מוֹהֲרֹא"שׁ זַ"ל אָמַר, שֶׁעִקַּר הַצְלָחַת הַחַיִּים בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא רַק, אִם מְקֻשָּׁר לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וְכָל מַה שֶּׁאָדָם יוֹתֵר מִתְחַבֵּר וּמִתְקַשֵּׁר לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, כֵּן מַצְלִיחַ בְּחַיָּיו, כִּי הַחַיִּים מְלֵאִים נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים וּמָרִים, וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ בְּצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וּמִתְקַשֵּׁר עִמָּהֶם, עַל-יְדֵי-זֶה מַצְלִיחַ בַּחַיִּים.
(אִמְרֵי מוֹהֲרֹא"שׁ, חֵלֶק ב', סִימָן תקפח)
קוּנְטְרֵס
הַצְלָחַת הַחַיִּים
א. אין לך אלא היום הזה
אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר! אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, וְלַעֲבֹר אֶת יְמֵי חַיֶּיךָ בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים, וְלָרֶשֶׁת עוֹלָם הַבָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלִחְיוֹת חַיִּים טוֹבִים וּנְעִימִים, אֲזַי הַרְגֵּל אֶת עַצְמְךָ לֵידַע, שֶׁאֵין לְךָ רַק הַיּוֹם הַזֶּה, וְכָל יְרִידָתְךָ אֶל זֶה הָעוֹלָם הָיְתָה רַק בִּשְׁבִיל הַיּוֹם הַזֶּה דַּוְקָא, וּכְפִי שֶׁתִּזְכֶּה לְהַכְנִיס אֶת יְדִיעָה זוֹ בְּדַעְתְּךָ, אָז דַּוְקָא יִתְבָּרֵר לְךָ, כִּי אֵין מַה לִּדְאֹג כְּלָל עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, וְהָעִקָּר הוּא הַיּוֹם הַזֶּה, וְאֵין לְךָ – לֹא עָבָר וְלֹא עָתִיד, רַק הֹוֶה – שֶׁהוּא הַיּוֹם הַזֶּה דַּיְקָא, וְהַיְדִיעָה הַזּוֹ הִיא סוֹד "הַצְלָחַת הַחַיִּים", כִּי בָּאֹפֶן הַזֶּה תִּשְׁמֹר מְאֹד מְאֹד עַל הַיּוֹם הַזֶּה דַּוְקָא בְּכָל מִינֵי שְׁמִירָה שֶׁבָּעוֹלָם, וּבְכָל מִינֵי אֳפָנִים שֶׁבָּעוֹלָם תִּרְאֶה לְתַקֵּן וְלִגְמֹר עִנְיָנֶיךָ בַּיּוֹם הַזֶּה דַּוְקָא, וּתְמַלֵּא אֶת הַיּוֹם הַזֶּה בַּטּוֹב הַנִּצְחִי.
ב. על כל דיבור שמדברים יצטרכו לתת דין חשבון
אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר! רְאֵה לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַיּוֹם הַזֶּה – לֹא לְדַבֵּר כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ. כִּי עָלֶיךָ לָדַעַת, כִּי עַל כָּל דִּבּוּר בָּטֵל שֶׁמְּדַבְּרִים, יִצְטָרְכוּ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (חֲגִיגָה ה:) עַל הַפָּסוּק: וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שִׂיחוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ עַל שִׂיחָה קַלָּה עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין, כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְאֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל. וְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר הוּא כְּלִי לְהַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַטָּה, וְעַל-כֵּן כְּשֶׁתְּדַבֵּר רַק דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה וְהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, אוֹ דִּבּוּרֵי תּוֹרָה, תְּפִלָּה וְשִׂיחָה בֵּינְךָ לְבֵין קוֹנְךָ, בָּזֶה תּוֹרִיד אֶת הַשְּׁכִינָה לְמַטָּה, וְתַמְשִׁיךְ עָלֶיךָ אוֹר וְחִיּוּת נוֹרָא וְנִפְלָא מְאֹד, אֲשֶׁר זֶה עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" – לְהַרְגִּישׁ אֶת נְעִימוּת זִיו יְדִידוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְהִפּוּךְ – חַס וְשָׁלוֹם, אִם תַּפְקִיר אֶת פִּיךָ, לְדַבֵּר כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ, זֶה עִקַּר הַכִּשָּׁלוֹן בַּחַיִּים, כִּי תֵּכֶף-וּמִיָּד כְּשֶׁתּוֹצִיא מִפִּיךָ אֵיזֶה דִּבּוּר רַע עַל אַחֵר, אוֹ לָשׁוֹן הָרַע וּרְכִילוּת, אוֹ לֵיצָנוּת וְנִבּוּל פֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, תֵּכֶף-וּמִיָּד אַתָּה עוֹקֵר עַצְמְךָ מֵחַי הַחַיִּים; וְעַל-כֵּן אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, עָלֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד עַל דִּבּוּרֵי פִּיךָ, וּתְדַבֵּר עִם כָּל מְיֻדָּעֶיךָ וַחֲבֵרֶיךָ רַק דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה וְהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית
ג. להרגיל עצמו לדום ולשתוק
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כִּי אֵין לְךָ עוֹד "הַצְלָחַת הַחַיִּים" יוֹתֵר מֵאָדָם הַמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִדֹּם וְלִשְׁתֹּק, וְאֵינוֹ מֵשִׁיב לִמְחָרְפֵהוּ שׁוּם דָּבָר, כִּי בָּזֶה שֶׁהָאָדָם שׁוֹתֵק, וְאֵינוֹ עוֹנֶה עַל בִּזְיוֹנוֹ, רַק בּוֹרֵחַ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּמְסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל לִבּוֹ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גָּמוּר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְיוֹדֵעַ וָעֵד, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם לִפְנוֹת אֵלֶיהָ בְּעֵת צָרָתוֹ, וְשׁוֹתֵק וְדוֹמֵם לִמְחָרְפֵהוּ, אָז זוֹכֶה בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן – אִם יַחֲזִיק בָּאֹפֶן הַזֶּה, שֶׁיַּרְגִּישׁ אוֹר נוֹרָא וְנִפְלָא מְאֹד כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם, וְתִהְיֶה לוֹ הַרְגָּשָׁה, אֵיךְ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְסוֹבֵב סְבִיבוֹ, וְהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הָאוֹר; אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זֹאת! אַשְׁרֵי הָאָדָם הַמַּרְגִּישׁ זֹאת! וְאֵין לְךָ "הַצְלָחָה בַּחַיִּים" יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִזֶּה – שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם אַף אֶחָד רַק הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְעַל-כֵּן אֵינוֹ מֵגִיב, וְאֵינוֹ עוֹנֶה עַל בִּזְיוֹנוֹ, וְדוֹמֵם וְשׁוֹתֵק וּבוֹרֵחַ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.
ד. לא לכעוס
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כִּי עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" – לִזְכּוֹת לִחְיוֹת חַיִּים נְעִימִים, טוֹב וְיָקָר לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בַּמִּדָּה הַנִּפְלָאָה שֶׁל סַבְלָנוּת וַאֲרִיכוּת אַפַּיִם – לֹא לִכְעֹס וְלֹא לְהַקְפִּיד עַל שׁוּם דָּבָר, וְלֹא לָצֵאת לָרִיב תֵּכֶף-וּמִיָּד עִם כָּל בְּרִיָּה שֶׁעוֹשָׂה אַחֶרֶת מֵרְצוֹנוֹ, רַק יִסְבֹּל הַרְבֵּה בְּסַבְלָנוּת גְּדוֹלָה, כִּי הַכַּעַס וְהַקְּפִידוּת עוֹקְרִים אֶת הָאָדָם מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ. וְעַל-כֵּן אִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה לְךָ הַצְלָחָה בְּחַיֶּיךָ, רְאֵה לַעֲצֹר אֶת כַּעַסְךָ וְאֶת רוּחֲךָ, וְתִסְבֹּל עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ מִבַּיִת וּמִבַּחוּץ, וְכִמְעַט שֶׁאֵין עוֹד דָּבָר שֶׁהוֹרֵג אֶת הָאָדָם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וְנַעֲשֶׂה מְאֻכְזָב מֵהַחַיִּים, כְּמוֹ מִדַּת הַכַּעַס וְהַקְּפִידוּת, וְעַל-כֵּן מָה וְלָמָּה לְךָ לְהַקְפִּיד וּלְהִתְעַצְבֵּן עַל כָּל דָּבָר וְעַל כָּל פְּרָט קָטָן מֵחַיֶּיךָ, הַרְגֵּל עַצְמְךָ בְּמִדַּת הַסַּבְלָנוּת וַאֲרִיכוּת אַפַּיִם, וְאָז דַּיְקָא תַּצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, כִּי רַק אֲרִיכוּת אַפַּיִם וְסַבְלָנוּת זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת "הַצְלָחַת הַחַיִּים".
