אין באזורנו מקום שאין בו בני אדם. איך אני יכול לקיים בשלמות את עניין ההתבודדות?
אני רוצה להתחזק בהתבודדות, אך לצערי אני גר בעיר ואין כאן מקום שלא מגיעים לשם בני אדם, כך שאינני יכול להתבודד כמו שרבינו רצה. היכן וכיצד אני יכול להתבודד? ומה העצה להתחיל בהתבודדות?
מאת אלון: אני רוצה להתחזק בהתבודדות, אך לצערי אני גר בעיר ואין כאן מקום שלא מגיעים לשם בני אדם, כך שאינני יכול להתבודד כמו שרבינו רצה. היכן וכיצד אני יכול להתבודד? ומה העצה להתחיל בהתבודדות?
תשובה:
בעזה"י יום א' מחרת יום הכיפורים שם השם [י'] ה'תשע"ה
שלום וברכה אל אלון נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
רביז"ל גילה לנו נפלאות על התקרבות אליו יתברך, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פ"ד) שעיקר השער והפתח להיכנס אל הקדוש ברוך הוא זה הדיבור, היינו שאדם צריך להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת.
ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך, ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאוד. דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפילה מזה בעצמו. ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו; אבל לזכות לזה צריכים אמונה פשוטה בו יתברך, לדעת שהקדוש ברוך הוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, והוא מלא כל הארץ כבודו, והכל לכל אלקות גמור הוא.
וכן מובא (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) ובאמת, אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו'), והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפילה, ושומע התפילה, ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול, והיה מדקדק מאד לכוון את דבריו. ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל כך, ואינו מדקדק כל כך. וכל אחד לפי מיעוט שכלו וידיעתו, כן התלהבותו ודקדוקו. והידיעה היא מהיצר הטוב שבלב, והסתרת הידיעה היא מהיצר הרע שבלב. והסתרת הידיעה הן הן אפיקורסות וקשיות, שהיצר הרע מקשה את לבו ליפול ברעה; ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן צ"ט) הלא כשהשם יתברך עוזר בהתבודדות, אזי ההתבודדות הוא כאשר ידבר איש אל רעהו.
היוצא מכל זה שהעיקר תלוי באמונה של האדם, אם האדם מאמין שאין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל והכל לכל אלקות גמור הוא ומלא כל הארץ כבודו, אזי איפה שרק יהיה הוא יכול להתחיל לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, ולספר לו יתברך כל מה שעובר עליו בגשמיות וברוחניות גם יחד, אשר אין למעלה מזה, בוודאי בהתחלה צריכים ללכת באיזה מרתף שאין שמה בני אדם, או באיזה שדה, או באיזה יער שאין שמה בני אדם, ולצעוק הרבה אל הקדוש ברוך הוא עד שיזדככו מוחו ודעתו, כי לוקח הרבה זמן שאדם צריך לצעוק ע' קלין, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ו) שצריכים לצעוק ע' קלין כמו היולדת שיפתח לו המוחין, וכן מובא (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"א) כדי להוליד את המוחין צריכים לצעוק הרבה אל הקדוש ברוך הוא, ואת זה לא יכולים לעשות בין בני אדם, ולכן צריכים ללכת למקום שאין שמה בני אדם, ואם מחפשים יכולים למצוא וכו', או באיזה מרתף שאין שמה בני אדם, או באיזה בית הכנסת שבאמצע היום אין שמה בני אדם, או בשדה, או ביער, ושמה צועקים ע' קלין להקדוש ברוך הוא עד שנזדכך מוחו וזוכה לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו בלי שום הגבלות, כי איפה שרק לא ילך שמה ימצא את הקדוש ברוך הוא.
וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"א) בוה הלשון: או שצריכין לזה רחמנות מהשם יתברך, או יגיעות ועבודות, או שצריכין שניהם – שיהיה לו יגיעות גדולות בעבודת השם יתברך, וגם רחמנות מאיתו יתברך, קודם שזוכין שיעמדו וישקטו שמרי המח למטה, עד שלא ירצה שום דבר בעולם, ויהיה הכל שווה אצלו (משלי ו' כ"ב) "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" – היינו שהכל שווה ואין שום חילוק בין העולם הזה ובין הקבר ובין העולם הבא.