שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:

(בלחש:) בָּרוּךְ, שֵּׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם  אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת:

כל הזכויות שמורות (c) ל "ויקיטקסט" תחת רשיון "GNU Free Doc.' ול- J. Alan Groves Center, ר' פנחס ראובן שליט"א

להגיד שמע ישראל בבכיה – לשרוף את הקליפות:

מה עושים כשבוער היצר הרע כבר התפללתי התבודדתי ולמדתי תורה מה עושים היצר הרע בוער בי אז כתוב בתיקוני זוהר על הפסוק ויפן כה וכה מה זה כ"ה וכ"ה שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד זה עשרים וחמש אותיות כ"ה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" גם כן עשרים וחמש אותיות, כך כתוב בתקוני זוהר אתם יכולים לספור את זה, רבנו ז"ל אומר (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן לו) כשבוער באדם נאוף ממש הוא נשרף העצה להגיד: "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד" "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ואם יותר מתגבר עליך תבכה, שזה מה שכתוב בכין וקורין שמע התרגום אומר שבמדין היה שמה זוועה הם הפקירו את הבנות שהלכו ערמות להכשיל את בני ישראל בעבירות אז אמרו קריאת שמע ולא סתם קריאת שמע אלא בכין וקורין שמע בכו אומר רבנו ז"ל למה הוצרכו לבכות, אלא אי אפשר לשרוף את הקליפות רק על ידי להגיד "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד" "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

ומוהרנ"ת ז"ל מסביר (לקוטי הלכות קריאת שמע הלכה ה') מה זה שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הוא אומר אמונה, אם אדם מתחזק באמונה ומבקש את הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם אני רוצה לזכות לאמונה אני מאמין שאתה פה ואז זה שורף את הקלפות ורבנו ז"ל אומר (ספר המידות אות אמונה סימן ל"ג) על ידי אמונה הקדוש ברוך הוא יסלח לך על כל עוונותיך תתחזק באמונה שהקדוש ברוך הוא פה, אם אדם מכניס בעצמו שהקדוש ברוך הוא פה ועוד פעם הקדוש ברוך הוא פה, אז ככה הוא מקרר ממנו את היצר הרע, מתי יש יצר הרע כשיש כפירות, רבנו ז"ל אומר (ספר המדות אות אמונה סימן כב) הפשע מכניס כפירה באדם, אדם חוטא אז אין לו אמונה אבל אדם שמתחזק באמונה שורף את כל הקליפות, בשביל זה צריכים להגיד: "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד" "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ולצעוק ריבונו של עולם תן לי אמונה תן לי אמונה שאני יאמין שאתה פה ושאתה פה וצריכים להתחזק מאוד באמונה.

אשר בנחל חלק קעט מכתב תתד

שמע ישראל – מסוגל לדבקות בה' יתברך:

אומר רבנו ז"ל כשבוער בך היצר הרע תגיד "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד" "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", תזכה תבכה רבונו של עולם אני רוצה להתחתן מה איתי אני בוער בי היצר הרע, אחד כבר התחתן גם כן בוער בו היצר הרע או יותר, אתם חושבים שתתחתנו תתפטרו אז היצר הרע נהיה עוד יותר חזק, אז זה מה שכתוב: "ויפן כה וכה וירא כי אין איש וישך את המצרי ויטמנהו בחול" (שמות ב יב). 'ויפן כה וכה' צריכים להסתכל פה ופה כ"ה זה: "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד" זה עשרים וחמש אותיות וכ"ה עוד פעם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", עוד פעם עשרים וחמש אותיות. 

'אז וירא כי אין' אז רואים כבר אין כלום רק הקדוש ברוך הוא למה כי הרי אני רק מדבר מהקדוש ברוך הוא "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד" "וירא כי אין" אני רואה כבר את האין סוף ברוך הוא, איש זה ראשי תיבות א'ין ש'ום י'אוש אם אני רואה רק את האין אז אין שום יאוש, הרגע שאני יודע שאין שום יאוש ויך את המצרי, מי המצרי, המצרים שזה מצר ים, שאני כל כך בצמצום והמח שלי כל כך מצומצם בזה אני נותן לו מכות ולא רק שאני יתן לו מכות "ויך את המצרי" שהוא רוצה לשבור אותי ויך את המצרי ויטמנהו אני קובר אותו איפה בחול, חו"ל זה ראשי תיבות ח'זק ו'יאמץ ל'בך, יש בי התחזקות, תזכרו את זה טוב טוב.

אשר בנחל חלק קעט מכתב תתד

שמע ישראל של רבי עקיבא:

ולכן אשריך ואשרי חלקך, שאתה זוכה לגלות את הבורא יתברך במצבים הקשים ביותר; י'ש ק'ונה ע'ולמו ב'שעה א'חת – ראשי תיבות עקיב"א; כי זו היתה עבודתו של רבי עקיבא, שאומרים חכמינו הקדושים (ברכות סא:), כשהגיע זמן שהוציאו את רבי עקיבא, וסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, היה עת קריאת שמע, וקרא "שמע ישראל הוי"ה אלהינו הוי"ה אחד", ובזה יצאה נשמתו. למדים מכאן, שיהודי הזוכה לגלות את הקדוש-ברוך-הוא, ולקדש שמו יתברך ברבים – זו השעה שלו. וכדוגמת יוסף הצדיק, בשעה שהכניסוהו לבית-הסוהר, כתוב (בראשית לט, ב): "ויהי ה' את יוסף, ויהי איש מצליח". הקדוש-ברוך-הוא היה עם יוסף. וכן כתוב (שם פסוק ג): "וירא אדוניו כי הוי"ה עמו". איך יתכן שמצרי מזוהם ופגום יכיר שה' עם יוסף? אומר רש"י הקדוש: שם שמים שגור בפיו. המצרי ראה שיוסף הצדיק אינו מאבד עשתונותיו, אלא מדבר תמיד מהקדוש- ברוך-הוא. וכן אומרים חכמינו הקדושים (תנחומא וישב): בשעה שהיה יוסף במצרים תמיד התבודד לפניו יתברך ואפילו כשהכניסוהו לבית-הסהר, שמח את כל האסירים, ודבר בינו לבין קונו, עד שלא ארך זמן רב (בראשית לט, כא-כג) "ויתן חנו בעיני שר בית-הסהר, ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסירים אשר בבית הסוהר, וכל אשר עושים שם הוא היה עושה, אין שר בית-הסוהר רואה את כל מאומה בידו, באשר הוי"ה אתו, באשר הוא עושה הוי"ה מצליח". אשרי המגלה ומפרסם את הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל.

אשר בנחל חלק כד מכתב ג' תשסה

אפילו פושעי ישראל בעת שמד צעקו "שמע ישראל" ולא המירו דתם:

חמדת לבבי! הלא רבנו ז"ל אומר (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן רפב), שאדם צריך תמיד לחפש ולבקש למצוא בעצמו נקודות טובות; כי איך יתכן שלא נמצא אצלו איזה טוב?! ואם אדם יבקש ויחפש, יראה שאפילו אצל הרשע הגמור ביותר, שעשה כל הרשעות שבעולם, עדיין נמצא בו טוב, וכמאמרם ז"ל (ברכות נז): אפילו ריקנין

שבך, מלאים מצוות כרמון; אפילו אדם שהוא ריק לגמרי, אבל מלא מצוות כרימון. ומסבירים המקובלים, מדוע דיקא רימון? אלא יש בו תרי"ג גרעינים, בדיוק כמנין שש מאות ושלש עשרה מצוות.

ואם-כן הפירוש הוא, שאפילו הריקנין ביותר, מלאים מתרי"ג מצוות; הינו כי ישנן מצוות רבות השקולות ככל התורה, כגון (קדושין מ.): כל הכופר בה (בעבודה זךה), כאלו קיים את כל התורה כולה; אדם שמאמין רק בבורא יתברך שמו, עם האמונה הזו כבר קיים את כל התורה כלה. למדים, אם-כן, שאפילו רשעים גמורים ממש, שמדברים כלפי מעלה, רחמנא ליצלן, ועושים כל מיני חטאים, השם ישמור, אבל אם יכריחו אותם להשתמד, הם מוכנים למות על קידוש ה', כמובא בדברי רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן פ'), שדבר זה ראינו משך כל הדורות, אנשים שהיו רחוקים לגמרי מהדת, אבל בעת שמד, צעקו: "שמע ישראל", ולא המירו דתם, ובחרו יותר להישרף על קידוש השם. 

ולכן, אפילו כל יהודי, שעשה כל העברות שבעולם – מלא מצוות כרימון. ומה שייך אם-כן שאדם יתייאש?! אף שפגם כפי שפגם ונפל ונכשל כפי שנכשל, אבל תשובה תמיד מועילה, וכמאמרם ז"ל (פסיקתא דרב כהנא כה) על הפסוק (הושע יד, ב): "שובה ישראל עד הוי"ה אלקיך" – אפילו כפרת בעיקר; אדם עומד ומחרף ומגדף בשוק, ואומר לו הקדוש-ברוך-הוא: עשה תשובה ביני לבינך ואני מקבלך; למדים מכאן, אדם הגיע למדרגה שפלה כזו, שעומד בריש-גלי, ומדבר כלפי שמיא, ואומר לו השם יתברך, אם תעשה תשובה – אני מוחל לך.

וכן אומרים (תנא דבי אליהו רבה ד') אם אדם עובר עברה לפני, אם חוזר ועושה תשובה, הרי אני עמו ברחמים, ואין אני זוכר לו אפילו מקצת עוונותיו.

אשר בנחל חלק כד מכתב ג' תשצד 

תיקון להרהורי נאוף: אמירת שמע ישראל וברוך שם כבוד…

רבנו ז"ל אומר (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ו) תיקון של הרהורי זנות שבא לאדם, שיאמר שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכשאדם מקבל עליו עול מלכות שמים באילו הפסוקים,

שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי יה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב, על ידי זה בורחת ממנו הקליפה של תאות נאוף וכו', וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא, אזי די לו באמירת שתי פסוקים האלו, אבל אם הוא חס ושלום רגיל בהרהור של התאוה הכללית תאות נאוף רחמנא ליצלן, ואינו יכול להפרד ממנה, אזי צריך גם להוריד דמעות בשעת קבלת על מלכות שמים, הינו בשעה שאומר: "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שיוריד גם דמעות, שזה יבטל ממנו את התאוה המגנה הזו, שבאמת זה קליפה שמתלבשת באדם, וקשה לו מאוד מאוד לצאת מזה, כי מי שרגיל בהרהורים רעים הרהורי ניאוף, קשה לו מאוד מאוד להפרד ממנה, ולכן אפילו כמה וכמה פעמים ביום יאמר את השני פסוקים האלו, כדי להנצל מהרהורים רעים ומהרהורים מגנים, ויוריד דמעות בעת אמירתם, וזה יועיל לו מאד מאד.

הסבר מוהרנ"ת על אמירת "שמע ישראל"

ומוהרנ"ת מסביר (לקוטי דלכות קריאת שמע דלכד ד' אות ד') מה הוא העניין של אמירת שני פסוקים אלו "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", כי עיקר העצה להינצל מהרהורים רעים הרהורי ניאוף וכו', העיקר הוא האמונה הקדושה, שהוא סוד "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", כי על ידי אמירת שתי פסוקים אלו זוכין להינצל מהרהורי ניאוף, שהוא תיקון הברית, שהוא תיקון המוחין, שהם הכלים לציר האור לברכה וכו', ואת המוחין מקבלים דיקא על ידי קריאת שמע, שאז אדם מבטל את כל כלו אליו יתברך וכו', ועל כן על ידי האמונה הקדושה שהיא קריאת שמע, על ידי זה יכולים לצייר את האור לברכה, ואז יכולים לעסוק בתורה, ולקבל עצות מתורתו של הצדיק האמת, כי נצטייר האור לטובה ולברכה, על ידי האמונה הקדושה, שהוא "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד" "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שהם סוד תיקון הברית, כי עיקר הוא האמונה הן בכלליות התורה, והן בפרטיות בכל דור ודור, שצריכין להתקרב להצדיק האמת שבכל דור ודור, העיקר הוא האמונה. 

שצריך לבטל דעתו לגמרי כאילו אין לו שום דעת עצמו כלל, ויסתכל רק על האמת לאמיתו, וימשך עצמו רק אל האמת, שהוא סוד האמונה, ולא יטעה את עצמו, ואז בודאי יזכה לקבל עצות קדושות, ותיקון גדול מהצדיק ותורתו, אף על פי שלא תיקן בריתו בשלמות עדין, ואין המח שלו בשלמות, והעיקר שיכיר את מקומו וידע זאת בעצמו, איך המוח שלו אינו מתוקן כראוי, מחמת פגם הברית שלו, כפי מה שיודע בנפשו, ועל כן הוא צריך לבטל דעת עצמו לגמרי, וכשבא אל הצדיק יטה דעתו רק על האמת לאמיתו, וכן כשעוסק בתורה יבטל בכל פעם את הערמומיות שנכנס בתוכו על ידי פגם הברית, ויבקש מהשם יתברך שיגלה לו נקודת האמת, ובכל פעם שידע תמיד בכל עת איך להתנהג באמת לאמיתו, ואם יבוא על דעתו איזה קשיא על הצדיק, או על התורה הקדושה, או על השם יתברך אזי יבטל דעתו הפגומה וכו', ויאמר בלבו מי אני ומה דעתי וחכמתי שיהיה קשה לי איזה קשיא על השלם בדעת? כי הלא אני יודע בעצמי שדעתי עכורה ופגומה מאוד על ידי פגם הברית שלא זכיתי עדיין לתקן, ויבטל דעתו לגמרי, ויסמוך עצמו רק על אמונה פשוטה בו יתברך, וימסור לבו לגמרי להשם יתברך ולצדיקי אמת, ולתורתם הקדושה, שיוליכו אותו בדרך האמת כרצונם, ואז יזכה שיאיר לו האמת בכל עת. 

ויזכה לצייר ולקבל אור תורתם בסוד ברכה, אף על פי שלא זכה עדיין לתיקון הברית בשלמות, כי האמונה הקדושה עולה על הכל, כי על ידי האמונה הוא נכלל בהשם יתברך, ובהצדיקים שמאמין בהם ובתורתם, ואז הם בעצמם מציירים לו האור לברכה, וממשיכין לו אור מתקן ומציר בסוד ברכה מלמעלה קודם שיורד אליו, ואז אין הכלים פגומים שלו יכולים לקלקל האור חס ושלום לציירו בהפך, כי כבר נצטייר האור למעלה בסוד ברכה.

זיכוך המוח על ידי אמירת שמע ישראל:

הכלל בזה שאדם אומר את שני הפסוקים האלו "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", בזה הוא מזכך את המוחין שלו, כי האמונה הקדושה היא התרופה לכל הירידות והנפילות

שאדם ירד ונפל לשם, ובפרט מי שרגיל בהרהורים רעים הרהורי ניאוף, וכל מח מחשבתו נמצא רק בזוהמת תאות נאוף וכו', עיקר עצתו להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, לידע להודיע ולהודע שאין בלעדו יתברך כלל, והאמונה הקדושה בו יתברך, יאיר בו בצורה כזו שיציר לו את האור לטובה, ובפרט כשזוכה להיות מקרב אל הצדיק האמת שהוא רבנו ז"ל בעצמו, שמאיר את האמונה בעולם, על ידי זה יזכה סוף כל סוף לבוא לתקונו, ויזדכך מחו, ויזכה לחשב רק ממנו יתברך, אבל עליך לדעת שלוקח הרבה זמן עד שזוכים לזיכוך המוחין, ולכן תתחזק ביתר שאת וביתר עוז לומר את שני הפסוקים האלו "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ותוריד דמעות בעת אמירתך את הפסוקים האלו, וכן תבקש הרבה ממנו יתברך שיטהר את המוח מחשבה שלך, כי מי שנכנס בהקלפה הזו של הרהורים רעים להרהר אחר עירום זהום טינוף וכו' וכו', מאד מאד קשה לו לנתק את עצמו מזה, כי מרב הרגלו הרע להכניס את מח מחשבתו שהיא לבוש לנשמתו במקומות מטנפים כאלו וכו' וכו', אזי נשמתו מלא כתמים ופגמים וכו', ועד שזוכה שמכבס את נשמתו ואת מח מחשבתו שהם הלבוש של נשמתו, לוקח הרבה זמן, כי יש בני אדם שנפלו כל כך בהרהורים רעים, עד שקשה להם לנתק את עצמם מהקלפה המגונה הזו, ולכן עליך להתאמץ ביתר שאת ביתר עז עם סבלנות גדולה מאד רק להיות רגיל לומר את שני פסוקים האלו 'שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', בכל פעם, ותבקש ותתחנן ממנו יתברך שתזכה לצאת מההרגל הרע הזה של הרהורים רעים ומחשבות זרות וכו' וכו', ואז אם תהיה עקשן, סוף כל סוף תתפטר מהצרה הגדולה הזו.

אשר בנחל חלק רלו מכתב ב' תקמב

קבלת עול מלכות שמיים ואמירת "שמע ישראל" בדבקות גדולה בשעת הפטירה:

אצל אנשי שלומנו היה צדיק גדול ושמו היה ר' נחמן בן רבי יצחק ליב ז"ל, הוא היה בעל השגה גדולה והיה דבוק בהקדוש-ברוך-הוא בדבקות אמת, וכל ימי חייו היתה שרשרת של מסירות נפש, והשתוקק מאוד אחריו יתברך, והיה מתבודד בעצמו בכל יום אליו יתברך כמה שעות בבכיות עצומות, ואנשי שלומנו מאוד התפעלו ממנו – איך יש לאדם כחות הנפש כאלו להתבודד בכל יום בכחות עצומים, ולשפך שיח ותפילה אליו יתברך, וכשהיה בא אל ציון רבנו ז"ל, לא הסתכל על אף אחד, אלא דיבר אל הקדוש-ברוך-הוא בקול גדול, ולא התבייש משום בריה שבעולם, והיה נדמה לו כאילו הוא נמצא עכשיו לבד ביער, וצעק קולי קולות, ולא הסתכל על שום בריה שעומדת סביביו, הוא לא גרס את אף אחד, והיה חידוש נפלא, וכך צריך אדם להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש-ברוך-הוא בלי בושה, ולא להתבייש מאף אחד, כי מה יש לנו להתבייש, הלא סוף כל סוף אין לנו בזה העולם רק את הקדוש-ברוך-הוא. 

לפני ההסתלקותו התלהב מאוד מאוד, וביקש בקול רם: "טאטע נעם מיך שוין א היים" [אבא תקח אותי הביתה], ואחר-כך התחיל להגיד "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואחר-כך מיד התחיל לחזור: "אנא בישרא ואנת אש ואנא עדיפנא מינך", כמו שאמר ר' חסידא ליצרו (קדושין פא), ובמילים האלו יצאה נשמתו. אשרי צדיקים קדושים, שזכו למדרגות כאלו.

אשר בנחל חלק קו מכתב כד תעט

לומר שמע ישראל בסיביר הקפואה:

ספר לי אחד מאנשי שלומנו סיפור מאוד מעניין ששמע מאחד מאנשי שלומנו שתפסו אותו הקומוניסטים ימח שמם ושלחו אותו בסיביר תתארו לעצמכם בודד בלי אשה, בלי ילדים, בלי אבא, בלי אמא, בלי חמיו וחמותו, בלי משפחה, בלי אחים, בלי אחיות, לבד אבל היה לו את ההקדמות של רבנו ז"ל לדבר אל הקדוש ברוך הוא, להסיח ולספר את כל הלב שלו אל הקדוש ברוך הוא. 

בקבוצה שלו היו בדיוק עוד עשרים וארבעה אנשים, הם היו ביחד עשרים וחמישה אנשים, ארבעה עשר קצינים בדרגות גבוהות שהקומוניסטים תפסו אותם ושלחו אותם לסיביר ועשרה כמרים. הם היו במחנה בסביריה ועבדו מאוד קשה עבודת פרך, ויען שהם היו קצינים גדולים, ולהבדיל גם הכמרים היו כמרים והשיטה הקומוניסטית הייתה להשפיל ולדכא מי שהיה פעם באיזה דרגה גבוהה, אז נתנו להם לעשות כל מיני מלאכות בזויות כמו לנקות שירותים, כל המלאכות הבזויות נתנו להם. לא לקח הרבה זמן וכולם נפלו בייאוש ודיכאון וכולם היו שבורים. זו היתה השיטה שלהם להוציא מהאדם את השכל והמח, שהנה הוא ירגיש שהוא לא כבר בן אדם, זה מספר, זה לא בן אדם. כמובן זה מאנשי שלומנו התחזק מאד, הוא היה במצב קשה, אבל גם אז היה שר להקדוש ברוך הוא "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" ושר שירות ותשבחות להקדוש ברוך הוא וזה החזיק אותו. בלילה הוא יצא והתבודד להקדוש ברוך הוא, צעק. 

והנה הוא רואה דבר פלא, אחד מהאסירים שהיה פעם קצין גדול יוצא בלילה מסתכל אם אף אחד לא רואה אותו, מוציא מהשק שלו את הבגדים שהיה פעם קצין, מתלבש עם זה לכמה דקות וכבר מוריד את זה, מכניס את זה חזרה בשק ומחביא את זה. וככה קרה כל לילה, הוא היה מוציא את השקית, איפה שהם הוצרכו להכניס את הבגדים האורגינלים שלהם ושם היו הבגדי קצין שלו, הוא פשט את בגדי העבדות שהיה בגד עם פסים והתלבש עם הבגדים של הקצין לכמה דקות והוריד את זה. ככה כמה וכמה לילות עד שהיהודי הזה מאנשי שלומנו, שאל אותו. כי הרי סוף כל סוף יושבים ביחד אנשים בודדים, רחוקים מכל העולם, בסביריה, זה סוף העולם ואך טבעי שהתידדו. שאל אותו: תגיד לי מה אתה עושה כל לילה? אז הוא מאוד התפלא, הוא חשב שאף אחד לא רואה אותו, אתה ראית? אני מבקש ממך אל תספר אמר לו: אני לא מספר, אבל אצלי זה פלא. אמר לו: תראה! אני הייתי קצין בדרגה מאוד מאוד גבוהה, ופה השיטה שלהם היא לעקר מהאדם את העבר לעשות אותו בול עץ, אתה כלום, ואני לא רוצה לפל ברוחי, אז כל לילה לכמה דקות אני מלביש את עצמי עם הבגדים שאני אזכר שהייתי פעם קצין גדול, שאני לא אתייאש מהחיים שלי, כי מי שהיה שמה התייאש מהחיים שלו ולבסוף רחמנא ליצלן מת מרב דיכאון, והיו רבים שהתאבדו ומתו. אמר זה מאנשי שלומנו שהיה לו התחזקות גדולה מזה, אם גוי ארור וטמא פושט בכל לילה לכמה דקות את הבגדים שהיה שבוי בין הרוצחים, ועכשיו לובש את הבגדים של פעם שהיה קצין כדי שיזכיר לעצמו שהוא קצין ושלא ימשך אחר קטנות המוחין שהוא עכשיו עבר, זה היה לו חיזוק גדול.

אם גוי עושה את זה על אחת כמה וכמה אני צריך לשמוח שברוך השם יש לי עבר של ציצית תפילין מזוזה כשרות טהרת המשפחה שבת והתחיל להחיות את עצמו עם הנקודות טובות שיש לו, גם עכשיו במצר הגלות שאין לו לא תפילין לא ציצית לא כלום אבל קריאת שמע היה לו, כי הוא אמר: "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", שבזה הוא קיים מצות קריאת שמע בבוקר ובערב, וגם הוא יכל להתפלל להקדוש ברוך הוא, וכן הוא שמח שהוא מהול, זה היה השמחה שלו. רואים מזה מה זה שמחה, שמחת המצוות.

אשר בנחל חלק קע מכתב ו' תתקמט

אמירת שמע ישראל לפני השינה:

אם אדם יצייר בדעתו איך נראה הרגע האחרון, שצריך לצאת מזה העולם, יזדעזע מרב פחד. וזה אם צריך לצאת פתאם, ואם, חס ושלום, נעשה אדם חולה, ובאים לבקרו: אביו, אמו, אשתו, הבעל, ילדיו וכו' וכו', יושבים איתו שעה, שעתיים, אחר-כך הולכים, ונותר לבד במיטתו, מכל שכן, חס ושלום, כשזהו מקרה חמור, והרופאים מייאשים את האדם שאין לו תקווה, ושוכב במיטתו ומחכה ליום האחרון, לשעה ולרגע האחרון. מה אדם חושב אז?! האם אנו מצירים לעצמנו את הרגע האחרון? לא! אדם איננו מסוגל לחשוב מזה. כשמגיע הרגע האחרון, שאדם צריך להוציא נשמתו, ואפילו שעומדים סביבו אשתו וילדיו, וקרובי משפחה, בלם מהפכים פניהם ואינם רוצים להסתכל, כי מפחדים, והנשמה יוצאת.

ומה הלאה?! פוגשים אותו אלפי אלפים ורב רבבות קלפות ומשחיתים, אומר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן קמא), בשביל זה אם אדם מתעורר באמת בתשובה, אז נתקים אצלו (דברים ל): "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך", ויכול לפעל שכל הקלפות והמשחיתים יתבטלו ממנו; כי כשאדם חוטא, ובפרט בפגם הברית, רחמנא ליצלן, הוא בורא קליפות ומשחיתים, אבל יש עצה לבטל אותם. חכמינו הקדושים אומרים (מדרש אגדה): כל הקורא קריאת שמע על מיטתו, מבטל ממנו כל המשחיתים. כיון שאדם קורא קריאת שמע שעל המיטה, אפילו אם ברא קליפות ומשחיתים לאלפים ולרבבות, על-ידי אמירת קריאת שמע על המיטה – שורפם לגמרי.

ולכן הזהיר האר"י הקדוש, שבעת שקוראים קריאת שמע שעל המיטה, יתוודו אז לפני הקדוש-ברוך-הוא, כי בעת הזאת, אז הוא עת רצון בשמים, ויכולים לבטל את כל הקליפות והסטרא אחרא והמשחיתים שברא מרב עוונותיו. וכן אם אדם אומר מזמור צ"א: "יושב בסתר", שהמזמור הזה תיקן משה רבנו בשעה שעלה למרום, ומלאכי מעלה רצו להזיקו, ועל-ידי המזמור הזה כל המשחיתים והקליפות ברחו ממנו. לזאת, כדאי מאוד לומר בכל לילה קריאת שמע שעל המיטה, כפי נוסח האר"י ז"ל, אשר זה אורך כשבע שמונה דקות, ובזה שאומרים סדר זה, מבטלים את כל הקליפות והמשחיתים. וכך אדם בטוח, שלכל הפחות מה שחטא עד כה – מכפרים לו.

מה אנו רואים? בני-אדם כל-כך שבורים ורצוצים, עוברים עליהם כל-כך הרבה משברים וגלים בחייהם, כל יום הקלפות והסטרא אחרא מתגברים ומתפשטים עליו, עד שבאים בלילה, ומתייאשים מחייהם, בקושי אומרים פסוק ראשון של "שמע ישראל", "ברוך שם כבוד", וכבר נרדמים, וישנם בני-אדם, שכל-כך נפלו ביאוש, שאפלו פסוקים אלו אינם אומרים, בשעה שמוהרנ"ת ז"ל אומר (לקוטי-הלכות, קריאת שמע שעל המטה, הלכה ב'): מי שנזהר לומר סדר קריאת שמע לפי נוסח האר"י הקדוש, אינו זז משם, עד שמוחלים לו כל עוונותיו, אפילו אם חטא בפגם הברית – הוצאת זרע לבטלה, בר מינן. אז למה לזלזל בזה?! הלא בזה שאנו אומרים סדר קריאת שמע על-פי האר"י הקדוש, בזה נשרף את כל הקליפות שבראנו בעוונותינו. וזה אורך כחמש שש שבע דקות, ומדוע, אם-כן, לזלזל בזה?! הלא סוף כל סוף לא ישאר לנו אלא זה, ולא נצטרך לשום טובות משום בריה. אדם צריך לחשוב בכל יום כאילו היום הזה הוא היום האחרון, אם אדם היה שם לב על זאת, כל היום היה הולך לו אחרת לגמרי.

אשר בנחל חלק קא מכתב כג שצה