ה. אין שום קול הולך לבטלה
אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר! הַרְגֵּל עַצְמְךָ לִסְתֹּם אָזְנֶיךָ וְאַל תִּשְׁמַע וְאַל תַּכְנִיס אֶל אָזְנֶיךָ שׁוּם קוֹל פָּגוּם מִזֶּה הָעוֹלָם, הַדְבֵּק עַצְמְךָ רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְאֵין בִּלְעָדָיו כְּלָל, וְתִשְׁמַע מֵהַכֹּל רַק פְּנִימִיּוּת קוֹלוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בַּקּוֹל הַזֶּה שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ, וּתְצָרֵף צֵרוּפִים חֲדָשִׁים מִתּוֹךְ הַקּוֹל דַּוְקָא, הָעִקָּר אַל תִּשְׁמַע לְקוֹל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, אֲשֶׁר רַק עוֹקֵר אֶת הָאָדָם מִשָּׁרְשׁוֹ, וּמַעֲבִירוֹ עַל דַּעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת הַמַּאֲמִין הָאֲמִתִּי בּוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ, אֲשֶׁר אֵין שׁוּם קוֹל הַהוֹלֵךְ לְבַטָּלָה, וְכָל מַה שֶּׁרַק בָּא וְנִשְׁמָע אֶל אָזְנוֹ, הוּא רַק לְגַלּוֹת לוֹ רָזִין וְרָזֵי דְּרָזִין, סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְגִלּוּיִים מִן הַשָּׁמַיִם, וְאָז אִם תַּכְנִיס אָזְנֶיךָ לִשְׁמֹעַ מֵהַכֹּל רַק הַפְּנִימִיּוּת שֶׁבַּדָּבָר הַזֶּה, אָז דַּוְקָא תַּצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, כִּי עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" הוּא דַּוְקָא לְהִזָּהֵר לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּם קוֹלוֹת שֶׁל חֶסְרוֹנוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, הַמְּלֵאִים מְרִירוּת וְקֻשְׁיוֹת וְעַקְמוּמִיּוּת עָלָיו יִתְבָּרַךְ, וּטְעָנוֹת וּמַעֲנוֹת עַל זוּלָתוֹ, וְכָל מִינֵי סְפֵקוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת עָלָיו בְּעַצְמוֹ.
ו. לא לשמוע חסרונות העולם הזה
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כִּי כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת, וְכָל אֶחָד צוֹעֵק וּבוֹכֶה עַל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ, וְזֶה עוֹקֵר אֶת הָאָדָם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וּבָזֶה תְּלוּיִים כָּל הַכִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁלּוֹ בְּחַיָּיו – שֶׁתָּמִיד חָסֵר לוֹ מַשֶּׁהוּ, וְכֵן שׁוֹמֵעַ חֶסְרוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, אֲבָל אִם תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לִסְתֹּם אָזְנֶיךָ, וּלְבַל תִּשְׁמַע כְּלָל, אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל כְּלַל הָעוֹלָם הַזֶּה, אָז דַּוְקָא תַּתְחִיל לִחְיוֹת חַיִּים חֲדָשִׁים, וְתַצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, כִּי עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" תָּלוּי רַק בָּזֶה שֶׁאוֹטֵם אָזְנָיו, וּלְבַל יִשְׁמַע שׁוּם קוֹלוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, הַמְּלֵאִים חֶסְרוֹנוֹת וּמְרִירוּת; וְאָז אִם תִּהְיֶה רָגִיל לְהַטּוֹת אָזְנֶיךָ לַקּוֹל הַפְּנִימִי דַּוְקָא, אָז תַּתְחִיל לִחְיוֹת חַיִּים חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי.
