ושם במעדוועדיווקע נתקרבו אל רבנו ז"ל הרבה אנשים. וקרבם אליו יתברך, עד שנעשו צדיקים גדולים. (לכמה אנשים שנתקרבו אז אליו במעדוועיווקע, ציווה עליהם רבנו ז"ל ללמוד מסילת ישרים).
ורבנו ז"ל נתפרסם מאוד בעיר מעדוודיווקע לבעל מופת גדול וממתיק דינים. ופעם אחת אמר: "איני יודע, איך הצדיקים עושים פדיון, כי צריכין לידע כל העשרים וארבעה בתי דינים. כי כשמביאים הפדיון, צריך לידע באיזה בית דין דנים אותו, כי אולי הוא עושה פדיון והמתקה השייך לבית דין זה, ובאמת הוא נידון בבית דין אחר. ועל כן צריך לידע, באיזה בית דין הוא נידון. ולידע הפדיון וההמתקה של אותו הבית דין.
ואמר: "אני יודע כל העשרים וארבעה בתי דינים, ואני יכול לעשות אפילאציע מבית דין לבית דין עד העשרים וארבע בתי דינים; דהיינו שאני יכול לומר, שאינו נראה לי המשפט של הבית דין זה, ואני רוצה לדון בבית דין אחר, וכך מבית דין לבית דין עד כולם. ומסתמא מועיל בוודאי, כי על כל פנים בין כך ובין כך נמשך ונדחה המשפט. וכשנמשך קל יותר הדבר, כי בתוך כך עושה אותו האדם איזו מצווה וכיוצא. ואפילו אם אינו מועיל, אני יכול לעשות אנדענסעניא; דהיינו לשלוח הדבר להקיסר בעצמו – וזוהי מלאכה גדולה וחכמה גדולה. זה אינו יודע שום אחד בדור, וגם לא ידע עדיין מזה שום אדם, כי היא מלאכה גדול הלהכניס כל הבקשה בתוך מספר תבות, וגם ליתן הכבוד להקיסר כראוי, כי בוודאי אי אפשר לשלוח הרבה דברים להקיסר וכו'". גם אמר: "איני יודע, איך יכולים לעשות פדיון? כי אי אפשר לעשות פדיון כי אם כשיודעין, איך היה נוהג הכהן הגדול עם השעיר המשתלח".
(ואם עיני שכל לך, תראה ותבין ותשכיל מרחוק עוצם הפלגת מעלת גדולתו של רבנו ז"ל מה שזכה כבר אז במעדוועיווקע. ומכל שכן מה שזכה אחר כך כל ימי חייו, כי לא נח לא שקט רגע בעבודתו יתברך).
ומעניין הנ"ל שיכול לעשות אנדענסעניא ולשלוח הדבר להקיסר בעצמו כנ"ל, אמר אז: "שזה מה שאתם רואים, שלפעמים אני כותב איזה דבר ושורף, אני שולח הדבר על ידי העשן". ורבי שמעון בר יוחאי רימז מזה קצת בזוהר וכו.