שאלה: רציתי לשאול מה הייתה ההגדרה של מוהרא"ש זיע"א לגבי השעה התבודדות. האם הכוונה שעה כפשוטו (60 דקות) או פשוט לקבוע זמן לדבר עם הקב"ה? מה עושים כשאין דיבורים האם לעצור או להישאר בכוח? ובכלליות אם תוכל להוסיף כמה נקודות שמוהרא"ש התבטא לגבי התבודדות, למשל מה הזמן הכי מתאים, מה הנושאים שאפשר לדבר עליהם, איך לעשות וידוי דברים בהתבודדות וכו'. תודה רבה ויישר כוח גדול.
תשובה:
בעזה"י יום א' לסדר ראה יט מנחם אב התשפ"ג, יבנאל.
שלום רב ל … נ"י .
אעתיק לך שיחה שכתב ר' שמואל דוד יונגרייז ז"ל (ששמע ממוהרא"ש זי"ע. אלו שיחות שזכיתי לקבל ממוהרא"ש זי"ע רשות להעתיק): אמר (מוהרא"ש זי"ע) בשם האריז"ל שיש מלאך ועזריא"ל שמו והוא ממונה על עולם שנקרא 'שעה' (375). וזה מקום שכל האנשים שנפלו בפגם הברית נמצאים שם. והאריז"ל מסביר שהנשמות הללו פגומות בגלל שהן נשמות גבוהות מאד והס"מ יודע זאת ולכן מטמא אותן כל כך כדי שיפלו בעצבות ולא יוכלו לחזור לקב"ה. ואמר שלכן צריך לעשות דיקא 'שעה' התבודדות כדי שימשיך על עצמו שע"ה נהורין כנגד אותו עולם, עד כאן מהשיחה.
עוד אעתיק לך ממה שכתב מוהרא"ש זי"ע בעצמו (אשר בנחל, חלק ה' מכתב תרכח): כי אין לשער ולספר כלל את גודל הרחמנות שיש אצלו יתברך, המרחם על כל נפש ונפש בפרטי פרטיות, ובפרט על אותן הנפשות שנפלו בטיקלא רחמנא ליצלן, ונכשלו בפגם הברית – הוצאת זרע לבטלה, אם הם מרחמים על עצמם ומייחדים מקום מיוחד שאין שם בני אדם, ומתבודדים עמו יתברך, ומספרים לפניו יתברך את כל לבבם ואת כל מה שעובר עליהם בפרטי פרטיות, אין לשער ואין לספר מה שנעשה מתפלתם ושיחתם בעולמות העליונים, וזוכים להיכנס אל היכל עליון ונורא מאד מאד, שמאירים שם שע"ה נהורין והוא מקום שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להיכנס שם, והוא מוכן רק בעבור אלו אשר נכשלו ונפלו בפגם הברית – הוצאת זרע לבטלה, וכשמרחמים על עצמם, ובאים אליו ית' בתפילה והתבודדות, אז הממונה על היכל זה שהוא עזריא"ל, מקבץ ומלקט מכל שיחתם ותפילתם והדמעות ששופכים, ובונה מהכל חדרים ובתים בהיכל הנורא הזה, באופן שיהיו יכולים לקבל ולהתענג מאותם השע"ה נהורין וכו.
וזו עיקר הבחירה, אשר אין רואים את זה, כי אם היה האדם רואה איך שהממונה עזריא"ל בונה ומקים מזה מה שבונה, לא היתה בחירה כלל והיה עוסק בזה בכל פעם וכו' וכו', (ועיין שם שגילה שזה סוד שע"ה התבודדות שהזהיר רבנו ז"ל), עד כאן דבריו הקדושים.
ועתה פקח עיניך וראה כי הממונה עזריא"ל הוא אותיות שמו הקדוש 'אליעזר'. ושע"ה נהורין עולה כמנין שמו הקדוש 'שלמה'. והבן היטב מי הוא הממונה הנ"ל ואל אילו השגות רוצה להביאנו וכמובן לכל משכיל שכל הדברים שכתב במכתב הנ"ל הם דברי נביאות ורוח הקודש גדול מאוד שצפה והשיג היכן שהשיג וכאשר העיד על כך בעצמו (אשר בנחל חלק קל"ה, מכתב לג קעג): "והעולה על הכל הם ספרי 'אשר בנחל', זה נכתב בישועת ה' וברוח הקודש ממש", עיי"ש [וכן עיין ב'אשר בנחל' חלק נד מכתב י' תנח: 'ולכן ראו לילך לגלות את אור רבנו ז"ל בעולם, להפיץ את הקונטרסים וכו' שנכתבו ברוח הקודש גבוהה מאוד, ולכן כל אחד מוצא עצמו בתוך הקונטרסים'].
וכן כתב (אשר בנחל צא, כ' שצח): "אבל שו"ת 'אשר בנחל' – זה עולה על הכל, כי זה שו"ת מן השמים ונכתבו בישועתו יתברך, ממש סיעתא דשמיא ואף פעם לא הוצרכתי לכתוב פעמיים מכתב, רק כפי שהעט כתב – כך שלחתי. וראיתי עין בעין שאני רק כעט ביד הסופר וכו', כי אף פעם לא הוצרכתי לספרים וכו', רק העט כתב ממש פלא על גבי פלא. ולכן ספרי שו"ת 'אשר בנחל' זה עולה אצלי יותר מהכל".
קצת יצאתי מהעניין לגודל התשוקה לכתוב ולדבר מנפלאות נוראות הספר הקדוש 'אשר בנחל', ועל כל פנים מתוך הדברים אתה מבין את גודל העניין להתבודד דיקא שע"ה שהיא שישים דקות (ושגור על לשונו של מוהרא"ש זי"ע בשם אנשי שלומנו שבשעת הדחק אפשר גם עשרים דקות. שהרי ההתבודדות היא כמו מליחה שמוציאה את הדמים הרעים וכו', ובהלכות מליחה נפסק שבשעת הדחק אפשר עשרים דקות. הרי שמדובר על שעה של שישים דקות ובשעת הדחק – עשרים דקות).
ובאמת, שורש הדברים הוא בדברי רבנו ז"ל (לקו"מ ח"ב סי' צ"ו): שרצונו שיהיה לנו כל היום כולו התבודדות, ולבלות כל היום על זה, אך לאו כל אדם יכול לקיים זאת. על כן בהכרח לצוות להם שיהיה להם על כל פנים איזה שעה התבודדות, כי גם זה טוב מאד. אבל מי שלבו חזק בה', ורוצה לקבל עליו עול עבודתו יתברך באמת, רצונו שיהיה לו כל היום התבודדות. והזכיר אז מאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות כא): 'ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו', עיי"ש.
אלא שמוהרא"ש זי"ע כל כך הבין את הדור הזה וראה שקשה מאד ללמד לאנשים שישבו במקום אחד וידברו עם ה' יתברך במשך שעה רצופה. ולכן אמר שאת השעה הזאת אפשר לחלק לכמה וכמה חלקים: חמש דקות עכשיו, חמש דקות אחר כך, חמש דקות בהמשך וכו', עד שבמשך היום זוכים לדבר שע"ה שלמה עם ה' יתברך. ובכל אופן – ששום דבר לא ישבור אותך וגם אם היה איזה יום שלא זכית לזה – תראה לחזק את עצמך וכאמור – בשעת הדחק אפשר גם עשרים דקות, וגם אותן אפשר לחלק לחמש דקות עכשיו וכו' וכו'.
ועם קצת יישוב הדעת רואים שתמיד יש מה לדבר עם ה' יתברך. כל כך הרבה עובר על כל אחד אך בדיוק כשרוצים לעשות מזה תפלה ולבקש רחמים וישועות, פתאום הכל נהיה בסדר ואין על מה לבקש… ועל זה צריך עקשנות! לקחת את כל הבעיות, המשברים, הקשיים, וגם להבדיל – השמחות, הישועות וההרווחות – ולעשות מהכל תפלה למלך מלכי המלכים שרק הוא יכול ומעוניין לעזור.
יחד עם זאת – מוהרא"ש זי"ע לימד אותנו את הסוד של האל"ף בי"ת: מתחילים לבקש לפי סדר האותיות : א' – אמונה. רבונו של עולם! תן לי אמונה שלמה להאמין בך שהכל מאיתך תתברך, ואין שום דבר שנעשה מעצמו וכו' ולהאריך בזה. וכשמסיימים לעבור לעוד משהו באות א' כמו אמת, אכילה, אהבה וכו'. ואז עוברים לאות ב' – ברכה, בנים, בית וכו'. ואפשר לפי הסדר שיש בספר המידות. ואפשר גם לבקש על כל סעיף בספר המידות). ואז רואים שיש הרבה על מה לבקש.
רבנו ז"ל לימד אותנו עוד עצה (עיין לקו"מ ח"ב סי' צו): עוד אמר לענין התבודדות שהיה דרכו ז"ל לזרז מאד בזה להיות רגיל מאד בהתבודדות לפרש שיחתו לפני השם יתברך בכל יום ויום. ואמר שאפילו כשאין יכולין לדבר כלל. אפילו כשמדברין רק דיבור אחד גם כן טוב מאד. ואמר שאפילו אם אינו יכול לדבר רק דיבור אחד, יהיה חזק בדעתו וידבר אותו הדיבור כמה וכמה פעמים בלי שיעור וערך. ואפילו אם יבלה כמה וכמה ימים בדיבור זה לבד. גם זה טוב. ויהיה חזק ואמיץ וירבה לדבר אותו הדיבור פעמים אין מספר. עד שירחם עליו השם יתברך.
ויפתח פיו ויוכל לפרש שיחתו וכו', עיי"ש.
ואודות הזמן שהכי טוב להתבודד:
מוהרא"ש זי"ע תמיד מעורר שהזמן הכי טוב הוא חצות שאז השמים פתוחים ועל השעה הזאת נאמר "שפכי כמים לבך נוכח פני ה'". כי אז האדם יושב נוכח פני ה' ויוכל לבקש כל מה שהוא רוצה.
אך "מי כה' אלקינו בכל קוראינו אליו" – ה' יתברך תמיד נמצא ותמיד שומע ולכן
בכל שעה שתקרא לו – הוא איתך. עיין מה שכתב מוהרא"ש זי"ע (אשר בנחל חלק פא, מכתב יז תתלז):
עוד עיין (אשר בנחל חלק קפה, מכתב מט ריז. יום שלישי לסדר ויצא ז' כסליו התש"ע) מה שכתב מוהרא"ש זי"ע לגבי מה שמפעם לפעם מפרסמים 'זמנים המסוגלים' לקבלת התפילות ומעוררים את כולם להתפלל דיקא בזמנים האלה: 'בעניין הזמנים וכו', כל יום וכל שעה וכל רגע זהו עת רצון בשמים וכו', ולכן אני לא מחזיק מכל הדברים האלו וכו', כי מי שדבוק בו יתברך, לא איכפת לו מה ומי ואימת' וכו'.
רבנו ז"ל אומר (לקו"מ ח"ב סי' כ"ה) גם טוב לעשות מהתורה תפילה. דהינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפילה, דהיינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר, מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה. ויבקש מאיתו יתברך, שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר.
והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה' בדרך אמת ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה, באופן שיהיו דבריו דברי חן וטענות נכונות, לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת. ועניין השיחה זו עולה למקום גבוה מאוד, ובפרט כשעושה מתורה
תפילה, מזה נעשה שעשועים גדולים מאוד למעלה, עיי"ש.
מוהרא"ש זי"ע אמר שתמיד כדאי בתחילת ההתבודדות להזכיר ולעורר את זכות הצדיקים ולבקש שבזכותם תתקבל התפלה. רבונו של עולם! עזור לי בזכות אברהם, יצחק ויעקב וכו' וכו' (תוכל להזכיר את שמות הצדיקים שעולים בדעתך), וקבל את תפילתי בזכותם ותן לי דיבורים טובים וחמים לדבר אליך. פתח פיך לאילם כמוני!
ראוי לתת לה' יתברך תודה על כל החסדים שעשה איתך עד הנה, להודות על העבר ואז נפתח הפה לבקש על העתיד. תוך כדי זה להתוודות ולבקש רחמים על עניינים שנכשלת בהם וחשוב שגם תלמד זכות על עצמך שלא במרד ולא במעל עשית מה שעשית וכו'. וכן לבקש לעשות התחלה חדשה מהרגע הזה.
דבר עם ה' יתברך כפי שמאיר לך. אין בזה חוק. זו תפלה שיוצאת מהלב שלך, במילים שלך, עם האמת שלך. בקש להתקרב לה' יתברך באמת, ללכת כפי רצונו שגילה בתורתו הקדושה שהיא ורק היא תורת אמת. וקרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.
בהצלחה…
נ.ב –
כאן צירפתי לך מפירושי על התורה שזיכני ה' יתברך (פרשת ואתחנן) והוא נוגע מאד לעניין :
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר.
מובא במדרש (דב"ר פי"א פסקה י') : 'ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים שנאמר (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ואתחנן בגימטריא הכי'. וצריך להבין מה בא ללמדנו שהתפלל תקט"ו תפלות דיקא.
הקושיא מפורסמת מה הם אותם תקט"ו תפילות שהתפלל משה והמפרשים האריכו בזה למעניתם ואענה גם אנכי את חלקי.
צריך ביאור בלשון המדרש הנ"ל שהתפלל משה חמש מאות וחמשה עשר 'פעמים'. והנכון היה לומר חמש מאות וחמשה עשר 'תפלות'. ויתבאר על פי דברי רבנו ז"ל (לקו"מ ח"ב סי' צו): עוד אמר לענין התבודדות שהיה דרכו ז"ל לזרז מאד בזה להיות רגיל מאוד בהתבודדות לפרש שיחתו לפני השם יתברך בכל יום ויום. ואמר שאפילו כשאין יכולין לדבר כלל. אפילו כשמדברין רק דיבור אחד גם כן טוב מאד. ואמר שאפילו אם אינו יכול לדבר רק דיבור אחד, יהיה חזק בדעתו וידבר אותו הדיבור כמה וכמה פעמים בלי שיעור וערך. ואפילו אם יבלה כמה וכמה ימים בדיבור זה לבד. גם זה טוב. ויהיה חזק ואמיץ וירבה לדבר אותו הדיבור פעמים אין מספר. עד שירחם עליו השם יתברך. ויפתח פיו ויוכל לפרש שיחתו וכו', עיי"ש.
וידוע המעשה שסיפרו פעם לר' נתן ז"ל מלמדן אחד שיכול לשבת בעקשנות גדולה ולומר אלף דפי גמרא. ענה ואמר ר' נתן ז"ל: ר' עוזר שלי יכול לומר אלף פעמים רצוף: 'רבונו של עולם!'. כי היה לו תלמיד בשם ר' עוזר והיה עקשן גדול לעמוד במקום אחד ולצעוק אלף פעמים רבונו של עולם. כי בזה בני אדם טועין הרבה שאם אינם יכולים לחדש דיבורים בתפלה אזי מתרשלים לגמרי. והיא טעות גמורה כי אפשר לחזור על אותו דיבור כמה וכמה פעמים וכידוע אצלנו המעשה מאדמו"ר מוהרא"ש זצ"ל שהתבודד בקברו של שמואל הנביא ובמשך שעתיים חזר שוב ושוב על משפט אחד : "זכני להפיץ את ספרי רבנו ז"ל בכל העולם!" וכן בעוד הרבה מקרים שראו עינינו פרט למה שעסק בזה ביחידות.
וכתב אדוננו, מורנו ורבנו הקדוש זצ"ל (אשר בנחל חלק י"ב, מכתב א' תרמג) על מאמרם ז"ל (טוש"ע סי' א', סעי' ד') "טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה", הינו שאדם צריך לעסוק הרבה בתפילה ואף שלא בכונה ידבר הרבה עמו יתברך בלי שום חכמות כלל, רק יאריך בדיבורים. ומהרבה שלא בכונה יצא אחר כך לכל הפחות מעט בכונה. ואם לא ירבה בתפלה אז לא יהיה לו אפילו מעט בכוונה. וזו כונת מאמרם ז"ל : "טוב מעט בכונה מהרבה שלא בכונה", כי המעט שיוצא בכונה זה תוצאה מזה שאמרו הרבה שלא בכונה, עיי"ש.
על כן אם אינו יכול לחדש איזה דבר בתפלתו, יוכל לחזור שוב ושוב על אותו הדיבור כמו למשל שיאמר: "ה' הושיעה!". ואף שהרבה פעמים הוא חוזר על הדבר בלי כוונה ובלי התעוררות אמיתית, אך לבסוף יזכה לכמה פעמים שכן יאמר בכוונה ויתקיים בו 'טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה' וכנ"ל.
והנה רבנו ז"ל אומר (לקו"מ ח"א סי' כ"א, ל"ו) שצריך לצעוק ע' קלין בכדי להוליד את המוחין וכו'. וסיפר אדמו"ר נרו יאיר שהכיר חסיד ברסלב שהיה איש תם וישר שהיה מקיים זאת בפשיטות גדולה והיה צועק: "פעם אחת 'אוי!', פעם שניה 'אוי!', פעם שלישית 'אוי!'" עד שהשלים ע' קלין.
כי העיקר הוא עקשנות להתעקש לחזור שוב ושוב על אותו הדבר ולא להניח את מקומו. וזה בחי' מה שאומר רבנו ז"ל (לקו"מ ח"א סי' ע"ר) כמו שיש התעוררות מאדם לחברו, כגון כשרואין שאחד אומר בקשות וסליחות בהתעוררות בלב נשבר, אזי חברו מתעורר ממנו גם כן, כי מתעורר מחברו ומתחיל להסתכל על עצמו, ונתעורר גם כן, ומתחיל לומר גם כן בקשות בהתעוררות הלב, כמו כן יש אצל האדם עצמו התעוררות מניה וביה, שמתעורר מתוך דברי עצמו, דהיינו שאומר בקשות ותחינות בהתעוררות וצועק וי לי. ובתוך כך נתעורר מזה ומתחיל להסתכל על עצמו היכן אני, ומי צועק כך, הלא וי לי, לי ממש, ומתחיל שנית לצעוק וי לי, לי דיקא. ואף שבתחילה נדמה לו כאילו גם כן אומר באמת כראוי, עם כל זה אחר כך רואין ההפרש בין קודם לאחר כך והבן.
וכתב אדמו"ר זצ"ל (אשר בנחל יג, א' תשי"ט): 'וכל רגע שזוכה לדבר עמו יתברך אפילו דיבור אחד שחוזר על זה פעמים אין מספר, כגון "רבונו של עולם, אני אוהב אותך!", דיבורים אלו יקרים בכל העולמות'.
ובזה יובן מה שסיפר משה רבנו לישראל: "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" ותיכף מסדר והולך בשני הפסוקים הבאים מה היתה תחינתו: "ה' אלקים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וכו' אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון".
ועל הדיבורים האלו חזר שוב ושוב בעקשנות גדולה עד שהגיע למניין תקט"ו פעמים ואז אמר לו ה' יתברך : "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". 'בדבר הזה' דיקא כי חזר על אותו הדבר המוזכר בשני הפסוקים הנ"ל, שוב ושוב עד שהגיע לתקט"ו פעמים.
וזה שמדוקדק בלשון המדרש : 'ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים', 'פעמים' דיקא ולא 'תפילות'. כי לא התפלל תפילה שונה בכל פעם אלא חזר על אותה התפלה חמש מאות וחמשה עשר פעמים.
ורבנו ז"ל אומר (לקו"מ ח"א סי' ב') 'וסברינן יבשתא הוא', הינו שהתפלות אינם עושים פירות, אבל באמת אינו כן, אלא סלקינן ואפינן ובשלינן, הינו כל התפילות סלקינן ועולין. וכל מה שמרבין בתפלה, נבנה השכינה ביותר, ומכינה את עצמה לזווג, וזה 'אפינן ובשלינן', כי אפיה ובישול הם הכנה לאכילה, לבחינת זווג, כמו שכתוב (בראשית ל"ט): "כי אם הלחם אשר הוא אוכל". כשישתלם קומה של כל השכינה, הינו על ידי רוב התפלות, יכמרו רחמיו, ויתהפך מדת הדין למדת הרחמים. וזה 'כד חם' הינו כאשר יכמרו רחמיו, 'גביה אתהפך' הינו שיתהפך מדת הדין למדת הרחמים, עיי"ש.
כי לכל דבר שאדם רוצה יש סך תפלות שצריכים להתפלל כדי לקבלו. וה' יתברך שיער בדעתו כמה יש להתפלל על כל דבר. וכל זמן שעדיין לא קיבל את הדבר שהתפלל עליו הוא מחמת שלא התפלל מספיק תפלות ועדיין לא נתהפכה מידת הדין למידת הרחמים להשפיע עליו את אותו הדבר, כי 'כד חם' – תיכף שיכמרו רחמיו על ידי ריבוי התפילות, אזי 'גביה אתהפך' ותגיע ישועתו.
ועל כן אמר ה' יתברך למשה 'רב לך' ומנע ממנו להמשיך ולהתפלל. כי גלוי וידוע לפניו שעל ידי תקט"ז תפלות היה משה רבנו פועל להיכנס לארץ. אך כיון שגזרה היא מלפניו ית' שלא יכנס, על כן לאחר שהתפלל תקט"ו תפלות אמר לו 'רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'.
והוא לימוד ומוסר השכל גדול לכל אדם להמשיך ולעסוק בתפלה עד שיזכה לפעול את מבוקשו וכמו שאמר ר' נתן ז"ל שאם אחד אומר שהתפלל אך לא הועיל, אזי או שלא התפלל בכלל או שלא התפלל מספיק. ועל כן צריך להיות עקשן גדול שלא להניח את מקומו ולחזור ולהתפלל וכמו שאומרים חכמינו הקדושים (ברכות לב:) שאחד מהדברים שצריכים חיזוק הוא תפילה שנאמר קווה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקווה אל ה', ופרש"י והתחזק, ולא תמשוך ידך, אלא חזור וקווה. ואף אם אינו יכול לחדש דיבורים בכל פעם, יוכל לחזור שוב ושוב על אותו הדבר, והבן למעשה.
שייך לעיל מעניין סך התפילות שיש להתפלל על כל דבר וכו'. ואפשר לבקש ממנו יתברך על זה בעצמו שיעשה הנחה ויוריד מסך התפילות, וכעין שכתוב (אסתר ב): "והנחה למדינות עשה". כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (ברכות נח). ופעמים כשהאדם נושא חן בעיני המלך אזי מוריד לו מהמחיר שהיה לו לשלם. וגם על הגאולה הכללית נאמר שאם זכו אזי 'אחישנה' וימהר לגאלנו (עיין סנהדרין צח) וכן הוא לגבי הגאולה הפרטית של כל אחד כפי מה שמבקש ומתפלל על עצמו.
והנה רבנו ז"ל אומר (לקו"מ ח"א סי' א') שעל ידי לימוד התורה נמשך על האדם חן. וכפי עסקו בתורה יוכל לבקש ממנו יתברך שיתרצה לו ויעשה הנחה בסך התפלות שעליו להתפלל וכו'.
וזה שאמרו (סוטה מט): 'כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק – תפלתו נשמעת, שנאמר: כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך' וכו'. 'חנון יחנך' דיקא, בחי' 'אלקים יחנך בני' ה מובא בדברי רבנו ז"ל בסי' א' הנ"ל שהוא מציאת חן, וממילא יתן הנחה ותפלתו תהיה נשמעת אף אם עדיין לא הגיע הזמן וסך התפלות על העניין שמבקש עליו.
ואומר ר' נתן ז"ל (לקוה"ל מתנה הלכה ה') על הפסוק (תהלים קמ"ג) "ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי, כי רדף אויב נפשי". שמבקש מה' יתברך שימחול לו ולא יבוא במשפט עמו. כי אף על פי שהכל במשפט, אף על פי כן בודאי ביד ה' יתברך למחול כשמבקשין ממנו. כי על פי משפט אינו ותרן, כמו שכתוב (דברים י, יז): "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", אבל יכולין לרצותו שימחול הכל, כמ"ש (משלי יז): "שוחד מחיק רשע יקח". כמו למשל מלך בשר ודם שעל פי משפט יקוב הדין וכו', אבל אם רוצה למחול מוחל הכל. וזה "אל תבוא במשפט וכו' כי לא יצדק לפניך כל חי", כי הכל יהיו חייבים, "כי רדף אויב נפשי", ועל כן באתי לְמַה שבאתי. ואם חס ושלום "תבוא במשפט" ותחייבני חס ושלום, יתחייב האויב יותר מחמת שהכל על ידו, וכן יתחייבו יותר ויותר כל המסבבין לזה. אבל אם תמחול לי הכל, יֵקַל מכולם המשפט, כי בודאי אינו דומה עונש הרוצח שגומר המעשה והורג חברו, לעונש של הרוצה לרצוח והוא ניצול ממנו, עיי"ש.
נמצא שהמלך יכול למחול הכל אם רוצה. כן ה' יתברך יכול להחיש את הישועה אף לפני שיגיע האדם אל סך התפלות הנרצה, ועל זה צריך לבקש, והבן.