מדי פעם אני מחביאה כסף בצד למקרה הצורך, אך בעלי מתנגד לכך. האם אני נוהגת כשורה?

שאלה:

מאת אורלי:

שלום לצדיק. ברוך השם אני מתפללת עליכם.
מדי פעם אני שמה כסף בצד, לפעמים כמה פרוטות ולפעמים יותר, למקרה שאזדקק לזה, והיו מקרים שזה עזר לי. בעלי יודע על כך ונורא מפריע לו שאני שמה את הכסף בצד ולטענתו 'מחביאה' את זה ממנו, בזמן שהוא לא מסתיר ממני דבר, וברגע שהוא יודע על סכום כסף ששמתי בצד הוא כועס עליי. האם אני נוהגת נכון?
תודה מראש ורפואה שלימה מן השמים.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר בחוקותי י"א אייר ה'תשע"ד

שלום רב אל אורלי תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

באמת את עושה דבר טוב מאד, את שמה בצד כסף כדי שיהיה לך בעת הפנאי שאת צריכה משהו לקנות, ואני לא מבין את בעלך למה הוא צריך להיות קמצן? כי בפירוש מובא (תיקוני זוהר בהקדמה ב) קמצן נבל בממוניה נבל שמיה, דלאו איהו נדיב ולאו איהו מזרעא דאבהן דאתמר עלייהו (תהלים מ"ז י') "נדיבי עמים נאספו", דהא קמצן איהו עני הדעת, בתר דלא עביד טיבו למארי תורה למהוי מחזיק בידייהו [מי שהוא קמצן עם כספו, בזה הוא מראה ששמו הוא נבל, ואינו מזרע אבותינו אברהם יצחק ויעקב שהם היו נדיבים, ומי שהוא קמצן מראה לדעת שאין לו שכל, ובפרט שלא רוצה לעשות טוב עם אלו שלומדים תורה ויהיה מחזיק בידם]. ומובא (ספר נועם אלימלך – פרשת מקץ) על הפסוק "ותעש הארץ לקמצים" – רמז שצריך האדם להיזהר מאד ממידות קמצנות וכילית, כמו דאיתא בספר הישר לרבינו תם, אם יהיה אדם כילי היינו קמצן אין זאת המדה הרעה לבדה בו, רק אחרת מלבד אלה, וזאת עלתה על כולנה, וסוף דבריו על כן אי אפשר לכילי להיות עובד השם, עיין שם דבריו המתוקים האמיתיים באורך.

וזהו "ותעש הארץ" וגו' – דהיינו יוסף היה מתקן את הארץ בשבע שני שבע את מדות הקמצנות שבהם, וזהו "לקמצים", כי אין לך אדם נמלט ממדה זאת, אם לא כולו יש בו מקצתו, ויש אשר בהם אפילו קצת מקצת מהקמצנות, וצריך האדם להסיר עצמו ממדה רעה זאת, עיין שם. ולכן תראי לבעלך את המכתב הזה ושיפסיק להיות קמצן על הפרוטות שאת מחביאה וכו' וכו', שלא יחשוב מה את עושה מזה… את לא רוצה להיות כמו ענייה לבוא בכל יום ולבקש ממנו כמה שקלים וכו' וכו'.

יעזור הקדוש ברוך הוא שבעלך יתפקח ותתרחב לו את הדעת, שלא יקמץ ממך שום דבר, כי כל העשירות באה לאדם רק בזכות אשתו, כמאמרם ז"ל (בבא מציעא נט.) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית י"ב) "ולאברם הטיב בעבורה", והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא 'אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו' [תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתתעשרו], ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ט) שעיקר העשירות באה בזכות האשה.

הקדוש ברוך הוא ששמו שלום ישים שלום ביניכם תמיד.