שאלה: מאת אסתר: שלום וברכה לכבוד הרב. תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר תולדות כ"ד חשוון ה'תשע"ה שלום רב אל אסתר תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. הן אמת שעברת טראומה נוראה וכו' אחרי שראית מה שראית וכו', עם כל זאת זה מוסר השכל הן לבעל והן לאישה – כשעוברים איזה טראומה בחיים צריכים אחד לחזק את השני, ולא לזרוק את כל האשמה על השני, או הבעל על האשה, או האשה על הבעל, ועם הידברות יכולים תמיד לבנות יותר ויותר את האהבה, אבל הרגע שאחד מהזוג עובר איזו טראומה או איזה משבר וכו' ומתחיל לדחות את השני וכו', אפילו שאחד יהיה צודק וכו', הרגע שדוחים אחד את השני אזי כבר מתחילים לחפש את האהבה והתשומת לב בחוץ וכו'. בעל ואשה צריכים להיות ביחד הן כשטוב להם, והן כשחס ושלום עוברת על אחד מהם איזו טראומה, אסור להוציא את העצבים אחד על הזולת וכו' וכו', כי אז אחד מהצדדים שמקבל את הביקורת וכו' ומוציאים עליו את העצבים וכו', הוא או היא ילכו לחפש את התשומת לב בחוץ, ומזה בא שאפילו אחר שלושים שנה נישואין קורה מה שקורה שאחד בוגד בשני וכו', והכל מתחיל כשלא משתדלים להבין אחד את השני בעת צרה וכו'. בעל טוב או אשה טובה נמדדים בעת צרה שאחד מבני הזוג עוברים, ואפילו שיהיה הדבר הכי קשה, האהבה נמדדת בין הזוג כשאחד מהם נמצא בצרה וכו' איך אחד מחזק את השני וכו', ולכן אם יש בין הזוג אהבה גדולה כל ימי חייהם, אזי אחד יעזור לבן הזוג בעת שנמצא בצרה, אבל אם מתחילים לזלזל אחד בשני וכו', ומכל שכן לעשות ביקורת אחד על השני וכו', בוודאי אחד מהבני זוג יחפש את החיזוק והאהבה ותשומת הלב בחוץ וכו'. ולכן לדעתי תנסו להשלים ביניכם, וחבל מאוד שאחר כל כך הרבה שנים תלכו להתגרש.
|