שאלה: מאת אברהם: גדלתי בבית חסידי, וכל חיי גידלתי זקן ופאות כמו כולם, אך לאחרונה אני מרגיש שזה כעול כבד עליי ואני שוקל לקצץ את הזקן והפאות. האם זה כל כך נורא? תשובה: | ||
 | ||
בעזה"י יום ה' לסדר מקץ כ"ו כסליו ב' דחנוכה ה'תשע"ה שלום וברכה אל אברהם נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. מוהרנ"ת ז"ל כתב (לקוטי הלכות גילוח הלכה ג' אות ב') עיקר הדת ישראל ועיקר היהדות תלוי בזקן ופאות, ובהם ניכר היהודי כי הוא מזרע ברך השם, מזרע ישראל. ומי שרוח אחרת עמו חס ושלום, ורוצה לכפור חס ושלום באלוקי ישראל, תחילת הכפירה הוא שמשליך חס ושלום מעליו הזקן והפאות. כי באמת כל דת ישראל הקדוש הוא תלוי בזקן ופאות, כי כל דברי תורתנו הקדושה וכל המצוות כולם הם בחינת צמצומים להשגת אלקותו יתברך, כי כל אות ואות וכל תיבה ותיבה מתורתנו הקדושה שבכתב ובעל פה וכל מצווה ומצווה וכל מנהג כשר של ישראל עם הקדוש והנבחר, כולם הם שיעורין וצימצומין, שעל ידם יזכו להשיג השגת אלקותו יתברך, כל חד לפום מה דמשער בלביה, כפי אשר יזכה על ידי עבודתו ויגיעתו בתורה ומצוות ומעשים טובים, ויפרוש ממעשים רעים. וכל אלו שמורידים את הזקן והפאות בשאט נפש ובזדון ובמעל, אוי לו ואוי לנפשו, כי עוקר עצמו ונפשו מאלוקי ישראל ואין לו חלק בתורת משה, אוי לנפשם כי גמלו להם רעה. ובשביל זה נתפשטה בעוונותינו הרבים מאוד חכמת הפילוסופיה והאפיקורסות במדינת אשכנז וסביבותיהם, שפרקו מעליהם באלו הדורות עול מלכות שמים לגמרי והשליכו זקנם והפאות, ומלובשים במלבושיהם וכו'. ובאמת אינם עוברים על חמשה לאווין בלבד, כי כשמשחיתין פאת זקנם כאילו עוברים על כל התורה כולה, כי כל התורה כולה תלויה בזה כי על ידי התער והסכין שמרימין על הדיקנא קדישא להשחיתה, חס ושלום, על ידי זה מתגבר מלכות עמלק, עיין שם. לדעתי אחר דיבורים כאלו כבר לא יתחשק לך להוריד את הזקן והפאות. היו צדיקים גדולים שלפני שהסתלקו מזה העולם נתנו תודה להקדוש ברוך הוא שיוצאים מזה העולם עם זקן ופאות וכו', כי הם החזיקו את עצמם ממש ללא כלום וכו', ושאין להם שום מצווה בשלימות במה להחיות את עצמם בעת שיוצאים מזה העולם, אזי נתנו תודה להקדוש ברוך הוא "תודה לך שאני יוצא מזה העולם עם זקן ופאות", וזה היה השבח הכי גדול שלהם לפני ההסתלקות שנסתלקו מן העולם.
|
