מאת רות:
שלום. אני אישה בת חמישים ושתיים, ואני גרה בהולנד לבד עם הבן שלי בן השמונה עשרה. אני חולה במחלת מעיים שקשה לטפל בה, אני לא יכולה לאכול וקשה לי עם הייסורים שאני עוברת. הייתה תקופה שהלכתי לרופאים בלי סוף, ואני מאמינה בה' ומקבלת את כל הייסורים והעגמת נפש שעברתי לכפרת עוונות. אני שומרת מצוות, שומרת שבת, מתפללת כל שבת בבית הכנסת, עושה את מה שנדרש ממני כאישה דתית, וחשוב לי להבין למה הנשמה שלי צריכה לעבור כל כך הרבה ייסורים. אני עושה התבודדות מתי שמצליח לי, ואני מרגישה שהגוף שלי בעולם הזה והבטן שלי בגיהנום. מה עליי לשנות לעשות כדי שהכאבים האלה יפסיקו? והאם יש פתרון לבעיה?

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר כי תבוא י"ד אלול ה'תשע"ד

שלום רב אל רות תחי'  

לנכון קבלתי את מכתבך.

ראי להתחזק ביתר שאת וביתר עוז ששום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, ותשתדלי עם כל הכוחות רק להיות בשמחה גדולה עד מאד, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) שגם חכמי הרופאים אומרים שכל המחלות וחלאים רעים באים לאדם רק מחמת חסרון השמחה, ולכן צריך לעשות כל מיני פעולות שבעולם להיות בשמחה, כי השמחה הוא רפואה לכל בין בגשמי בין ברוחני.

את צריכה לדעת שיש הרבה דברים שאי אפשר להבין בשכל אנושי למה בדיוק אני צריך לסבול סבל כזה? ולמה אני צריך לעבור יסורים כאלו? אסור להקשות קושיות כי אנחנו לא יודעים כלום מה טוב בעדנו ומה רע בעדנו, ולכן אנחנו צריכים להתחזק בכל מה שעובר עלינו. ואמרו חכמינו הקדושים (תענית ח) כל השמח ביסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם; ואמרו (קידושין מ:) הקדוש ברוך הוא מביא יסורין על צדיקים בעולם הזה כדי שירשו עולם הבא; ואמרו (בראשית רבה פרשה ט' סימן ט') טוב מאוד – זו מדת יסורין שעל ידיה הבריות באים לחיי עולם הבא; ואמרו (מנחות נ"ג:) מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתית, אף ישראל אינם חוזרים למוטב אלא על ידי יסורין; וכן אמרו (שוחר טוב תהלים צ"ד) חביבין יסורין, שכשם שהקרבנות מרצין כך הייסורין מרצין. בקרבנות הוא אומר (ויקרא א' ד') "ונרצה לו לכפר עליו", ובייסורין הוא אומר (שם כ"ו מ"א) "אז ירצו את עונם". ולא עוד אלא שייסורין חביבין מן הקרבנות, שהקרבן בממון והייסורין בגוף.

ולכן תשתדלי מאוד להתחזק ולא לומר שאת סובלת גיהנום, כי מה את יודעת מה יש לך לתקן בזה העולם? ולכן אסור לשאול שום קושיות על הקדוש ברוך הוא, אלא לדעת שבוודאי כוונתו לטובה, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ותמיד נותן תודה להקדוש ברוך הוא על החסדים והרחמים גמורים שעושה איתו, וכמו שאמר רבי עקיבא  (ברכות ס:) לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד; ולכן תשתדלי מאד מאד להתחזק העיקר להיות בשמחה שזה ירפא אותך, רק אל תכנסי בלחץ זו הדחק, ותרגילי את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא אשר אין למעלה מזה, כי אין עוד דבר שמציל את האדם מיסורין כמו שאדם בורח אליו יתברך.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה