ולא יהיה קרח וכעדתו – איך השלים החסיד בין רבי מאיר מפרימישלאן לרבי הירש מרימינוב
השבוע התורה מספרת לנו על קרח ועדתו, כמה גרועה היא המחלוקת, כמה הורסת כל חלקה טובה, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל, בכל מקום ב"ד של מעלה לא דנים אלא מגיל 20 ומעלה, וב"ד של מטה רק מגיל 13 ומעלה, אך כאן במחלוקת קורח אפילו תינוקות בני יומן מתו.
התורה הקדושה מצווה אותנו לשמור על השלום ולהימנע ממחלוקת עד שכתבה מצווה בתורב "ולא יהיה כקרח וכעדתו", שעלינו לברוח ולהתרחק מלהיות כקרח ח"ו, אפילו אם נראה לנו שע"י כך אנחנו מפסידים, כי אדרבה ע"י השלום נזכה רק להרוויח הרבה מאוד ברוחניות ובגשמיות
מסופר על יהודי סוחר שהיה חסיד של הצדיק הקדוש רבי מאיר מפרימישלאן, ומדי תקופה היה נוהג לנסוע ליריד בעיר רימינוב לצורך מסחרו, בדרכו היה עובר אצל רבו בעיר פרימישלאן ומקבל ממנו ברכה להצלחה.
בכל פעם היה הצדיק מבקש ממנו שבהגיעו לרימינוב יכנס לבית הצדיק הקדוש רבי הירש מרימינוב (תלמידו וממשיך דרכו של רבי מנחם מנדל מרימינוב זצ"ל) וימסור לו דרישת שלום, וכך היה נוהג אותו יהודי, ובכל פעם היה גם הצדיק מרימינוב מבקש ממנו שבדרכו חזרה יעביר את דרישת שלומו לצדיק מפרימישלאן, וכך היה במשך שנים רבות.
והנה קרה מה שקרה כדרכו של הס"מ, ונגרמה מחלוקת בין שני הצדיקים, אולם הסוחר לא ידע מהדבר, ובפעם הבאה שנסע ליריד נכנס כהרגלו לרבו הצדיק מפרימישלאן וביקש את ברכתו, הצדיק בירך את החסיד אלא שהפעם לא הזכיר לו להעביר דרישת שלום לצדיר מרימינוב, אך החסיד לא שם לב לפרט הקטן (כי לא ידע כלל שיש מחלוקת) וכשהגיע לרימינוב נכנס אל רבי הרשל ומסר לו דרישת שלום מרבו.
הצדיק מרימינוב שאל את החסיד, האם תמיד באת על דעת עצמך ולא באמת בשליחות רבך, כי הרי לא נראה לי שהפעם הוא שלח אותך, והחסיד שעדיין לא נזכר שרבו באמת לא שלח אותו הפעם ענה: "אם הרבי מפרימישלאן לא שלח אותי להביא את ברכתו אליכם גם הפעם כמו תמיד, אני מוכן להפסיד ולאבד את העולם הזה והעולם הבא", הצדיק שמח ואמר ליהודי: "תמסור לרבי מפרימישלאן ברכת שלום, ותאמר לו שהאהבה שהיתה בינינו תמיד רק תגדל מהיום והלאה".
שמח החסיד מאוד ויצא בדרכו חזרה, והנה בדרך חשב לעצמו מה היה הדבר הזה הפעם, ותוך כדי ששיחזר לעצמו מה היה שם לב שבאמת רבו הצדיק מפרימישלאן לא אמר לו בפעם הזאת למסור שלום.
מיד התחיל החסיד לחשוש מאוד שהרי אמר שהוא יאבד את שני העולמות, אמנם מיד חיזק את עצמו, כדאי לאבד את שני העולמות כדי לעשות שלום בין צדיקים.
כשהגיע אל רבי מאיר מפרימישלאן, מיד כאשר דרך על מפתן הדלת פתח הצדיק ואמר: אם אתה דואג על העולם הזה, מאיר מבטיח עשירות לך ולבניך, ואם אתה דואג על העולם הבא, עמי אתה במחיצתי.
ממעשה זה לומדים אנחנו את חשיבות השלום, ושצריך אפילו למסור נפש עבור השכנת שלום, כמו שאמרו חז"ל שהשכנת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, הוא דבר שמקבלים עליו שכר גם בעולם הזה אך הקרן כלומר עיקר שכר המצווה נשמר לעולם הבא.
דבר חשוב נוסף אפשר ללמוד מהפרשה, מדוע באמת היה צריך הקב"ה לברוא בריאה שתפתח הארץ את פיה לבלוע את קרח ועדתו, אלא שבדרך כלל כאשר אדם חוטא, אם מוכיחים אותו או שהוא נענש על כך הוא חוזר בתשובה, אך במחלוקת בדרך כלל מי שכבר נמצא בתוכה אינו מסוגל לחשוב כלל בצורה הגיוני, ותמיד רק חושב איך להוכיח שהוא צודק, ואפילו ירד מלאך מן השמים ויאמר לו שאינו צודק הוא יסביר מדוע זה הפוך, והראיה היא שאחרי שנבלעו קרח ועדתו באדמה, למחרת בבוקר באו מעם ישראל והתלוננו על משה ואהרן "אתם המיתם את עם ה'", כלומר עדיין מצאו סיבה למה משה לא בסדר מפני שהוא אשם במותם של קרח ועדתו.
שנזכה תמיד לברוח מהמחלוקת כמו מאש, ורק להרבות שלום בעולם.