ז. עיקר הצלחת החיים כפי שממשיך עצמו אל אורו יתברך
אָחִי הַיָּקָר! אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, הַרְגֵּל עַצְמְךָ לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר –דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר, בְּהָאֱלֹקוּת הַמְלֻבֶּשֶׁת בַּדָּבָר הַזֶּה, וּמְחַיָּה וּמְהַוָּה אוֹתוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא רַק הִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בִּלְבוּשִׁים אֵלּוּ, אֲשֶׁר לְמַרְאֵה עֵינֵינוּ – דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר, וּכְשֶׁתִּהְיֶה רָגִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל וְהַחִיּוּת אֱלֹקוּת שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה, אָז דַּוְקָא תַּצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, כִּי עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" הוּא רַק כְּפִי שֶׁמַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, הַמְחַיֶּה וְהַמְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְאָז אֵין לוֹ מִמַּה לִּירֹא וְלִפְחֹד וְלִרְעֹד כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁדָּבוּק בְּחַי הַחַיִּים, וְרַק זֶה עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" – לְהַצְלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה.
ח. דבקות בו יתברך
רְאֵה, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, לְהַדְבִּיק מַחֲשַׁבְתְּךָ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְתָמִיד תְּצַיֵּר בְּדַעְתְּךָ, אֵיךְ שֶׁהַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב אוֹתְךָ, וְאַתָּה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הָאוֹר, וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן – אִם תַּרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, וְאֵיךְ שֶׁהָאוֹר מְסַבֵּב אוֹתְךָ, אָז סוֹף כָּל סוֹף תַּרְגִּישׁ כָּל-כָּךְ, אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ תִּתְבַּטֵּל בְּעֵינֵי עַצְמְךָ, וְלֹא תִּרְאֶה כְּבָר גַּם אֶת עַצְמְךָ, רַק אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְזֶה עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" בָּזֶה וּבַבָּא – שֶׁתִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ אֶל דְּבֵקוּת אֲמִתִּית כָּזוֹ, עַד שֶׁמַּחֲשַׁבְתְּךָ תִּהְיֶה דְּבוּקָה וַאֲחוּדָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, לְבַל יוּכַל לְהִפָּרֵד כְּלָל, כְּמוֹ מִי שֶׁדָּבוּק בְּדֶבֶק, וּבָזֶה תָּמִיד תְּצַיֵּר בְּמַחְשַׁבְתְּךָ אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, יִתְפָּרְדוּ מִמְּךָ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן, וְיִרְאוּ וִיפַחֲדוּ מִמְּךָ כֻּלָּם, וְיִירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלֶיךָ, כִּי אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ יָאִיר בְּךָ בְּהֶאָרָה וּבְזִיו נוֹרָא וְנִפְלָא עַד מְאֹד.
ט. לא לבלבל עצמו מאחרים
אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר! עָלֶיךָ לָדַעַת וְלַחְקֹק הֵיטֵב בְּדַעְתְּךָ וּבִלְבָבְךָ, אֲשֶׁר עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא דַּוְקָא עַל-יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, רַק הוֹלֵךְ דַּרְכּוֹ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גָּמוּר, כִּי רֹב הַכִּשְׁלוֹנוֹת הַפְּרָטִיִּים וּכְלָלִיִּים שֶׁל הָאָדָם בְּחַיָּיו הֵם רַק מֵחֲמַת שֶׁמְּבַלְבֵּל אֶת עַצְמוֹ מֵאֲחֵרִים, וְתָמִיד מִסְתַּכֵּל מַה יֹּאמְרוּ וּמַה יַּחְשְׁבוּ אֲחֵרִים עָלָיו, וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא עוֹקֵר אֶת עַצְמוֹ מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, וְלֹא הוֹלֵךְ לוֹ שׁוּם דָּבָר, עַל-כֵּן רְאֵה לְהַסִּיחַ דַּעְתְּךָ תָּמִיד מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְאַל תִּסְתַּכֵּל עַל שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, וְאַל תָּשִׂים לִבְּךָ אֶל מַה שֶּׁיֹּאמְרוּ וִידַבְּרוּ עָלֶיךָ, אָז דַּוְקָא תִּזְכֶּה לְהַצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּצַיֵּת!
