מה הדרך הנכונה להשתמש בתוכחה?

שאלה:

מאת יהודה:

שלום רב לכבוד מוהרא"ש שליט"א.
ברצוני לשאול לגבי תוכחה: מצד אחד רבינו ז"ל כותב בספר המידות את חשיבות התוכחה, ומצד שני בליקוטי מוהר"ן תנינא סימן ח' מזהיר רבינו ז"ל מתוכחות לא טובות. איך מיישבים את שני המקורות הללו? ומה הדרך הנכונה להשתמש בתבונה במצוות התוכחה? תודה.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר צו י"א אדר ב' (תענית אסתר) ה'תשע"ד

שלום וברכה אל יהודה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אין עוד דבר יותר חשוב כמו מצות תוכחה, עד שאמרו חכמינו הקדושים (תמיד כ"ח) איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? יאהב את התוכחות, שכל זמן שתוכחות בעולם נחת רוח בעולם, וטובה וברכה באין לאדם, ורעה מסתלקת מהעולם, וכל המוכיח את חבירו לשם שמים זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא, ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד. וכן אמרו (אבות דרבי נתן פרק כ"ט) יש לך חברים מקצתן מוכיחין אותך ומקצתן משבחין אותך, אהוב את המוכיחך ושנא את המשבחך, מפני שמוכיחך מביאך לחיי העולם הבא והמשבחך מוציאך מן העולם; ואמרו (דרך ארץ רבה פרק ב') הוי אוהב את המוכיחך ושנא את המכבדך, שלא תתמעט בחכמתך;

הרי שלך לפניך גודל הענין של תוכחה, להוכיח את הזולת שזו מצוות עשה של (ויקרא י"ט י"ז)

"הוכח תוכיח את עמיתך".

עם כל זאת לימד אותנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח') שלא כל אחד יכול להוכיח, כי צריכים להוכיח את האדם בתוכחה של משה, היינו תוכחה של אהבה, לקרב ולא לרחק, כי אם מוכיחים שלא לשם שמים אלא לקנטר, הרי אתה מבאיש את ריחו ואתה יכול לנתק אותו ממנו יתברך, ולכן התוכחה צריכה להיות בדרך אהבה כמו משה רבינו שהוכיח את עם ישראל אחר שעשו את העגל וכו', ואמר להם (שבת פ"ח:) עדיין חביבותא גבן, שהכניס ריח טוב בעם ישראל, לקרבם ולא לרחקם, וכך פירשו המפרשים את הפסוק (משלי ט' ח') "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" – אסור להוכיח את האדם בלשון שלילית "אתה לץ" וכו', כי אם תגיד לו ככה, הוא ישנא אותך וכו', אלא תאמר לו "חכם כמוך לא מתאים לו לעשות דבר כזה", ואז הוא יאהב אותך, והכלל שמצוות תוכחה זו מצות עשה, ועם כל זאת צריכים לדעת איך להוכיח את הזולת, שהכל ילך בצורת אהבה, לקרב ולא לרחק, ולכן אני לא רואה שום סתירה.