נודע לנו שאבינו בוגד באמנו. האם עלינו להתערב או להחריש?

מאת לאה:
אל כבוד קדושת אדמו"ר מוהרא"ש שליט"א. אני כותבת לכם בלב נשבר. אנו משפחה שמחה ומאושרת שרוב הילדים בה חזרו בתשובה, התקרבו לחסידות ברסלב ואף הקימו בתים כשרים ברוך ה'. ההורים שלנו עדיין לא שבו בתשובה, ואף חלק מן האחים.
בתקופה האחרונה נודע לנו שאבינו בוגד באמנו עם אישה אחרת, ואף לא מתבייש להצהיר על כך בפומבי. אבינו מתנהג כאילו הכל כשורה, ומתעלם מכל הסיפור, אך אמנו שבורת לב, ואנו פוחדים שלא יארע לה אסון. אנו רצוצים מכך, ולא יודעים מה לעשות. יש לציין כי הוא חווה במהלך השנים ימים לא קלים עם אמנו שהשפילה אותו אף בפנינו. על כל פנים, איננו יודעים מה לעשות: האם להתערב או להחריש ולחזק את האם? המצפים בלב נשבר לתשובתכם.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר כי תבוא י"ד אלול ה'תשע"ד

שלום רב אל לאה תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

כל העסק הזה הוא עדין מאוד, כי ילדים אסור להם להתערב בעסק ההורים מפני כיבוד אב ואם שזה מאד מאד חמור, כמאמרם ז"ל (פסיקתא רבתי) חמורה שבחמורות – כבד את אביך ואת אמך; כי איזה צד שרק תקחו – הצד השני יפגע, ודבר זה אסור, ואף שזה כואב מאד מאד אין לילדים להתערב במעשה ההורים.

אבל מוסר השכל גדול יוצא מזה שאת כותבת שהאבא לא היו לו חיים קלים עם האמא שהשפילה אותו לפני כל הילדים וכו', ולכן כל אישה צריכה לדעת שאלו התוצאות כשהיא רודפת את בעלה ומשפילה אותו וכו', לבסוף היא תגרום לו לבגוד בה וכו' ולעזוב אותה לבד וכו'. זוג כשמתחתנים צריכים לדעת שהם צריכים להיות שותפים בכל דבר, ולא יכול להיות שאחד ישפיל את השני, אין דבר כזה שאחד ירד לחיי השני ברדיפות והשפלות וכו', באלימות מילולית ואלימות פיזית וכו' וכו', זה לא הולך ככה, כי אחר כך משלמים על זה מחיר כבד מאד. לפעמים הבעל מתנהג עם אשתו כמו חיה פרועה וכו' ויורד לה לחייה, מקמץ ממנה את הכסף, משפילה בכל מיני השפלות לפני הילדים ורודף אותה עד לחורמה וכו' וכו', ולפעמים זה בדיוק להיפך – שהאשה מתנהגת עם בעלה כמו חיה פרועה ויורדת לו לחייו, תמיד עושה עליו ביקורת שהוא לא שווה לשום דבר, ולא מביא כסף וכו' וכו', אזי צריכים לדעת שהנישואין האלו לא יצליחו לגמרי, ועוד יהיו להם חיי גיהנום על פני האדמה וכו' וכו', ואחר כך הם בוכים ומבכים שמים וארץ שסובלים סבל גדול, והבית מהופך לגמרי, בשעה שהאושר בחיי הנישואין תלוי בידי הזוג.

כי איש ואשה צריכים להיות ותרנים אחד להשני, ולתת תשומת לב אחד לשני, וזו שלימות הבית, ועל ידי זה ממילא יש אהבה והבנה הדדית, אבל הרגע שרוצים אחד להשתלט על הזולת, דעו לכם שזה הס"מ שבא לשבור את הבית. הזוהר הקדוש קורא איש לבדו פלג גופא – חצי גוף, נמצא כשאדם מתחתן זה גוף שלם, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ד) "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", היינו שניהם חצי חצי, וביחד הם שלם, מה שאין כן כשאחד רוצה להשתלט על הזולת, זה הס"מ, היינו שישים על ארבעים, "אני יותר ממך" וכו', והרגע שהבעל או האשה חושבים שאחד יותר מהשני עם עשרה אחוזים, וההוא פחות ממני עם עשרה אחוזים, זה כבר נקרא ס"מ – שישים על ארבעים.

ולכן כל מי שרוצה שלום בית אמיתי צריך לדעת שהאיש והאשה הם גוף אחד, וכמו שאמר החכם מכל האדם (קהלת ד') "טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם: כי אם יפלו האחד יקים את חבירו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו: גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם"; ולכן אם רוצים שלום בית אמיתי זה צריך להיות משני הצדדים, הן מהבעל והן מהאשה, ולוותר אחד לשני, ואז הם חצי חצי שותפים שלמים, ותמיד יחיו ביחד באהבה ובהבנה הדדית, ויצליחו בחיי נישואיהם. וכל כך חבל שלא מלמדים את זה לזוג לפני שהולכים להתחתן שידעו שמי שאלים בבית, הן באלימות פיזית והן באלימות מילולית וכו', הנישואין האלו יעלו על שרטון וכו', ויהיו מהצועקים ואינם נענים – או שזוג כזה יתגרשו וכו', או שזוג כזה יריבו כל ימי חייהם וכו', ורק הילדים יסבלו מכל הסיפור.

חבל מאד שלא נכנס בעולם הלימוד של רביז"ל, שלימד אותנו איך שזוג צריכים להתנהג יחד כדי שיהיו להם חיים מאושרים.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה