מה.
רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו'): שעיקר התשובה שישמע ביזיונו ידום וישתוק, כי על ידי שמחרפים ומבזים אותו והוא שותק ודומם על ידי זה הוא מכניע את הדם שבחלל השמאלי שמשם הדמים הרעים מהיצר הרע שבוער באדם, ולכן אם האדם היה יודע מעלת הביזיונות והחירופים והגידופים שמחרפים ומבזים אותו, היה שולח מתנות לזה שמחרפו ומבזו, כי באמת על כל חטא ועוון שאדם חוטא, בר מינן, הוא מעלים ומסתיר ממנו את אמיתת מציאותו יתברך, ואינו יכול בשום פנים ואופן להשיג אלוקות, ולכן תיקן האריז"ל על כל חטא ועוון מספר תעניות להתענות, כדי לזכך את ליבו ומוחו, שיהיו כלים לקבל בו אלוקותו יתברך, והנה רביז"ל גילה לנו את מעלת האדם שמקבל ביזיונות חירופים וגידופים מאנשי דלא מעלי, שעל ידי זה נכנעת הגשמיות ועוביות חומרו העב והגס, ועל ידי זה הוא כבר לא צריך להתענות, והפליג רביז"ל מאוד מאוד במעלת האדם שסובל חירופים וגידופים שמבזים אותו ומדברים עליו כל דבר אסור שעל ידי זה נכנעים הדמים הרעים שבחלל השמאלי עד שנעשה כסא ומרכבה לשכינת עוזו יתברך. כי זוכה על ידי הביזיונות החירופים והגידופים להכניע את חומרו ובלבד שידום וישתוק ולא יענה למחרפו דבר, ואף שכואב לו מאוד שאנשים רשעים ארורים, אנשים מגושמים רודפים אותו ומדברים עליו כל דבר רע, עם כל זאת ברגע שאדם שותק למחרפי ומבזי נפשו על ידי זה נשפע עליו אור עליון ממנו יתברך ונעשה אדם היושב על הכסא, כי כל החומריות והעוביות והגשמיות מתבטלים ממנו עד שזוכה להיות מרכבה לשכינת עוזו יתברך, אבל לזה צריכים כוחות עליונים לא לענות לכל אלה שמחרפים ומבזים אותו כי זה קשה לאדם הרבה יותר מתענית כי האדם יודע שהוא צודק ואף על פי כן מבזים אותו מדברים עליו כל דבר אסור, ורודפים אותו ומוסרים אותו למלכות והוא בכל אופן שותק, זה התיקון הכי גדול, ולכן עכשיו בימי שובבים אדם צריך לקבל על עצמו לידום ולשתוק על כל מה שמחרפים ומבזים אותו, וזה מועיל על כל התעניות.
מו.
כשחזר רביז"ל מארץ ישראל נכנס לגור בעיר זלאטיפולי שזה מרחק של כעשרים קילומטרים מהעיר שפאלי, וזה היה בשנת תק"ס והיה שם כל השנה, ואחר כך הגיע ראש השנה תקס"א, והיה שם הקיבוץ הקדוש שלו, ואחר כך התחיל עליו המחלוקת הגדולה, עד שכל אנשי העיר חלקו עליו מאוד מאוד ודיברו על רביז"ל מה שדיברו, ומאז שנתרבה עליו המחלוקת עד מאוד, ורביז"ל לא הסתכל על זה, אלא סבל. ואמר רביז"ל לאנשי שלומנו כל הצדיקים הגדולים הגיעו למעלה ולמדרגה שהגיעו ועמדו באותה המדרגה, ואני ברוך השם בכל רגע ורגע נעשה איש אחר. ונתן טען לזה שחולקין עליו כי הצדיק נקרא אילן, ויש לו שרשים וענפים וכו', וכל צדיק קודם שמגיע לדרגתו יש עליו מחלוקת. כי אמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין ז.): האי תגרא דמיא לבדקא דמיא, נמצא שהמחלוקת היא בחינת מים, והמים היינו המחלוקת מרימין אותו אבל אני צריך שיהיה עלי מחלוקת תמיד, כי אני הולך בכל פעם ובכל גע מדרגא לדרגא, אילו הייתי יודע שאני עומד עכשיו כמו בשעה הקודמת לא הייתי רוצה את עצמי כלל בזה העולם, ולכן רביז"ל סבל מאוד, ולא הגיב על גודל המחלוקת עליו.
מז.
ופעם אחת היו אנשי שלומנו קובלים לפניו שקשה להם לסבול עניין המחלוקת והרדיפות וכו', ענה ואמר להם תאמינו לי שיש בידי כוח לעשות שלום עם כל העולם, שלא יהיה שום חולק עלי, אבל מה אעשה שיש מדריגות והיכלות כאלו שאי אפשר לבוא אליהם רק על ידי מחלוקת. והראיה כי משה רבנו עליו השלום בוודאי היה לו כוח המושך להמשיך את כל ישראל אליו כמו שכתוב (שמות ל"ה): "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" כי הוא היה הדעת של כלל ישראל, והיה בכוחו להקהיל ולהמשיך את כולם אליו ואף על פי כן מה כתיב (שם ל"ג): "והביטו אחרי משה", וחכמינו הקדושים דרשו מה שדרשו וכו', (עיין תנחומא פיקודי) היו אומרים ראה צוואר, ראה שוקיים, אוכל משל יהודים, ושותה משל יהודים, וכל מה שיש לו מן היהודים, וחבירו משיבו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהיה עשיר, וכיוצא בזה ועוד שדיברו עליו, (עיין במדבר רבה פרשה יח' סימן כ'): מלמד שחשדוהו באשת איש שנאמר (תהילים קו'): "ויקנאו למשה במחנה" אמר רבי שמואל בר יצחק אמר רב מלמד שכל אחד קינה לאשתו ממשה. וכל זה כי יש דברים כאלו שאי אפשר לבוא אליהם רק על ידי מחלוקת שחולקין עליו וכו'. ואמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין ז.): "האי תגרא דמיא לבדקא דמיא, שנאמר (משלי יז'): "פוטר מים ראשית מדון" וכו', וכתיב (דברים כ'): "כי האדם עץ השדה". ועץ השדה (שקורין ביימל) כל מה ששופכין מים סביבו ביותר הוא גדל ביותר. ולכן לא בחינם שהיה על משה רבינו מחלוקת כזו והעלילו עליו דברים כאלו, וכן דיברו עליו כל מיני דברים מגונים רחמנא לישזבן, והכל כדי שיעלה בכל פעם מעלה מעלה, ובזה ניחם אותם רביז"ל.
מח.
ופעם אחת היה על אנשי שלומנו מחלוקת כל כך גדולה, עד שלא יכלו לסבול את גודל הביזיונות שהיה להם, ענה ואמר להם רביז"ל הבאתי לכם מארץ ישראל מתנה, מחלוקת (כי הרי אחרי שחזר רביז"ל מארץ ישראל אז נכנס לגור בעיר זלאטפולי), כאומר שמחלוקת הוא דבר גדול מאוד, כי באמת כשמחרפין את האדם ומדברים עליו כל דבר אסור, והוא שותק, על ידי זה הוא עולה מדרגא לדרגא, וכשהציקו להם כבר יותר מדאי, ובאו להתלונן על רביז"ל, ואמרו רבי, אנחנו לא יכולים יותר לסבול, ענה ואמר להם: "נישט דאס האב איך גימיינט איך האב גוואלט עס זאל זיין אויף אייך מחלוקת אז מען זאל נישט רעדען מיט אייך און נישט קענען זיצן לעבען אייך" (לא אל מחלוקת כזה התכוונתי אני רציתי שהיה עליכם מחלוקת כזו שלא יוכלו לדבר אליכם ולא לישב על ידכם), ובזה ניחמם, והאמת ניתן לומר שאותי זיכה הקדוש ברוך הוא, במחלוקת ושנאת חינם כזו שלא רק שלא מדברים איתי על לא דבר, אלא אפילו לא רוצים לשבת על ידי, ותהילה לאל בזכות זה שסבלתי ועדיין אני סובל חירופין וגידופין מאינשי דלא מעלי, נואפים ככלבים, המדברים עלי כל דבר אסור, זיכני הקדוש ברוך הוא לחבר כל כך הרבה ספרים, ונתפשט כל כך בעולם אשר לא יאומן כי יסופר, שאזכה לראות בחיים חיותי שכל ספר יודפס בעשרות מהדורות במאות אלפי עותקים, והכל בזכות העלבונות והבזיונות והלשון הרע והשקרים שמדברים עלי כל דבר אסור, ותהילה לאל אני בורח רק אל הקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה לא עזב אותי הקדוש ברוך הוא.
מט.
בעשרת ימי תשובה תשל"ו הייתי בירושלים, והתפללתי ותיקין בבית המדרש הגדול, והיה אדם שהיה לו יארצייט, והביא יין שרף ומזונות, כנהוג בעולם אצל החסידים, ושם את זה על השולחן, וניגש אליו הרב החסיד ר' לוי יצחק ז"ל ואמר לו בזו הלשון: אתה עושה שתי עוולות, א. ידוע שרביז"ל הקפיד מאוד לא לשתות משקה המשכר, ואיך אתה מביא את זה בתוך בית הכנסת הנקרא על שם רביז"ל? ב. ידוע אצל אנשי שלומנו את המנהג עוד מרביז"ל שבעשרת ימי תשובה מתענים עד חצות, ואיך אתה מכניס מזונות בבית המדרש הנקרא על שם רביז"ל? וההוא לא ידע מה להשיב, כי היה אדם פשוט, ולא מאנשי שלומנו, ופתאום צץ לו איזה בחור עז פנים והתחיל לחרף ולגדף ברבים את הרב החסיד ר' לוי יצחק ז"ל, בכל מיני ביזיונות וקללות, ולא יכולתי לסבול את זה איך בחור צעיר מלא עזות נגד איש זקן ומבוגר, והתחלתי לומר לו "זה לא יפה לדבר ככה ולבזות איש זקן ותלמיד חכם", והלה לא הפסיק ותפס אותי הרב החסיד ר' לוי יצחק ז"ל בידי, ואמר לי בזה הלשון "לאז איהם! לאז איהם! (תניח אותו! תניח אותו!) הלא זה העניין שלנו "ישמע ביזיונו ידום וישתוק. ובין כך הלך הבחור וקנה לחם שלם ונטל ידיו ואכלו בבית המדרש, דווקא להכעיס, ואז היה שם הרב החסיד ר' אלחנן ספקטור ז"ל וכדי לפייס את הרב החסיד ר' לוי יצחק ז"ל שסבל ביזיונות כאלו ברבים, ענה ואמר: "בפולניה היה הדרך שהרופא שריפא בני אדם היה לו חדר מיוחד ששם טיפל עם החולה, ובחדר שני היה לו בית מרקחת, שתכף ומיד כשנתן את המרשם (שקוראים רעצפט) נכנס החולה וכבר לקח את התרופה", וסיים בחיוך: "גם אצל רביז"ל הולך כך, שהוא נותן לנו תרופה: 'ישמע ביזיונו ידום וישתוק', ותיכף ומיד על המקום מקבלים את התרופה, לא צריכים לצאת בחוץ ולחפש איזה איש שיבזה אותו, כי על המקום עוד בתוך בית מדרש הנקרא בשם רביז"ל נמצא כבר מי שיחרף ויגדף אותו.
נ.
אז בעשרת ימי תשובה התחילה עלי מחלוקת גדולה, על ידי אברך מצורע, מוציא רע, והתחיל להסית נגדי, ענה ואמר לי הרב החסיד ר' לוי יצחק ז"ל בזו הלשון: "ווי איך זעה, זוכען זיי אויף דיר חסרונות מיט לעכט, גיב זיי נישט די געלעגינהייט" (איך שאני רואה, אם מחפשים עליך חסרונות עם נרות, אל תתן להם את ההזדמנות הזאת).
נא.
במוצאי יום הכיפורים נכנסתי אצל הרב החסיד ר' לוי יצחק ז"ל להפרד כי תיכף ומיד למחרת יום הכיפורים בבוקר השכם הוצרכתי לחזור לארצות הברית, וכדי להרחיב את דעתי שלא יהיה לי חלישות הדעת, ענה ואמר לי: "שמעתי מר' אברהם בר' נחמן ז"ל שהביזיונות שאדם מקבל מהזולת הם כל כך גדולים וגבוהים שלעולם היו צריכים לרוץ קודם למקוה לפני שמקבלים איזה ביזיון, כדרך חסידים ואנשי מעשה שלפני מצוה נדירה שמקיימים פעם בשנה, כגון: לפני הסדר בפסח, או לפני הדלקת נר חנוכה, הם רצים למקוה, אבל יען שהביזיון בא פתאום אזי אין זמן לרוץ קודם למקווה, אבל באמת כפי גודל המדריגה העליונה והתיקון הנפלא שנעשה על ידי שסובל ביזיונות חירופין וגידופין ושותק, היו צריכים ללכת קודם למקוה.
נב.
ואז סיפר לי סיפור זה: שהרב הקדוש מטשעהרין ז"ל הלך עם עוד אחד מאנשי שלומנו אל ציון רביז"ל ובדרך יצא איזה מתנגד, עם חתיכת נייר שהיה שם צואה וזרק את זה עליהם, והרב ז"ל הלך עם בגד משי מכובד, ונפלה הצואה על בגדו, והוא לא הגיב ולא ענה שום דבר, אבל זה מאנשי שלומינו שהלך איתו, הסתובב והתחיל לצעוק על המתנגד שייגיץ וכו', והרב ז"ל תפסו בבגדו ואמר לו בזו הלשון: "שוויג, דאס איז דאך אינזער זאך" (שתוק, הרי זה העניין שלנו לידום ולשתוק). והמשיכו ללכת והרב ז"ל נכנס לאיזה בית, וביקש מים ובידיו רחץ את הצואה מהבגד משי שלו, ואמר אז לזה מאנשי שלומנו שהלך עמו "מען דארף שוויגען עסו ועט אונז ציניץ קומען" (צריכים לשתוק, דבר זה עוד יבוא לעזרתנו). היינו כשאדם שומע ביזיונו ושותק, מקבל את שכרו ממנו יתברך עוד בזה העולם. וסיים הרב החסיד ר' לוי יצחק ז"ל ואמר לי אף שיחרפו ויבזו אותך מאוד אבל צואה לא יזרקו עליך, רק שתוק שתוק למחרפי ומבזי נפשך, ולא תפסיד מזה, כי כבר אמר רביז"ל: "צי מיר האט נאך קיינער נישט דערלייגט" (אצלי אף אחד לא הפסיד, וליווה אותי עד סוף המדריגות שבביתו וחיזק אותי שלא אתפעל מכל המחלוקת שהתחילה עלי.