יש לנו בן חולה, והמצב המתוח גרם לנו לחוסר שלום בית ולהיפרד. איך מחזירים את השלום?

מאת גידי:
לכבוד הצדיק מיבנאל.
אני ואשתי נשואים כבר שש עשרה שנה, ויש לנו שני בנים. הבן הראשון, שהיום הוא בן אחד עשרה נולד עם מום, אינו מתפקד ושוהה במוסד.
המצב בבית ובפרט בגלל הבן קשה מאוד, וכבר שש שנים אני ואשתי פרודים אחד מהשניה. אשתי לא מעוניינת בשלום בית ורוצה גט, וכל המשפחה שלה נמצאים בצד שלה ומחזקים אותה להתגרש ממני. מה אפשר לעשות כדי להחזיר את השלום לבית?

תשובה:

שלום וברכה אל גידי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך להבין שהכאב שלך זה אותו כאב של אשתך וכו', ואולי הכאב שלה יותר חזק מהכאב שלך, כי סוף כל סוף היא אמא וסחבה אותו בבטן תשעה חודשים ועברה צער לידה וצער גידול וכו' וכו'. וכפי שאני מבין את הבעיה, אתה יורד על אשתך ומאשים אותה שהיא חייבת בכל הצרות וכו' וכו', ולכן לא בחינם שהיא עזבה אותך ורוצה להתגרש, כי אף בריה שבעולם לא מוכנה לקבל ביקורת וכו', ובפרט ביקורת שלילית, וכן להכניס בה רגשי אשמה וכו'.

ולכן אני לא יודע למה אתה צריך להיות אכזר כזה לרדת על אשתך ולהשפיל אותה בכל פעם, ולבזות אותה, ולקלל את ההורים שלה וכו', אתה מתאכזר עליה בצורה איומה וכו', ועכשיו אשאל אותך איך היא יכולה לעשות איתך שלום בית? סוף כל סוף הבן נמצא במוסד, ואני מבין מאד מאד את הצרה הגדולה שיש לכם, כי אין עוד צרה יותר גדולה בעולם מצער כזה כשיש לאדם בן ובת חולים, כי את היסורים האלו אי אפשר להסביר לשום בן אדם שלא עבר את זה וכו', עד כדי כך שאמר החזון איש זי"ע שמי שיש לו בביתו בן או בת עם מחלת נפש וכו' או תסמונת דאון וכו', ראוי לקום לפניו כמו שקמים לפני איש מבוגר או לתלמיד חכם, כי הצער והיסורים והמרירות שעוברים ההורים עם ילדים כאלו זה בלתי אפשרי להסביר בשכל אנושי, וזה הצער הכי גדול שרק יכול להיות, שלא יכולים לרפאות וכו'.

ולכן אתה ואשתך מוכרחים להתחזק בהתחזקות עצומה, ואף שזה מאד מאד קשה, כי סוף כל סוף יש הרבה דברים שאדם לא יודע על מה זה בא לו וכו', ולכן במקום שתחזק ותעודד ותשמח את אשתך, ותנחם אותה וכו' וכו', אתה עוד יורד עליה ומכניס בה רגשי אשמה כאילו היא חייבת בכל הצרות האלו וכו', ואיפה אתה היית? ולכן אם תפייס את אשתך, ותבין אותה שגם הצער שלה זה צער בדיוק כמו הצער שלך ואולי יותר – אז שייך לעשות ביניכם שלום בית, אבל אם אתה רק תתאכזר על אשתך ותרצה ללמד אותה איך מגדלים את הילדים בשעה ששניכם נמצאים בצרה גדולה מאד, אז חבל מאד ואף פעם לא יהיה שלום בית וכו' וכו', ולכן אני מאד מבקש אותך שתראה לשנות את כל הגישה שלך נגד אשתך, ותדון אותה לכף זכות, ותמיד תפייס אותה ותדבר על לבה דברי ניחומים, ואז שייך לעשות ביניכם שלום בית.

והנה בענין היסורים שאתם עוברים, עליכם לזכור מה שאמרו חכמינו הקדושים (מכילתא יתרו) היסורין מרצים יותר מן הקרבנות, שהקרבנות בממון והיסורין בגוף; ואמרו (ספרי ואתחנן) יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאילו אדם בטובה אין נמחל לו עוון שבידו, וביסורין נמחל לו; בוודאי מי שיש לו חולה כזה בתוך ביתו את פני הגיהנום הוא כבר לא יראה, כי יש לו את הגיהנום בזה העולם רחמנא לישזבן, וחכמינו הקדושים אמרו (ילקוט איוב רמז תתק"ח) איוב, אילולא לא קרא תגר כשבאו עליו יסורין, כשם שאומרים עכשיו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כך היו אומרים אלהי איוב וכו'. אבל איוב לא יכל לעצור את עצמו, והוצרך מרוב יסוריו לדבר כלפי מעלה וכו' וכו'. רואים מזה שגם על אברהם יצחק ויעקב עברו יסורים מרים וקשים מאד, ועיקר מעלתם שלא קראו תגר כלפי מעלה, אלא סבלו את יסוריהם בדממה, וחכמינו הקדושים אמרו (בראשית רבה פרשה צ"ד סימן ה') אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על בריה כשהוא חי אלא על בעלי יסורין; ולכן אסור לשאול שום קושיות על הקדוש ברוך הוא, ולדעת (תהלים קמ"ה) "צדיק הוי"ה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו", וכן (דברים ל"ב) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא".

על צרות ויסורים שאדם סובל וכו' וכו', צריכים לסבול ולשתוק וכו' ולסבול ולשתוק וכו', כמאמרם ז"ל (ברכות ס"ב.) קבלה דיסורא – שתיקותא; העצה לקבל את היסורים – רק לשתוק ולא להתלונן חס ושלום על הקדוש ברוך הוא, כי מה אנחנו יודעים ומבינים וכו', למה זה באה עלינו צרה כזו, צריכים רק לזכור מה שאמרו חכמינו הקדושים (תנחומא כי תצא) צריך האדם להחזיק טובה להקדוש ברוך הוא בזמן שהיסורין באין עליו, למה? מפני שהיסורין מושכין את האדם להקדוש ברוך הוא, כי כשאדם שבור לגמרי, אז הוא פונה רק אליו יתברך, ואמרו חכמינו הקדושים (פסיקתא רבתי) אשרי אדם שנגעו בו יסורין וכבש רחמיו ולא קרא תגר.

ולכן אם תוכל לקיים את כל זה, אני מבטיח לך שהכל יתהפך לטובה, ויהיה לך שלום בית אמיתי, והכל יסתדר על הצד הכי טוב.

המאחל לך חג כשר ושמח