' כמאמרם ז"ל (מנחות צט:) תנא דבי רבי ישמעאל: דברי תורה לא יהיו עליך חובה, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהם. היינו מתי שיכולים ללמוד – לומדים בהתמדה ושמחים בלימוד התורה הקדושה כי אין שמחה כשמחת התורה, ומתי שאי אפשר ללמוד וכו' גם כן אסור להתבלבל, אלא להחיות את עצמו עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו, וזה יסוד גמור אצל רביז"ל.

העיקר רק להיות בשמחה ולשמוח בכל רגע ודקה, עם "שלא עשני גוי" ויחייה את עצמו שנברא מזרע ישראל ולא עשני גוי כגויי הארצות, שזה בעצמו דבר גדול מאוד מאוד, כי כשבר ישראל שש ושמח על נקודת יהדותו, בזה הוא מגלה שיש לו אמונה בהקדוש ברוך הוא, ואמונה בו יתברך זו הדביקות כמו שאמר הבעש"ט הקדוש זי"ע: "האמונה זו הדביקות, והדביקות זו האמונה", וזו בעצמה מצוות עשה שבה כלולות כל המצוות, כי האדם צריך להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, ולא להסיח דעתו ממנו יתברך כלל, ולשמוח עם זה, שאז הזמן לא הולך לו לבטלה.

וכן כשאדם מחזק את הזולת ומדבר איתו דיבורי אמונה והשגחה פרטית, אף שהוא לא לומד אז, עם כל זאת כשמחזק ומעודד ומשמח את האחרים, זו בעצמה מצווה גדולה מאוד מאוד, ואשרי לו ואשרי חלקו.

ולכן אסור לך להישבר משום דבר, רק להיות בשמחה, ונשמע ונתבשר תמיד בשורות משמחות.