שאלה:

מאת דן:

שלום לכבוד הצדיק היקר אשר את מימיו אנו שותים בצמא ומתחזקים עד מאוד מדבריו.
שמעתי שיש לאדם חיוב להעלות על הכתב את חידושי התורה שלו, ואם הוא לא עושה כך – הוא עתיד להיתבע על כך בשמיים. האם בדומה לכך יש עניין וחיוב לאדם לפרסם ברבים הן בדיבור והן בכתיבה כל מיני סיפורי השגחה נפלאים שחווה, ואת הישועות והחסדים שהשם עשה עמו? מה דעת הצדיק בזה?

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר תזריע כ"א אדר ב' ה'תשע"ד

שלום וברכה אל דן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר לאחד (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ק"ה) שישתדל לעיין בתורתו, ויראה לחדש בתורתו איזה דבר (כאשר הזהיר על זה לכמה וכמה מאנשיו), ואמר לו: אם תזכה לכוון אל תוכן כוונתי בתורתי מה טוב, ואפילו אם לא תוכל לכוון כוונתי, אף על פי כן טוב מאד כשזוכין לחדש איזה דבר בתורה, כי הוא תיקון גדול להרהורים. כי כל ההרהורים באים על ידי כח המדמה, ועל ידי שמחדשין איזה דבר בתורה, שזהו בחינת מדמה מילתא למילתא, על ידי זה מתקנין פגם ההרהורים שבאין על ידי המדמה.

[וכתב מוהרנ"ת ז"ל (שם) גם אנכי בעצמי שמעתי מפיו הקדוש כמה וכמה פעמים, שהזהיר מאד לחדש בתורה, ואמר שהוא תיקון גדול מאד מאד על העבר. ואמר שאפילו דיבור אחד לבד כשזוכין לחדש, הוא גם כן טוב מאד, כי הוא תיקון גדול מאד. גם אמר שהוא טובה לנשמת אבותיו, שכבר נסתלקו.]

הרי שלך לפניך, שזה דבר גדול מאד לחדש חידושי תורה, ובפרט על פי הקדמות רביז"ל, ולרשמם בספר, אבל אינו מחוייב להדפיסו, כי מה שאדם רושם בכתב זה נשאר לו תמיד בזכרונו.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים