מאת עזריאל:
שלום לכבוד קדושת מוהרא"ש. שמעתי הרצאה של דוקטור מפורסם, ובין דבריו הוא אמר דבר מעניין – הוא הסביר שבעצם היהדות צריכה לעשות את כולנו חולי נפש, שהרי אם לא נעשה את הכול כהלכה – נענש בגיהנום, ואם כן לא שייך לחיות במנוחת הנפש כלל. ולכן הוא מחדש שזו היא התכלית של יום הכפורים – שפעם אחת בשנה הקדוש ברוך הוא מוחל לנו על כל חטאינו כדי שכל השנה נחיה במנוחת הנפש, שאף אם נחטא אין זה רע כל כך שהרי נקבל כפרה ביום הכפורים. ומכיוון שלפי דבריו היסוד של מנוחת הנפש הוא היכולת "לחיות עם הספק", ממילא בכל השנה אנו יכולים לחיות עם הספק שאולי אין אנו מדקדקים בהלכה כראוי, שהרי נקבל מחילה ביום הכפורים.
והנה גישה זו היא להיפך מכל מה שלמדנו בעניין יום הכפורים וימי הדין, שהרי כולנו למדנו שימי הדין צריכים לעורר בנו פחד ורעדה, ולכן נקראו "ימים נוראים", ואנו צריכים לדאוג שמא לא נזכה בדין, ואילו אותו דוקטור אומר להיפך ממש – שבלי יום הכפורים היינו צריכים להיות בפחד, אבל עכשיו שיש לנו את יום הכפורים אנו יכולים להיות בשלווה ובמנוחה! והנה אותו דוקטור אינו גדול בתורה, ואין אנו צריכים ליישב את דבריו, אבל אולי יש קצת אמת בדבריו, שלכאורה כל אדם צריך לדעת מה פועל יותר עבורו – אם הפחד מימי הדין מעורר אותו לקיים תורה ומצוות – אז הוא צריך להרגיש את הפחד של הימים הנוראים, אבל אם הפחד של ימי הדין מחליש את הקיום של התורה והמצוות – אז בשבילו העבודה של ימי הדין היא להיות בשמחה שהקדוש ברוך הוא ברחמיו מכפר על כל חטאינו פעם אחת בשנה כדי שנוכל לקיים את תורתו במנוחת הנפש. מה דעתו של הרב בעניין?

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר וירא י"ב חשוון ה'תשע"ה

שלום וברכה אל עזריאל נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

תתאר לעצמך אם סנדלר יכנס לבית חולים עם כלי העבודה שלו כגון מרצע וכו' וכו', ויתחיל לטפל עם כל חולה וחולה בנפרד, ויגיד מבינות על כל חולה וכו', מה כבר ישאר מכל החולים? אותו דבר אם רופא מפורסם מתחיל להתערב ביהדות וכו', ואומר את הדעות שלו מה זו יהדות וכו', אין זה אלא חולה נפש שהוא צריך בעצמו להתאשפז בבית חולים לחולי נפש, ושם יזכה במשך הזמן להגיע אל "מנוחת הנפש".

הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם כולו רק בשביל תכלית אחת – שנזכה להכיר אותו מפרטי הבריאה, כמובא (בא מ"ב) בגין דישתמודעין ליה; כל הבריאה נבראה רק כדי להכירו יתברך, וככל שאדם מוריד את כל הלבושים מגשמיות העולם הזה, ומתחיל להסתכל בפנימיות הבריאה – דומם צומח חי ומדבר, אזי רואה שהם כולם לבוש לגבי אין סוף ברוך הוא, ובשביל זה נתן לנו הקדוש ברוך הוא את התרי"ג מצוות, שאמרו חכמינו הקדושים (מדרש אגדה) רמ"ח איברים יש באדם וכנגדם יש לנו רמ"ח מצוות עשה, שס"ה גידים יש באדם וכנגדם יש לנו שס"ה מצוות לא תעשה; ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא תצא) רמ"ח מצוות עשה יש בתורה כמניין איברין שבאדם, ובכל יום ויום צועקים אל האדם עשה אותנו שתחיה בזכותנו ותאריך ימים; וכן אמרו חכמינו הקדושים (שוחר טוב משלי ל"א) בני ישראל נצטוו על רמ"ח מצוות עשה כנגד האיברים, כל אבר ואבר אומר לו לאדם בקשה ממך עשה בי מצוה זו; ואמרו חכמינו הקדושים (מכות כ"ג) שש מאות ושלוש עשרה מצוות נאמרו לו למשה – שס"ה לאווין כמניין ימות החמה ורמ"ח עשה כנגד איבריו של אדם; וכשבר ישראל זוכה לקיים מצוות עשה מהרמ"ח מצוות עשה, על ידי זה נדלק אבר מאיבריו ששייך אל המצווה הזו, ומאיר בו אור האין סוף ברוך הוא ומתענג בזיו שכינת עוזו יתברך.

וכן כשאדם זוכה לשמור על איזה מצוות לא תעשה, שלא עובר על לאו שציווה הקדוש ברוך הוא לא תעשה דבר זה, כמו כן נמשך בו אור האין סוף בתוך גידיו, ואז מרגיש כל מיני עריבות ונעימות ידידות זיו חיות אלקותו יתברך, אשר את התענוג הזה אין לתאר ואין לשער כלל, וזו הייתה תכלית הבריאה – שהקדוש ברוך הוא רצה שאדם שהוא גוש עפר חומר וכו' הנמצא בעולם המלא העלמות והסתרות, שיזכה למצוא גם שם את אמיתת מציאותו יתברך, וכשזוכה לקיים את כל מצוותיו יתברך בשלימות, על ידי זה הרמ"ח אברים שלו והשס"ה גידים שלו ממשיכים בו אלקותו יתברך, וזוכה להכיר את הקדוש ברוך הוא, ומתגלה לו אור נורא ונפלא מאוד, כי הבריאה נבראה בצורה כזו שיש סתים וגליא, היינו מצד אחד נעלם ונסתר מכולם האור אין סוף ברוך הוא שזה האור הגנוז, ובפרט מאלו שרחוקים לגמרי ממנו יתברך וכו', אבל גליא לאלו שזוכים לקיים מצוותיו יתברך בשמחה עצומה, ונזהרים לא לעבור על לא תעשה שבתורה. וככל שאדם יותר שמח עם קיום המצוות המעשיות, וכן נזהר לא לעבור על לא תעשה, כמו כן מאיר בו האור הגנוז, ומתענג בזיו שכינת עוזו יתברך, ואין עוד נועם ועריבות יותר מזה, וזו התכלית שבאנו לזה העולם – להכיר את הקדוש ברוך הוא, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלוקיו.

ולכן ראוי לכל בר ישראל לשמוח מאוד מאוד שזכה להיברא מזרע ישראל, והוא בן להקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (דברים י"ד א') "בנים אתם להוי"ה אלקיכם", וזו התכלית – שהבן יעשה את רצון אביו, וככל שאדם זוכה לקיים את מצוותיו יתברך, ולשמור לא לעבור על מה שהזהיר לא לעשות, כמו כן נדבק באין סוף ברוך הוא, ומרגיש כל מיני עריבות ומתיקות ונעימות בחיים, וככל שאדם מתרשל בקיום מצוות מעשיות הן שלא מקיים חס ושלום איזו מצוות עשה, והן שעובר על מצוות לא תעשה, כמו כן נכבה ממנו האור שזה השמחה והדביקות באין סוף ברוך הוא, וממשיך על עצמו עצבות ומרירות ודיכאון פנימי וכו' וכו', ולכן צריך כל בר ישראל לקיים את רצון אבינו שבשמים, ולהיות בשמחה עצומה בעשיית כל מצווה ומצווה, ואין עוד תכלית יותר גדולה מזו, כי רק בשביל זה נברא להכירו יתברך מפרטי הבריאה.

וכדי לקיים את המצוות צריכים ללמוד תורה כדי לדעת איך מקיימים כל מצווה ומצווה מהתרי"ג מצוות, וכן צריכים הרבה לבקש את הקדוש ברוך הוא שיזכה לזכך את המוח שלו, עד שתמיד רק יחשוב ממנו יתברך, שזה התענוג הכי גדול יותר מכל התענוגים שבעולם, ואין עוד מנוחת הנפש ושלוות הנפש ומתיקות הנפש, יותר מזה שזוכה להתענג בזיו שכינת עוזו יתברך, ומרגיש תמיד את אמיתת מציאותו יתברך, וזוכה לדבר איתו כאשר ידבר איש אל רעהו, וזוכה ללמוד את התורה הקדושה שהיא חכמתו יתברך, ומה עוד צריכים בזה העולם יותר מזה?

ואם אדם נכשל באיזו עבירה וכו' או באיזה קיום מצוות מעשיות וכו', על זה יכולים תמיד לחזור בתשובה שלימה, כי עצם התשובה היא בעצמה מצוות עשה שאדם מתוודה על חטאיו ומתחרט על מעשיו, ומקבל על עצמו לחזור אליו יתברך, אז מתחיל להימשך עליו חזרה אורו יתברך, ומאיר לו השכל מאוד, ועל זה נתן לנו הקדוש ברוך הוא יום אחד בשנה שהוא יום הכיפורים שזה מכפר על כל העוונות שאדם חטא בינו לבין הקדוש ברוך הוא, כי עיצומו של יום מכפר, כמובן למי שמאמין בזה, ואמרו חכמינו הקדושים (יומא כ.) שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני – ביום הכיפורים אין לשטן רשות לקטרג על עם ישראל; ואמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבה פרשה כ"א סימן ד') יום השטן גימטריא שס"ד – שכל ימות השנה השטן מקטרג וביום הכפורים אינו מקטרג; אבל בכל יום ויום אדם גם כן יכול לחזור בתשובה שלימה, והקדוש ברוך הוא מוחל לו.

אל כל זה יכול לזכות רק אדם שמבטל את דעתו ושכלו המדומה לגמרי, ומכניס את עצמו באמונה פשוטה בו יתברך, שאמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע "אמונה זה הדביקות, והדביקות זה אמונה", וזה כלל נשמות ישראל כל זמן שלא יצאו מהדת וכו', הם ירגישו את כל זה, ואפילו אם חס ושלום נכשלו במשהו וכבר חוזרים בתשובה שלימה, כבר מתחיל להאיר להם חזרה האור אין סוף ברוך הוא, מה שאין כן אחד שפיטם את עצמו עם נבילות וטריפות כל ימי חייו מאז שנולד, וטימא את עצמו עם כל מיני עריות וכו', ועשה כל מיני מעשים מגונים וכו', לא היה לו לא פסח לאכול מצה, לא יום הכיפורים לצום וכו' וכו', אלא אכל חמץ בפסח, וטריפות ונבילות בעצם יום הכיפורים, ומחלל שבת כל ימיו וכו' וכו', איך אדם כזה יכול להרגיש עריבות ידידות זיו חיות אלקותו יתברך? איך אדם כזה יכול להיות בשמחה אמיתית ושנשמתו תהיה קשורה דבוקה ואבוקה באורו יתברך?

ולכן רופא שיחזור לעבודתו להתעסק עם חולים ולא יתערב ביהדות וכו', וכן הסנדלר יחזור לתקן נעלים קרועות וסנדלים בלויים וכו' וכו', אבל אם מתחילים לערב, אז זה וזה לא עולה בידו, ובאמת המציאות מראה שאפילו רופא גוי שמאמין בהקדוש ברוך הוא, ומכל שכן שתמיד מזכיר שם שמים בפיו וכו' יש לו הצלחה בחכמת הרפואה, מה שאין כן מסכן יהודי שכופר בהכל וכו' ואינו מדבר ממנו יתברך וכו', אזי צריכים לשמור ממנו מאוד מאוד, ולא להתרפאות אצלו כי בקלות הוא יכול לקלקל יותר ממה שיכול לתקן וכו' וכו'.

כדי לזכות להכיר ולהבין את כל זה, בשביל זה מוכרחים להיות מקורבים אל הצדיק האמת שהוא מאיר את אורו יתברך במקורביו, כמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רפ"ב) כשנפרדין חס ושלום מהצדיקים כאילו עובדין עבודה זרה, כי איתא בזוהר הקדוש (תיקוני זוהר תיקון כ"א) שהצדיק הוא קוצא דאות ד', וכשנפרדין ממנו חס ושלום אזי מפרידין קוצא דאות ד' דאחד (דברים ו' ד') ונעשה חס ושלום אחר (שמות ל"ד י"ד) שהוא אל אחר כפירות גמור, כי עיקר אמונת היחוד הוא על ידי הצדיקים האמיתיים שהם קוצא דאות ד' דאחד; הרי שלך לפניך – לזכות להגיע לשמחה אמיתית ולהיות דבוק בחי החיים בו יתברך, לזה זוכים רק על ידי שמתקרבים אל הצדיק האמת.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים