פרשת צו
בפרשה התורה ממשיכה לדבר על ענייני קרבנות, ואומרת התורה "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה.. ואש המזבח תוקד בו", כשהיה הצדיק הקדוש רבי אברהם מרדכי אלתר בעל ה"אמרי אמת" מגור זי"ע ילד קטן, שאל פעם את המלמד למה האש תוקד בו הרי האש לא בתוכו? היה צריך להיות כתוב שהאש תוקד עליו? המלמד לא ידע תשובה ואמר לו שישאל את אביו הצדיק הקדוש רבי יהודה אריה לייב בעל ה"שפת אמת" מגור זי"ע.
ענה לו אביו ואמר: הכוונה היא שהאש תוקד בו – באדם העובד, כלומר שהאש צריכה לבעור בתוכנו כל אחד ואחת, בבואנו לקיים מצוות, שנעשה אותם עם אש בוערת בלב, וכך אמר רבינו ז"ל "העיקר רק הלב… שלבו ישתוקק ויכסוף תמיד לעבודתו יתברך, ויהיה מתגעגע תמיד מתי יבוא לעבודתו יתברך כראוי, והוא דבר גדול מאד ויתפלל על זה תמיד… ויתמיד הרבה ימים ושנים בגעגועים וכיסופים ותפילות שיקרבו השם יתברך לעבודתו, ויעשה עשיות ועבודות כל מה שיוכל ועל ידי זה יתקרב בוודאי לעבודתו יתברך" (חיי מוהר"ן תקנ"ד).
הצדיק הקדוש רבי אהרון ראטה זי"ע משומרי אמונים בימי בחרותו למד בישיבה, ובאותו זמן הדרך היתה שמשפחות בעיירה אירחו את הבחורים תמורת תשלום סימלי שהיה הבחור צריך לארגן.
והנה הגיע זמן שמשפחתו של רבי אהרן לא שלחה לו את הכסף לתשלום עבור האירוח, ולא יכול היה לשלם לבעל הבית, והיה לו צער גדול מזה, אולם המשיך להתמיד בלימודו וחיזק את עצמו באמונה וביטחון בה' יתברך.
יום אחד כשהרגיש שצר לו מאוד מחשש שמא לא יהיה לו היכן להתאכסן, פתח את פיו בתפילה לרבש"ע: הרי אתה זן מקרני ראמים ועד ביצי כינים, וידוע וגלוי לפניך הדוחק שאני נמצא בו, אנא ממך תזמין לי את הצטרכותי מידי יום ביומו, וכאן נקב בסכום שלפי חשבונו היה צריך כל יום, ומיד כשסיים את התפילה, ניגש את הארנק פתח אותו על מנת להוציא משם את סכום הכסף שנצרך לו, ואכן כך היה, מידי יום היה פותח את הארנק ומוציא ממנו את אותו סכום בדיוק.
כעבור חצי שנה בערך שמה לב בעלת הבית כי הבחור שמתאכסן אצלם הפסיק לקבל מכתבים מביתו, כי הדואר היה עובר דרכם, ולא הבינה איך הוא ממשיך לשלם עבור האכסניה, לכן פנתה אליו ושאלה אותו כיצד יתכן הדבר? והוא לא רצה לענות לה, אך היא הציקה לו בשאלות בכוונה טובה כי חשבה שהוא מחזר על הפתחים ורצתה להציע לו שהם יאכסנו אותו בחינם, אך הוא התעקש עד שנאלץ להודות מהיכן הכסף, ומאותו יום והלאה הפסיקה הברכה.
כך בדיוק רצה רביז"ל שנחיה עם אמונה פשוטה בו יתברך ואף שעובר מה שעובר, תבער בליבנו האש כי בברסלב בוערת אש גדולה, וכך אמר פעם (חיי מוהר"ן תקנה') למוהרנ"ת ז"ל: וכי אין אתה יודע מה שהשם חפץ? השם יתברך אוהב אדם מרוקח/מטוגן.
שבת הגדול
שבת זאת נקראת שבת הגדול על שם הנס הגדול שקרה לעם ישראל, שביום י' ניסן שחל באותה שנה בשבת לקחו כבשים שהם הע"ז של מצרים וקשרו אותם למיטה, ושאלו אותם המצרים מה זה? וענו כדי לשחוט אותם לקרבן פסח, בליל טו' בניסן ובאותו לילה הקב"ה יהרוג את כל בכורי מצרים ואנחנו נצא מכאן, וכעסו המצרים מאוד ורצו להרוג אותם, אך נפל עליהם פחד גדול ולא עשו כלום.
ועוד נס, שהבכורות כששמעו שתהיה מכת בכורות, הלכו אל פרעה ואנשיו ובקשו שישחרר את עם ישראל, הרי כבר ראית שכל המכות התקיימו וסבלנו מאוד, ועכשיו אתה רוצה שכולנו נמות?, אך פרעה סירב, ומיד החלה מלחמה גדולה בין הבכורות לצבא מצרים, והרגו אלו את אלו, וזה שכתוב "למכה מצרים בבכוריהם" שהקב"ה הכה את המצרים על ידי הבכורות שלהם בעצמם.
מוהרא"ש אומר ששבת הגדול היא הזמן להכין את עצמינו לפסח, ועיקר ההכנה להאמין שיש ניסים, כמו שהיה שם במצרים, ולהתחיל לדבר אל הקב"ה שיגאל אותנו ויעשה לנו ניסים ונפלאות בכלליות ובפרטיות לכל אחד ואחת, ונזכה לצאת מהמצרים כבר.