לה.
כל הזמן שרביז"ל היה חי בעלמא הדין היה מוהרנ"ת ז"ל יושב תמיד אצל רביז"ל ולא דיבר עם אף אחד, רק קיבל מרביז"ל ורשם לעצמו כל מה ששמע, והיה בטל ומבוטל לגמרי אל רביז"ל, אבל אחר הסתלקות רביז"ל לעילא ולעילא, נכנס לבית המדרש בעיר נעמרוב מקום מגוריו וישב ולמד בהתמדה רבה מאוד, ולא תיאר לעצמו איך שיוכל עכשיו לקרב אנשים אל דעת רביז"ל (עיין ימי מוהרנ"ת חלק א' סימן ע'), וכשלמד בבית המדרש היה שם עוד אברך שהיה לו שם בכל העיר שהוא המתמיד הכי גדול, כי תמיד היה יושב בבית המדרש, והתבוננתי עליו אומר מוהרנ"ת ז"ל וראיתי שאינו לומד כלום, רק מסתובב ומוציא ספרים וכו', והתחלתי לדבר עמו מדברי רביז"ל ומסדר דרך הלימוד עמו,
עד שעוררתי אותו והתחיל ללמוד בהתמדה רבה, טור בית יוסף והשולחן ערוך הם המגינים, ועוד לימודים, והוא התחיל להמשך אחרי מאוד, ואז התחלתי לראות שיש בכוחי לעורר ולחזק אנשים, ומאז התחיל לדבר עם אברכים בעבודת השם יתברך והדריך אותם בדרך רביז"ל היינו עניין התבודדות לדבר ולשיח ולספר את כל ליבו אל הקדוש ברוך הוא וכן ללמוד תורה על פי סדר דרך הלימוד של רביז"ל, המובא בדברינו (עיין שיחות הר"ן סימן עו'). ולאט לאט התחילו להכנס אליו בני הנעורים והיה מדבר עמם מדברי רביז"ל.
ובתוך כך בשנה הראשונה אחר הסתלקות רביז"ל היה עסוק מאוד לשדך את בת רביז"ל מרת חיה ע"ה וכן לסדר את כל ענייני הכספים כפי שציווה אותו רביז"ל, וגם התחיל לעסוק בשנה הראשונה לאחר הסתלקות רביז"ל בהדפסת ליקוטי מוהר"ן תנינא, וזה גרם לו שהיה צריך לנסוע הרבה נסיעות כדי לעורר את אנשי שלומנו שיתרמו עבור ההדפסה, וכך איפה שרק בא בקיבוץ של אנשי שלומנו תלמידי רביז"ל, התחיל לדבר עימם מהעצות הנוראות והנפלאות של רביז"ל וכולם השתוקקו לשמוע את דיבוריו, ומזה נתעורר ביתר שאת וביתר עוז לדבר אל כל אנשי שלומנו.
וכל התחיל להלהיב את ליבם עם הדיבורים של רביז"ל וזה היה היסוד מוסד של השארת אור רביז"ל בעולם, עד שהגיע ערב ראש חודש שבט, והוא הפעם הראשונה שאחר הסתלקות רביז"ל שנסע אל ציון רביז"ל ועשה התעוררות גדולה בדרך בכל העיירות שגרו אנשי שלומנו תלמידי רביז"ל שגם כן יצטרפו עמו להשתטח על ציון רביז"ל, ואמר להם יען שבחודש שבט יש חג שהוא ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, וכתיב (דברים כ'): "כי האדם עץ השדה". ולכן זה יהיה ההתחלה להכין את עצמינו על ראש השנה שנבוא ונתקבץ אצל ציון רביז"ל באומן כדי לקיים את רצונו ז"ל, שמאוד ביקש אותנו שנבוא אליו בראש השנה, איש בל יחסר, וכך הצטרפו אליו הרבה מאנשי שלומנו.
ואז התחיל להדליק את הנר תמיד על ציון רביז"ל שאמר (ספר המידות אות נר תמיד סימן א'): בזכות נר תמיד הדולקים בשמן זית ניצולים מגזירות שמד, ואיפה עוד יש מקום מסוגל לקיים את זה כמו אצל ציון רביז"ל אשר מובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רטו'): אשר הצדיק האמת שהוא בחינת משה עומד בין שמד לרצון, אפילו אלו האנשים שנפלו עד שמד רחמנא לישזבן שזה הדבר הכי גרוע, עם כל זאת גדול כוחו של הצדיק שיכול להוציא אותו מהמקום הירוד הזה ולהביא אותו אל המדרגה הכי עליונה רצון שברצונות רעווא דרעווין.
והעניין הזה נתגלגל ונשתלשל על ידי סיפור נורא, שבא אדם אחד שהיה גר באומן אל מוהרנ"ת ז"ל ובכה מאוד יען שביתו יצאה לתרבות רעה עד שהשתמדה רחמנא ליצלן, מה עליו לעשות? אמר לו מוהרנ"ת ז"ל שיקבל על עצמו לספק שמן זית עבור הדלקת נר תמיד על ציון רביז"ל ותיכף ומיד ראה נס, והאיש הזה קיבל על עצמו ותיכף ומיד הביא שמן זית, ומוהרנ"ת ז"ל הדליק אז בפעם הראשונה נר תמיד בציון רביז"ל, ולבסוף הבת התחרטה וחזרה למוטב, וראו בזה עין בעין נס נפלא. ואחר כך נסע משם אל עוד כמה עיירות שגרו שם אנשי שלומנו תלמידי רביז"ל, ובין כך עורר את כולם ללכת על פי דרכי רביז"ל וזה היה התחלת ההשארה מרביז"ל.
(שיחות וסיפורים מכ"ק מוהרא"ש זי"ע).