קג.
דרך העולם לשתות לשכרה ב'שמחת תורה', שאין על זה שום מקור, כי ב'שמחת תורה' שמחים עם התורה ולא עם יין שרף, ופעם אחת השתכר ר' נחמן טולטשינער ז"ל ב'שמחת תורה' עם יין שרף, ובא למוהרנ"ת ז"ל ונפל על רגליו, וצעק ובכה מרוב שיכרות: ר' נתן אתם כל החיות שלי, ענה ואמר לו מוהרנ"ת ז"ל בזו הלשון: "כן, כן, אבל לשתות רק בפורים, ולא יין שרף אלא עם יין", כידוע שרביז"ל הקפיד מאוד מאוד לא לשתות כל השנה יין שרף, ושום משקה המשכר, רק יין בקידוש ובהבדלה, רק בפורים התיר לשתות יין, כמה כוסות וזהו זה, ואמר כי השכרות בפורים זה תיקון הברית, ואנשי שלומינו הוסיפו שההקאה הוא בסוד (איוב כ'): "חיל בלע ויקיאנו", ולכן צריכים מאוד מאוד להזהר בזה, ולא להיות חכם בעיניו, כמו שיש אנשים שמסכנים את חייהם ושותים בקבוק שלם עם עראק או יין שרף, שזה הורס את הבריאות, ומאוד מסוכן, מספיק לשתות שתיים או שלוש כוסות, עד שמתחיל להסתובב לו הראש, ורוקד כל כך הרבה עד שזוכה אל "עד דלא ידע", וכשאדם שותה בצורה כזו שאינו יודע מחייו, אזי לבסוף לא מתפלל מנחה ולא מקיים את מצוות סעודת פורים, ולא מברך ברכת המזון, שהוא דאורייתא, ומכל שכן שלא מתפלל ערבית, ואז יצא שכרו בהפסדו, והאדם צריך להיות בבחינת 'החכם עיניו בראשו'.
קד.
הרב הקדוש ר' אהרן מברסלב זי"ע, היה יושב בסעודת פורים עם בני העיר בעיר ברסלב, בכל שנה כדרך הרבנים, כי הוא היה הרב של העיר ברסלב, פעם באיזה שנה באמצע הסעודה, כששמע מאנשים גודל השמחה שהייתה אז בבית מוהרנ"ת ז"ל, עם תלמידיו העובדי השם הגדולים במעלה נפלאה, התפעל מאוד, ואמר אז לאנשי העיר שהוא מתחרט שלא הלך אל השולחן של מוהרנ"ת ז"ל בסעודת פורים, ושיבח אז את מוהרנ"ת ז"ל מאוד מאוד, והפליג מאוד בשבחו, ואמר אז שהעולם אין להם השגה בגדולת מוהרנ"ת ז"ל.
קה.
למוהרנ"ת ז"ל היה תלמיד בשם ר' מאיר טעלפיקער ז"ל, ומוהרנ"ת ז"ל עשה אותו לעובד השם גדול מאוד, והנה לר' מאיר הזה היה לו מקורב אחד איש כפרי, ונחשב גם כן מאנשי שלומנו, והיה המנהג בטעפליק להתקבץ בפורים אצל ר' מאיר, ושם אכלו סעודת פורים, והיה מנהגו, שבשעה שתים אחר חצות היום כבר סגר את החלונות והתריסים, והדליקו נרות הרבה, ותיכף התחילו בסעודת פורים בשמחה רבה.
פעם בשנה אחת היה בין הבאים גם האיש הכפרי, שהיה מקורב אליו, וראה ר' מאיר איך שכל אנשי שלומנו שמחים מאוד, והאיש הכפרי יושב מן הצד, ועצוב מאוד, ושאל אותו: מה זאת? למה אינך שמח? הלא היום פורים ומצווה רבה לשמוח, והשיב לו הכפרי: איי, וואס טוט מען אז מען האט א צביה אויפ'ן קאפ (מה עושים שיש צביה על הראש, כי היו לו כמה בנות להשיאן, והבכורה היה שמה צביה, ולא היה לו אפילו פרוטה לצורך הנישואין), והשיב לו ר' מאיר: אם כל כך רע לך, לקחת לעצמך להיות במרה שחורה? הלא קיבלנו מרביז"ל: 'אז אס איז שוין גאר שלעכט שרייט מען און מען שרייט צו השם יתברך (אם כבר לגמרי רע, צועקים וצועקים להשם יתברך), "צרות לבבי הרחיבו ממצוקותי הוצאני", ולקח אותו ר' מאיר בידו, ורקד עמו בעיגול, והיו כולם מבוסמים, ולא ידעו בין ארור המן לברוך מרדכי, והתחיל רק מאיר לצעוק אל הכפרי: "אז עס איז גאר שלעכט שרייט מען האט אזוי" (אם כבר לגמרי רע, צועקים כך), והוא צעק אחריו בבכיות עצומות, ובשמחה רבה עד שניחר גרונו.
אחר פורים הזדמן, שאחד מאנשי שלומנו נסע לדרכו, והוכרח לשבות בכפר אצל הכפרי ושירתה אותו ביתו הבכורה של הכפרי, וישרה בעיניו, ואמר לאיש הכפרי: היות שיש לו בן בגיל כזה אולי נשתדך יחד, ענה לו הכפרי: אני מוכרח לשאול על זה מרבי ומורי, ושאל לו האורח מאנשי שלומנו, מי הוא רבך? והשיב: ר' מאיר טעפליקער, הוא קירב אותי אל דעת רביז"ל, ולכן אני צריך לשאול אותו מה הוא אומר על זה, ענה לו האורח: ר' מאיר בוודאי מסכים, ונסע הכפרי ושאל את ר' מאיר, והסכים, ונעשה שידוך ביניהם, אז ראו עין בעין מה שקדושת פורים פועלת, ובפרט תפילות ובכיות של שמחה, שאמרו צדיקים מאמרם ז"ל (ירושלמי מגילה פרק א' הלכה ד'): "כל מי שהוא פושט ידו ליטול נותנין לו", שזה סובב על רוחניות, מי שבא אל הקדוש ברוך הוא, ופושט ידו ומבקש נותנין לו, כי ביום הפורים אז כל השמים ושמי השמים פתוחים ויכולים לפעול אצלו יתברך כל מה שרוצים.
אשרי מי שמנצל את היום הזה בדברים טובים, ושואל ומבקש ממנו יתברך כל מה שהוא צריך.