איך מקיימים בדורנו את הפסוק "חושך שבטו שונא בנו"?

שאלה:

מאת יוסי:

לכבוד הגאון הגדול, שלום רב.
לפני כשנה התחלתי לעבוד כמלמד בתלמוד תורה, וברוך השם אני חש סייעתא דשמייא בעבודה הקדושה.
איך מקיימים בדורנו את הפסוק "חושך שבטו שונא בנו", הרי בדורנו כבר אסור להכות את התלמידים בשום פנים ואופן אפילו שזה למטרות משמעת וחינוך?

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר אמור ב' אייר ה'תשע"ד

שלום וברכה אל יוסף נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

החכם מכל אדם אמר (משלי י"ג כ"ד) "חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (מדרש משלי פרשה י"ג) וכי יש אדם ששונא בנו? אלא מתוך שאין מוכיחו על התורה והחכמה ודרך ארץ עתיד לשנאתו, אבל אם מוכיחו נעשה אוהבו, שנאמר "ואוהבו שחרו מוסר". וכן הקדוש ברוך הוא מתוך שהוא אוהב את הצדיקים מייסרן בעולם הזה ביסורין ובשעבוד מלכיות כדי שתהא להם לכפרת עון; משמע מדברי חכמינו הקדושים שצריכים להכות את בנו כדי להוליכו על הדרך הנכונה, וכן דרשו חכמינו הקדושים (סנהדרין ע:) על הפסוק (משלי ל"א א') "אשר יסרתו אמו" – אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שכפאתו אמו על העמוד ואמרה לו "מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי מה ברי", הכל יודעים שאביך ירא שמים הוה, עכשיו יאמרו אמו גרמה לו; הרי בת שבע אמו של שלמה כפאתו על העמוד ויסרתו וכו', עם כל זאת מבואר בשולחן ערוך (יורה דעה תלמוד תורה סימן רמ"ה סעיף י"ג) לא יכה אותו המלמד מכת אויב מוסר אכזרי לא בשוטים ולא במקלה אלא ברצועה קטנה; הרי שלך לפניך שאפילו אם כבר צריכים להכות אסור להכות מכת אכזריות וכו', וידוע שרביז"ל הקפיד מאד מאד לא להכות את הילדים בשום פנים ואופן יהיה מה שיהיה וכו', ואומרים בשם מוהרנ"ת ז"ל שפעם אחת שאלו אותו הרי כתיב "חושך שבטו שונא בנו? ענה ואמר: לא כתוב שמכים אותו, אלא מראה לו שבטו וכבר יבין הבן שצריך להשתנות וכו'.

על כל פנים, איך שהוא, המציאות הראתה שכשהמלמד מכה את הילדים, הילדים מתמרדים יותר ויותר וכו', ונכנסים בלחץ ומתפראים יותר וכו', עד שדייקא אלו הילדים שקיבלו מכות הם אשר יוצאים לתרבות רעה רחמנא ליצלן.

ובאמת אם מתבוננים היטב למה מלמד מכה את הילדים, רואים שזה מפני שהוא עצבני או שעוברת עליו עניות ודחקות וכו', או שהיתה לו מריבה עם אשתו וכו', או שיש לו לחץ ודחק וכו', ואזי הוא מוציא את העצבים שלו על הילדים וכו', ומה הם חייבים על הצרות שלו? ולכן מלמד שמכה זה מראה שהוא מלמד בעייתי, וחכמינו הקדושים אמרו (בבא בתרא כ"א:) על הפסוק (ירמיה מ"ח י') "ארור עושה מלאכת הוי"ה רמיה" – זה שמזניח את התלמידים. וכתב הרמב"ם (פרק ב' מהלכות תלמוד תורה הלכה ג') מלמד התינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן, או שהוא מתרשל בלימודן, הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת השם רמיה. לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק; וכן מובא בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ה סעיף ט"ז) ואין למלמד לנעור בלילה יותר מדאי שלא יהיה עצל ביום ללמוד, וכן לא יתענה או לעצור במאכל ומשתה או לאכול ולשתות יותר מדאי כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב, וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין ליה; ולכן אם מלמד מכה את התלמידים, עדיף שהוא ילך לעבוד במשאית זבל ששמה צריכים לקחת את פחי הזבל ולזרוק את זה בתוך המשאית ואחר כך לזרוק את זה חזרה אל המקום שלקחו משם וכו', כי אם אין לו מה לעשות עם ידיו, עדיף שיכניס את העצבים שלו בפחי הזבל וכו', ולא להוציא את העצבים על הילדים.

אי אפשר להצליח עם הילדים אלא על ידי סבלנות, וצריכים סבלנות גדולה עם כל תלמיד ותלמיד ולהראות לו המון אהבה, ובפרט בעיתים הללו שרוב הבתים מלאים בעיות – הן בעניני פרנסה וכו', הן בעניני שלום בית וכו', והן שילדים באים מבתים שבורים וכו', ולכן מוכרחים ללכת עם הילדים רק עם סבלנות גדולה מאד מאד, ורק כך מצליחים איתם, כי המלמד מוכרח להשלים את מה שהילד לא קיבל בבית, היינו תשומת לב ואהבה ומחמאות, שאת כל זה הוא לא מקבל בבית, ורק כך מצליחים עם התלמידים, ובפרט שבפירוש גילו לנו חכמינו הקדושים מה זו סבלנות עם תלמידים (עירובין נד:) רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר. יומא חד בעיוה למלתא דמצוה, תנא ליה ולא גמר. אמר ליה: האידנא מאי שנא? אמר ליה מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי, וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר. אמר ליה: הב דעתיך ואתני ליך, הדר תנא ליה ארבע מאה זימני [אחריני]. נפקא בת קלא ואמרה ליה: ניחא ליך דליספו לך ארבע מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי? אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי. אמר להן הקדוש ברוך הוא: תנו לו זו וזו; שרבי פרידא חזר על הלימוד עם התלמיד ארבע מאות פעמים, ולבסוף שכח התלמיד מה שלמד, וחזר רבי פרידא ולמד איתו עוד פעם ארבע מאות פעמים, וזכה בשביל זה לאריכות ימים ושנים שחי ארבע מאות שנה, וגם ירש את העולם הבא, הרי שלך לפניך איך שצריכים סבלנות כמו ברזל עם הילדים, אחרת לא כדאי לו להיות מלמד בשום פנים ואופן.

הקדוש ברוך הוא יעזור שיהיו מלמדים יראי השם וחושבי שמו שידעו איך להתנהג עם התלמידים ויחדירו בהם אמונה פשוטה בו יתברך ויראת שמים שלימה, שזה יסוד היסודות של החינוך – שצריכים לחנך את התלמידים והתלמידות להיות יהודים כשרים מאמינים בו יתברך ומקיימים בשלימות את מצוותיו יתברך בהידור רב ובשמחה עצומה, ועל כולם להחדיר בתלמידים אהבת התורה שיהיה להם אהבה וחשק ללמוד.

המאחל לך שבת שלום