מדוע צריכים להתאמץ לקיים את רצון ה', הרי בעולם הבא יתברר שהכל היה לטובה?

שאלה:

מאת משה:
לכבוד הצדיק מוהרא"ש שליט"א, שלום וברכה ורפואה שלימה לרבינו ולאשתו הרבנית.
אם בסופו של דבר, אחרי מאה ועשרים ואחרי הסוף של הסוף של הבריאה יתגלה הגילוי שכל מה שקרה בחיים של כל אחד היה הכל לטובה, אז מה הטעם שיהודי צריך להתאמץ במסירות נפש לקיים את רצון הקדוש ברוך הוא? הרי בסופו של דבר הכל יתהפך לטובה, וכל העבירות יתהפכו לזכויות, וכל מה שכל אחד עשה ייהפך לטוב גמור?
אני לא שואל את זה בשביל חס וחלילה לכפור בקדושה, אני שואל בתמימות כדי להבין את זה, הרי בכל מקרה יהיה טוב, ומה הטעם של המאמץ שלנו להתאמץ בעבור זה, כי גם מי שלא יתאמץ בעבור זה יזכה בסופו של דבר לכל טוב אמיתי ונצחי?
סליחה אם זה חוצפה לשאול ככה, אני יודע שאי אפשר להבין את זה, אבל זה מטריד אותי קצת, ואולי היצר הרע שלי שואל ככה, אני לא יודע באמת כלום. תודה לצדיק על הכל!

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר ויחי ז' טבת ה'תשע"ה

שלום וברכה אל משה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אני לא יודע למה אתה צריך לחקור חקירות של הבל וכו', מה יהיה אחר כך וכו', אתה צריך לדעת שהעיקר בזה העולם הוא תמימות ופשיטות, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ב) שעיקר היהדות הוא תמימות ופשיטות, ואמר (שיחות הר"ן סימן ט"ו) שהוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה. וזה בחינת (שמות ל"ו א') "כל אשר נתן הוי"ה חכמה בהמה", היינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ה:) על פסוק (תהלים ל"ו ז): "אדם ובהמה תושיע הוי"ה" – אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה. וכמו שאמר אסף (תהלים ע"ג כ"ב) "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך"; אשרי מי שזוכה להגיע אל מידת התמימות.

וכבר סיפר לנו רביז"ל (סיפורי מעשיות מעשה ט' מהחכם ותם) אל מה זכה התם וכו' שנעשה מיניסטר על כל המיניסטארין, צדיק על כל הצדיקים, עיין שם. ולכן אשרי מי שמשליך את חכמתו המדומית וכו' וכו', ולא יודע שום דבר, רק מציית את השולחן ערוך, ומקיים את ההלכות שקיבלנו, אשר החזון איש זי"ע קרא את השולחן ערוך "האורים ותומים" שלנו.

עלינו להתנהג כמו יהודי פשוט בלי שום חכמות והשכלות כלל, ולא לחקור על העתיד ועל העבר, ואפילו לא על ההווה, רק לקיים את רצונו יתברך להיות בשמחה עצומה שזכינו להבראות מזרע ישראל ולא עשנו גוי כגויי הארצות, ותהילה לאל אנחנו מלאים מצוות כרימון, ואמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר: אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצוות בכל יום – קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלושה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצוות ומברך עליהן.

וכן היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצוות מקיפות אותו – תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם".

וצריכים לשמוח מאוד מאוד לקיים את כל זה, כי כך אמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצווה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלוקיו; כי שמחת המצווה מראה את טוהר הלב של האדם, שכוונתו לעשות רצונו יתברך באמת בלי שום חשבונות פרטיים, ולכן מה לך לחקור מה שיהיה וכו', ומה שהיה וכו', אדם לא שם לב שאנחנו כמו דגים בים, וכמו שאמר החכם מכל אדם (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכציפורים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום", וחכמינו הקדושים דרשו על זה (סנהדרין פ"א:) מאי דכתיב (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה"? מאי מצודה רעה? אמר ריש לקיש: חכה. ופירש רש"י: שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום ואינו רואה, ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות; היינו אדם נמצא בתוך הים הסוער שבעולם הזה, וכמו דגים שנמצאים בתוך הים ובכל עת באים דייגים ומורידים רשתות לתוך המים ומוציאים משם דגים, כך הוא בעולם הזה – בכל פעם פתאום מוציאים כמה בני אדם מזה העולם וכו', ואף אחד לא לומד מוסר השכל מזה שזה יכול לקרות גם לו יום אחד וכו', תמיד נדמה שרק לזולת זה קורה, אבל לי זה אף פעם לא יקרה וכו'.

ולכן אשרי האדם שזוכה להיות יהודי פשוט, הולך להתפלל שלוש פעמים ביום בבית הכנסת שחרית מנחה וערבית, וכן קובע עיתים לתורה ללמוד בכל יום קצת מקרא, קצת משנה, קצת גמרא, קצת הלכה, ועוסק בצדקה וחסד עם כל בריה וכו', מה צריכים יותר מזה?

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים