בִּרְכַּת הַמָּזוֹן – נֹסַח עֲדוֹת הַמִּזְרָח
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד אוֹת הֵ"א בְּאוֹת וָא"ו אוֹת הֵ"א בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל-יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְאוֹרַיְתָא לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ, לְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וּבְרָכָה שְׁנִיָּה וּבְרָכָה שְׁלִישִׁית אֲשֶׁר נְבָרֵךְ עַתָּה עַל הַמָּזוֹן. וְתִתֵּן לָנוּ כֹּחַ וִיכֹלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ לְהַעֲלוֹת מַיִּין נֻקְבִּין וּלְהַמְשִׁיךְ אַרְבַּעַת הַמּוֹחִין לְיִשְׂרָאֵל וְרָחֵל [הַגְּדוֹלָה]. וְגַם תִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ, בְּרָכָה רְבִיעִית אֲשֶׁר נְבָרֵךְ עַתָּה. וְתִתֵּן לָנוּ כֹּחַ וִיכֹלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ לְהַעֲלוֹת מַיִּין נֻקְבִּין, וּלְהַמְשִׁיךְ אַרְבַּעַת הַמּוֹחִין לְיַעֲקֹב וְרָחֵל. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִוַּנּוּ בְּכָל-הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּאַרְבַּע בְּרָכוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַמָּזוֹן. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אֲבָרְכָה אֶת יְיָ בְּכָל עֵת, תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי, וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם הַלְלוּיָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ:
אִם מְבָרְכִים בְּזִמּוּן הַמְבָרֵךְ אוֹמֵר: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא ועוֹנִים: שָׁמַיִם הַמְבָרֵךְ אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא (ובשבת יוסיף: וברשות שבת מלכתא), (ביום טוב: וברשות יומא טבא אשפיזא קדישא), וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, וּבִרְשׁוּתְכֶם, נְבָרֵךְ (בַּעֲשָׂרָה: אֱלֹקֵינוּ) (בַּחֲתֻנָּה: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ:
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ (בַּעֲשָׂרָה: אֱלֹקֵינוּ) (בַּחֲתֻנָּה: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ -וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:
הַמְזַמֵּן: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) (בַּחֲתֻנָּה: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד חָיִינוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֶוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים נֹתֵן לֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל-בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַזָּן אֶת הַכֹּל.
נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ.
בחנוכה ובפורים אומרים "על הניסים":
וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן. וְעַל הַגְּבוּרוֹת. וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:
לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַּנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת-הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת- מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה. וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:
לפורים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ. וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ. וַהֲשֵׁבוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְּראשׁוֹ. וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:
עַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.
רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ וְעַל הֵיכָלָךְ וְעַל מְעוֹנָךְ וְעַל דְּבִירָךְ וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו אָבִינוּ! רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ כַּלְכְּלֵנוּ הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל-צָרוֹתֵינוּ וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
בְּשַׁבָּת מוֹסִיפִים:
רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ וְהַרְאֵנוּ בְנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת וְגַם שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה
בראש-חודש וביום-טוב ובחול-המועד אומרים "יעלה ויבוא", ואם לא אמרו אינו חוזר, חוץ מליל א' של פסח וליל א' של סוכות שאם שכח חוזר לראש ברכת המזון.
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ. זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ. וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה. לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.
בְּיוֹם בראש-חודש: ראשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה.
בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום-טוב אומר: טוֹב) מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה.
בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום-טוב אומר: טוֹב) מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה.
לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים. בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:
וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. בְּלַחַשׁ אָמֵן.
אם בשבת שכח לומר "רצה והחליצנו" ונזכר לפני שהתחיל ברכת "הטוב והמטיב" יאמר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בְּאַהֲבָה, לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, לָעַד הָאֵל אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גּוֹאֲלֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵיטִיב לָנוּ, הוּא מֵיטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֶוַח וְהַצָּלָה וְכָל-טוֹב.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים. הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים. הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לְנֵצַח נְצָחִים. הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר, בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר. הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבֹּר עֹל גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה. הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.הָרַחֲמָן הוּא יִפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ.
בְּשַׁבָּת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ עוֹלָם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.
בראש-חודש: הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.
בראש השנה: הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה הזאת לטובה ולברכה.
בסוכות: הרחמן הוא יזכנו לישב בסוכת עורו של לויתן. הרחמן הוא ישפיע עלינו שפע קדשה וטהרה משבעה אשפיזין עלאין קדישין, זכותם תהא מגן וצנה עלינו. הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת
במועדים: הרחמן הואר יגיענו למועדים אחרים הבאים לקראתנו לשלום.
ליום טוב: הרחמן הוא ינחילנו יום שכלו טוב.
הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא, וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם.
בִּרְכַּת הָאוֹרֵחַ: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו, וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, וְיִהְיֶה כְשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכַל, וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה, וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל טוֹב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אָמֵן. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזֹּאת, הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן, שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
בִּסְעוּדַת חָתָן: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה, בְּבָנִים זְכָרִים שֶׁל קַיָּמָא, לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַמְּסֻבִּין בַּשֻּׁלְחָן הַזֶּה, וְיִתֵּן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה.
בִּסְעוּדַת מִילָה: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, אֲבִי הַבֵּן, הוּא וְאִשְׁתּוֹ הַיּוֹלֶדֶת, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הַנּוֹלָד, וּכְשֵׁם שֶׁזִּכָּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִילָה, כָּךְ יְזַכֵּהוּ לְהִכָּנֵס לַתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמִצְוֹת וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת מַעֲלַת הַסַּנְדָּק וְהַמּוֹהֵל וּשְׁאָר הַמִּשְׁתַּדְּלִים בַּמִּצְוָה, הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם.
הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מַגְדִּיל (מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה. מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה, וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה, וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה, כְּדִכְתִיב: וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהֹוָה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.
בִּרְכַּת הַמָּזוֹן – נֹסַח סְפָרַד
הַמְזַמֵּן אוֹמֵר: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!
וְעוֹנִין הַמְסֻבִּין: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
הַמְזַמֵּן חוֹזֵר וְאוֹמֵר: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
בִּסְעוּדַת חָתָן וְכַלָּה מוֹסִיפִים: דְּוַי הָסֵר, וְגַם חָרוֹן. וְאָז אִלֵּם בְּשִׁיר יָרוֹן. נְחֵנוּ מַעְגְּלֵי צֶדֶק, שְׁעֵה בִּרְכַּת בְּנֵי יְשׁוּרוּן, בְּנֵי אַהֲרֹן.
הַמְזַמֵּן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ (בַּעֲשָׂרָה: אֱלֹהֵינוּ) (בִּסְעוּדַת חָתָן וְכַלָּה: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ) וְשֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) (בִּסְעוּדַת חָתָן וְכַלָּה מוֹסִיפִים: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ) וְשֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
הַמְזַמֵּן חוֹזֵר: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) (בִּסְעוּדַת חָתָן וְכַלָּה מוֹסִיפִים: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ) וְשֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. הַזָּן בְּרַחֲמָיו אֶת הַכֹּל:
נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה. וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ. וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד. בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:
בחנוכה ופורים אומרים כאן ועל הניסים ואם שכח אזי כשיגיע אצל הרחמן יאמר:
הָרַחֲמָן, הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִים וְנִפְלָאוֹת, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה נִסִים לַאֲבוֹתֵינוּ, בַּיָמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶה: בימי וכו':
וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִפְלָאוֹת וְעַל הַנְחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת. שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:
לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַּנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כַּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת (יָמִים אֵלוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נֵס וָפֶלֶא וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה) יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:
לפורים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים. מִנַּעַר וְעַד זָקֵן. טַף וְנָשִׁים. בְּיוֹם אֶחָד. בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ. וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ. וַהֲשֵׁבוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. (וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נֵס וָפֶלֶא וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה):
וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:
רַחֶם נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אֱלֹהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ. וְהַרְוַח לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה. שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:
בשבת אומרים: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כִּי יוֹם זֶה גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶיךָ לִשְׁבָּת בּוֹ וְלָנוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ וּבִרְצוֹנְךָ הָנִיחַ לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁלֹּא תְּהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ וְהַרְאֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן עִירֶךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת:
בראש חדש ויום טוב וחול המועד אומרים: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִּכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ וְזִּכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים (טוֹבִים) וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם: לר"ח – רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה: לפסח – חַג הַמַּצוֹת הַזֶּה: לשבועות – חַג הַשָּׁבֻעוֹת הַזֶּה: לסוכות – חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה: לשמ"ע ולש"ת – שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה: לר"ה – הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה: זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה וּפָקְדֵנוּ בּוֹ לִבְרָכָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ בּוֹ לְחַיִּים טוֹבִים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:
וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם. אָמֵן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ. יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה. וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ. אמן:
הָרַחֲמָן הוּא יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים. וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבֹּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה. אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי (וְאָבִי וְאִמִּי) וְאִשְׁתִּי וְזַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בַּכֹּל. מִכֹּל. כֹּל. כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנֹאמַר אָמֵן:
מִמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה. וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם:
אם הוא אוכל על שלחן אחרים יברך לבעה"ב: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. וְיִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסָיו. וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מוּצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר. וְאַל יִשְׁלוֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְאַל יִזְדָקֵּק לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְבַר הִרְהוּר חֵטְא וַעֲבֵירָה וְעָוֹן מַעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
בשבת: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים:
לראש חדש: הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה:
ביום טוב: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב:
בראש השנה: הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה:
בסוכות: הָרַחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָלֶת:
הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לְבִיאַת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: בחול מַגְדִּיל (ביום שיש בו מוסף אומר מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְראוּ אֶת יְהֹוָה קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְהֹוָה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ: נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם: יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
שֶׁבַע בְּרָכוֹת:
אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מַנִּיחַ הַמְבָרֵךְ כּוֹסוֹ, וּמְכַבְּדִים אֶת הָרַבָּנִים אוֹ הַקְּרוֹבִים בַּאֲמִירַת הַבְּרָכוֹת
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ; בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ. וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד; בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, יוֹצֵר הָאָדָם.
שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל עֲקָרָה בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה; בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.
שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם; בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; חָתָן וְכַלָּה; גִּילָה רִנָּה; דִּיצָה וְחֶדְוָה; אַהֲבָה וְאַחֲוָה. שָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם; קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה; קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה; קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם; בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה.
וּכְשֶׁגָּמְרוּ מְבָרֵךְ תְּחִלָּה עַל כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", וְאַחַר-כָּךְ מִי שֶׁבֵּרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרִיתָא מְבָרֵךְ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
וּמְעַרְבְּבִים אֶת שְׁתֵּי הַכּוֹסוֹת, וְנוֹתְנִים לִשְׁתּוֹת לֶחָתָן וְלַכַּלָּה.
קטעים מחזקים מספר אשר בנחל על מעלת ברכת המזון:
לברך ברכת המזון מתוך הסידור – סגולה לעשירות:
סגולה לעשירות היא לברך מתוך הסדור, וזה בדוק ומנוסה, והחיד"א מביא בפירושו בזוהר, שלברך ברכת-המזון מתוך שמחה עצומה, זה מסגל לפרנסה, וכתיב (משלי י, כב): "ברכת הוי"ה היא תעשיר" ואיזו ברכה זו? ברכת-המזון שהיא מדאורייתא וזו ברכת ה', ברכות שהקדוש-ברוך-הוא צונו, זה תעשיר. ולכן תהיה רגיל לברך ברכת-המזון מתוך הסידור, ובשמחה, ועל-ידי-זה מובטח לך שתהיה עשיר.
העיקר שמור על כספך לא לבזבזו, אלא תחיה תמיד עם חשבון, ותראה גם לחסך כסף. ב'קול ך'ם א'ברך ש'ם י'י ת'מיד, ראשי תיבות: ב'ר'א'ש'י'ת', כך מובא מהחיד"א בספרו "נחל קדומים", כי כשאדם מברך בקול רם, אז נפתחים לו המוחין, וזה ב'ר'א'ש'י'ת' של החיים, כי האדם צריך לאכול, כי אי אפשר לחיות בלי אוכל, כך ברא הקדוש-ברוך-הוא את עולמו, כדי שיעלה את הדומם לצומח, והצומח לחי, והחי למדבר, כי בכל מיני מאכל, יש שם ניצוצי נשמות חיות אלקות, וזה (דברים ח, ג): "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי הוי"ה" וגו', כי בכל דבר יש אלקות. ואמר הבעל-שם-טוב הקדוש (תהלים קז, ה): "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף", מה שאדם נעשה פתאם רעב או צמא, זה מאת השם יתברך, כי בתוך המאכל הזה או המשקה הזה, יש נפשות מגולגלות, שהן מתעטפות עם המאכל והמשקה, והאדם בדיוק במקום הזה נעשה רעב או צמא, כדי להעלותם. ולכן צריכים לכוון מאוד מאוד בברכת הנהנין כי בזה מעלה את הנפשות המגולגלות בהם, וצריכים לאכול בדרך ארץ ולא ברעבתנות וכו',
ותמיד צריכים להשתדל שבמהלך הסעדה ידברו אילו סיפורי צדיקים ודיבורי אמונה וכו', ולשמור מאוד לא לדבר דברים בטלים אז, כי אז, חס ושלום, נעשה זבחי מתים וכו', וגורם צרות צרורות לעצמו ולנפשות המגולגלות בהם, ויש להם ולו אחר-כך בושות גדולות ומה גם אם האבא מזלזל בברכת-המזון אזי הבנים והבנות מזלזלים אחר-כך ולא מברכים כלל.
אשר בנחל חלק סח מכתב י"ד שכב
האם יש עניין לברך ברכת המזון עם כובע וחליפה
שאלה:
מאת אברהם:
האם יש עניין לברך ברכת המזון גם עם כובע וחליפה, או שמספיק לברך עם חולצה ובלי כובע? והאם צריך למסור נפש על כך, או שזה לא כל כך נורא וזוהי רק מידת חסידות?
תשובה:
בעזה"י יום ג' לסדר כי תשא י"ב אדר ה'תשע"ב
שלום וברכה אל אברהם נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
אתה צריך לדעת שברכת המזון זה דאורייתא, ולכן צריכים לברך ברכת המזון בדרך ארץ גדול וביראת שמים שלימה, וככל שיכולים להזהר בזה, הן בלבוש והן בכוונה, מה טוב ומה נעים, ורביז"ל אמר (ספר המדות אות אכילה חלק ב' סימן ג') על ידי ברכת המזון מתוודע השם יתברך בעולם.
ובאמת בני אדם לא יודעים להעריך מה זה ברכת המזון, ובשביל זה הם מזלזלים בה, כי מי שמברך ברכת המזון מתוך הסידור דייקא, זה סגולה לעשירות, ובפרט כשמברך ברכת המזון בשמחה עצומה, כמו שכתוב (משלי י' כ"ב) "ברכת הוי"ה היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה", ואמרו (זוהר חדש רות) גדול כח ברכת המזון שמוסיף ברכה על מעשה ידיו של אדם, ומובא (זוהר עקב רעד.) משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן. יהושע תיקן להם ברכת הארץ בשעה שהכניסן לארץ. דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים.
וכל כך חבל שבני אדם מזלזלים בברכת המזון, שעל ידי זה הם נשארים עניים, כי אם היו מברכים ברכת המזון בשמחה עצומה, זה היה מביא להם עשירות גדולה מאד, ומובא (זוהר ויקהל ריח.) מאן דמברך לקודשא בריך הוא מגו שבעא, בעי לכוונא לביה ולשואה רעותיה בחדוה, ולא ישתכח עציב, אלא דיברך בחדוה ברזא דא, ולישוי רעותיה, דהא איהו יהיב השתא לאחרא בחדוה בעינא טבא, וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא, הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא, ובגין כך לא ישתכח עציב כלל, אלא בחדוה, [מי שמברך להקדוש ברוך הוא אחר ששבע, צריך לכוון את לבו ורצונו ולברך בשמחה, ולא יהיה עצוב, ואם יהיה שמח כשמברך את הקדוש ברוך הוא, אזי הוא יתברך ימשיך עליו שפע], ומובא בזוהר (תרומה קסח:) כיון דמברך בר נש שכינתא אתיא קמיה וכו', [כיון שאדם מברך את הקדוש ברוך הוא בברכת המזון, השכינה באה לקראתו], ואמרו (ויקהל ריח:) כל מאן דמברך ברכת מזונא כדקא יאות, בחדוה ברעותא דלבא, כד סליק מהאי עלמא, אתר אתתקנא ליה גו רזין עלאין בהיכלין קדישין, זכאה איהו בר נש דנטיר פקודי דמאריה, וידע רזא דלהון, [כל מי שמברך ברכת המזון בשמחה כראוי לו בכוונת הלב, כשמסתלק מזה העולם מתוקן בשבילו מקום תוך ההיכלות הקדושות].
ולכן אשרי מי שנזהר מאד בברכת המזון בכוונה, והוא מתעטף בבגד עליון וכובע על ראשו כמו שיושבים לפני מלך.
הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
המאחל לך פורים שמח
שו"ת ברסלב חלק א
מעלת אמירת ברכת המזון בכוונה:
הרב הקדוש ר' שלומק'ה מזוויעהל זי"ע, אמר: מי שרוצה שיהיו לו ילדים טובים יראי השם באמת, שיזהר לברך מתוך הסידור דיקא, וזה הדבר הכי קל, רק אדם עצל ומתרשל בזה.
הרב הקדוש קודש קודשים, המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע אמר: צריכים לברך ברכת-המזון יותר בכוונה מתפילת שמונה – עשרה, כי תפילת שמונה-עשרה זה מדרבנן, וברכת-המזון זה מדאורייתא, ומי שמברך ברכת-המזון מילה במילה עם פירוש המילות, ממשיכין לו שפע מן השמים.
החיד"א מביא בשם ספר חסידים, שפעם היו שני אנשים חברים טובים, ואחד נפטר בקיצור ימים, רחמנא ליצלן, ובא בחלום לחברו הטוב, ושאלו החבר: מה נעשה עמך למעלה? ענה ואמר: מאוד מאוד מר לי, כי דנים אותי על שזלזלתי בברכת-המזון, ולא ברכתי כהוגן, אלא הבלעתי את התיבות יחד, וזירזו – ראה אתה לכל הפחות מעכשיו לברך ברכת-המזון מתוך הסידור מילה במילה, ותעורר גם אחרים, אולי יצא גם לי תיקון ממה שאני מזהיר אותך, וכן שתזהיר אחרים.
הרב הקדוש ר' ישראל נאג'ארא ז"ל מביא בספרו "כלי מחזיק ברכה", שהיה צדיק חכם גדול בשם רבי מרדכי ז"ל, פעם נכנסו אצלו שלושה חכמים גדולים, והוא אחז אז באמצע ברכת-המזון, והיה כל-כך דבוק בו יתברך, עד שלא הרגיש שהם נכנסו, והסתכל רק כלפי מעלה וידייו הקדושות היו פרושות למעלה, וברך במתיקות כזו שלא יאומן כי יסופר כל מילה הייתה מזהירה באור נפלא וכשגמר ברכת-המזון, והנה הוא רואה ששלושה חכמים גדולים עומדים אצלו, וקם מלא קומתו לפניהם, ואמר להם: "רבותי, תמחלו מאוד של כיבדתי אתכם עד עכשיו, כי דברתי עם הקדוש-ברוך-הוא פנים אל פנים. ולכן לא ראיתי אתכם, ולא שמתי לב שאתם נמצאים כאן" (כל-כך היה דבוק בו יתברך, עד שלא ראה ולא שמע מה נעשה סביבו). והיה אצלו דבר פשוט מאוד, שעכשיו בעת ברכת-המזון דבר עמו יתברך פנים אל פנים מרב דבקות.
אשר בנחל חלק סח מכתב י"ד שכב
לאכול סעודה עם פת כדי לזכות למצוות ברכת המזון:
הרב הקדוש ר' דוד משה מטשורטקוב זי"ע הזהיר מאוד מאוד את אנשיו, שבלילה כשאוכלים סעודה, ידקדקו מאוד מאוד שתהיה סעודה עם פת, כדי שיוכלו לברך "ברכת-המזון" שהיא מדאורייתא, ואמר: ביום יש הרבה מצוות עשה מדאורייתא: ציצית, תפילין וכו', אבל בלילה חסרות מצוות שהן מדאורייתא, ולכן שיקפידו בלילה
ליטול ידיים לסעודה קבועה, כדי שיוכלו לברך ברכת-המזון שהיא מדאורייתא.
ובאמת רואים, שבני-אדם מזלזלים בזה, ובאים הביתה מהכולל וכו', או מהעבודה וכו', או מההפצה וכו', יגעים ועיפים מאוד, ואוכלים את סעודת הערב בלי ליטול ידיים לפת וכו', וזו עוולה גדולה, כי ראוי לאדם שיחייב את עצמו לאכול סעודה עם פת דיקא, כדי שיוכל לברך ברכת-המזון, שהיא מצוות עשה מדאורייתא, ולא לחטף את הסעדה בלי פת, כדי שלא לברך ברכת-המזון.
הרב הקדוש רבי מאיר מרגליות זי"ע בעל המחבר ספר "מאיר נתיבים", שהיה תלמיד הבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע, היה לו מקרב אחד איש ירא השם דבוק בו יתברך בשם רבי משה ז"ל, אך לא החזיקו אצלם ילדים, כל פעם שנולד לו בן או בת, אחר כמה חדשים נפטר, או אשתו היתה מפלת, לא עלינו. פעם אחת בא או אשתו היתה בבכיה אל רבו, שיאמר לו מה עליו לתקן? והתחיל רבו לחקור אצלו כל פרט ופרט מהנהגותיו הפרטיות, ולא מצא שום דבר, כי היה ירא השם אמיתי, והיה פלא בעיני רבו הקדוש – למה מגיע לו דבר זה, והתחיל לחקור אצלו איך אתה מברך ברכת-המזון, ענה ואמר שהרבה פעמים בקיץ כשמאוד חם, הוא מוריד את הכובע
העליון והבגד העליון מעצמו, ומברך בכיפה ובלי מעיל עליון. אז נזדעזע רבו ואמר: איי איי, זוהי הסיבה לצרתך, כי בשעה שאדם מברך ברכת-המזון בכוונה גדולה, הקדוש-ברוך-הוא שם, וכשרואה שאינו יושב בדרך ארץ בכובע עליון ובבגד עליון, הוא עוזב אותו.
ראה מהיום להקפיד על כך, אמר לו רבו, ותראה שיתקיימו אצלך ילדים, וכן עשה, והוליד אחר-כך בנים חיים וקיימים. הקדוש-ברוך-הוא יעזור לך, שתקיים כל מה שכתבתי לך כאן, ואז הכל יתהפך לטובה, ותראה זרע יאריך ימים, והכל יסתדר על הצד הכי טוב.
אשר בנחל חלק סח מכתב י"ד שכב
על ידי ברכת המזון נתוודע השם יתברך בעולם:
ראה לברך ברכת המזון בקול גדול כדי שהילדים שלך ישמעו מה זה ברכת המזון בקול? וכן נהגו אנשי שלומנו לברך ברכת המזון בהתעוררות גדולה מאוד מאוד, כי רבנו ז"ל אמר (ספר המדות אות אכילה חלק ב' סימן ג') על ידי ברכת המזון נתוודע השם יתברך בעולם; אשרי מי שמקיים את זה ואז אל רב טוב הגנוז יזכה, ואל יקל בעיניך דבר זה כי חכמינו הקדושים הקפידו על זה מאוד מאוד.
אשר בנחל חלק רסד מכתב ג' תקפד
עבודת רבי אברהם בר' רבי נחמן בברכת המזון:
הנה באתי לחזקך, שלבל תירא, כי עכשיו מתחיל עניין חדש עמך לגמרי. ראה וגם ראה להיות יהיר בברכת-המזון מתוך הסידור דיקא, כי ברכת-המזון היא מהתורה, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות כא ), ולמען השם תהיה זהיר ביותר באכילת פת, ותרחץ תמיד לסעודה קבועה, ואחר-כך תברך ברכת-המזון, וזהו תיקון נפלא ונורא מאוד מאוד. ואמר רבנו ז"ל (ספר-המידות, אות אכילה, חלק ב', סימן ג'): על-ידי ברכת-המזון, נתודע השם יתברך בעולם, עיין שם ועיין עוד (שם, אות מריבה, חלק ב', סימן ז'): על-ידי ברכת-המזון נתיישב המלכות מן המריבות והמלחמות, עין שם; ובזוהר הקדוש מפליג מאוד מאוד במעלת ברכת המזון, עד שאמרו (זוהר חדש רות קה.): גדול כח ברכת-המזון, שמוסיף ברכה על מעשה ידיו של אדם, עיין שם ואמרו (פרשת ויקהל ריח ) על פסוק (רות ג, ז) "ויאכל בועז וישת וייטב לבו", מה "וייטב לבו"? דברך על מזוניה וכו', דמאן דמברך על מזוניה, דא אוטיב ללבה וכו', ומי שמברך בשמחה – מתברך מהשכינה וכו', עיין שם
על-כן חמדת לבבי! ראה להיזהר רק בזה, וזה לא דבר קשה, כי ההכרח לאכל מפני קיום הגוף, ועל-כן בכל פעם שתקבע לעצמך סעדה בפת, תברך ברכת-המזון בשמחה עצומה ומתוך הסידור דיקא, מילה במילה, ואז אינך צריך כבר לפחד משום דבר שבעולם. ובכלל, כדאי לך כבר לבטל את הפחד ממך, ולא להתפחד משום בריה ומשום דבר שבעולם, ואם היית יודע מה שנעשה ממעלת הברכת-המזון שלך בכל העולמות, היית זהיר בזה מאוד מאוד. ומספרים על ר' אברהם בר' נחמן ז"ל (בעל מחבר ספר "ביאור הליקוטים"), שעבודתו בברכת-המזון היתה להפליא, והיה מברך בנעימות כזו, אשר אין לשער, והיה דבוק מאוד מאוד אליו יתברך בשעת ברכת-המזון, ומחמת שהיה לו חלי מעיים, הצורך לרחוץ כמה פעמים לסעודה קבועה, והיו אנשי שלומנו אומרים, שמן השמים משתוקקים לשמוע את הברכת-המזון שלו, על–כן עושים אותו רעב, כדי שיצטרך לברך עוד פעם.
אשר בנחל חלק כא מכתב ג' קצט