י. הזימה השגעון והשעמום עיקר הכישלון בחיי האדם
אָחִי הַיָּקָר! עָלֶיךָ לָדַעַת, כִּי עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים", הוּא רַק אִם תַּרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לִהְיוֹת עָסוּק בְּאֵיזֶה עֵסֶק, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (כְּתֻבּוֹת נט.): בַּטָּלָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִידֵי שִׁעֲמוּם – שֶׁהוּא שִׁגָּעוֹן, וְלִידֵי זִמָּה, אֲשֶׁר הַזִּמָּה וְהַשִּׁגָּעוֹן וְהַשִּׁעֲמוּם הֵם עִקַּר הַכִּשְׁלוֹנוֹת בְּחַיֵּי הָאָדָם, כִּי הֵם הוֹרְסִים לוֹ אֶת מֹחַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, וּבָא לִידֵי שֶׁבֶר עֲצַבִּים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְאָז אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט עַל עַצְמוֹ, וְנִשְׁבָּר לַחֲלוּטִין, אֲבָל עַל-יְדֵי שֶׁתַּרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לִהְיוֹת עָסוּק תָּמִיד בְּאֵיזֶה עֵסֶק, עַל-יְדֵי-זֶה תִּהְיֶה תָּמִיד רַעֲנָן וּמְיֻשָּׁב, וְשׁוּם דָּבָר לֹא יוּכַל לִשְׁבֹּר אוֹתְךָ, אַדְּרַבָּה עוֹד תּוּכַל לְהִתְחַלֵּק עִם יְדִיעוֹתֶיךָ וְהַצְלָחוֹתֶיךָ עִם אֲחֵרִים, וְתַרְגִּישׁ אֶת עַצְמְךָ שָׁוֶה לְעַצְמְךָ וּלְזוּלָתְךָ, וְיֵשׁ לְךָ מַה לִּתְרֹם לַחֶבְרָה; אַשְׁרֵי מִי שֶׁהוּא תָּמִיד עָסוּק בְּאֵיזֶה עֵסֶק, שֶׁאָז דַּוְקָא יַצְלִיחַ בְּחַיָּיו: וּזְכֹר כְּלָל זֶה תָּמִיד, כִּי עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" תָּלוּי רַק בָּזֶה – שֶׁתִּהְיֶה עָסוּק בְּאֵיזֶה עֵסֶק, וְלֹא יִהְיֶה לְךָ פְּנַאי כְּרֶגַע לַחֲשֹׁב מֵהֶעָבָר אוֹ מֵהֶעָתִיד, אֲפִלּוּ לֹא מֵהַהֹוֶה.
יא. לא להסתכל מה אחרים אומרים עליו
עָלֶיךָ לָדַעַת, אֲהוּבִי, אָחִי, אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ עָלֶיךָ לְהִסְתַּכֵּל תָּמִיד רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלֹא לְהִתְפַּעֵל מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה; הַרְגֵּל עַצְמְךָ לֹא לְהִתְבַּלְבֵּל מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא יִהְיֶה אִכְפַּת לְךָ כְּלָל מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים מִמְּךָ – בֵּין לְשֶׁבַח בֵּין לִגְנַאי, אַתָּה הַדְבֵּק עַצְמְךָ תָּמִיד רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה יָבִיא לְךָ הַצְלָחָה בְּחַיֶּיךָ, כִּי עִקַּר כְּלַל הַכִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁל הָאָדָם הוּא רַק – כְּשֶׁתָּמִיד מִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד, וּמְבַלְבֵּל עַצְמוֹ מֵאֲחֵרִים, וְאִכְפַּת לוֹ מַה מְּדַבְּרִים עָלָיו וּמַה מְּגִיבִים עַל עִנְיָנָיו, וּבָזֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה סַקְרָן לֵידַע מַה שֶּׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד לוֹמַר עָלָיו, וְרוֹצֶה לָדַעַת אֵיזוֹ בִּקֹּרֶת עוֹשִׂים עָלָיו, דָּבָר זֶה עִקַּר כִּשְׁלוֹן הָאָדָם, וּלְהִפּוּךְ – עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" הוּא דַּוְקָא, כְּשֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא אִכְפַּת לוֹ שׁוּם דָּבָר מֵאַחֵר כְּלָל, רַק מִתְקַדֵּם בְּעִנְיָנוֹ וּבִנְקֻדָּתוֹ, וּמִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ; אָדָם שֶׁאוֹחֵז בְּדָבָר זֶה יַצְלִיחַ תָּמִיד בְּכָל עֲסָקָיו.
יב. התורה היא דעתו יתברך
עָלֶיךָ לָדַעַת, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כִּי עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" הוּא דַּוְקָא כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבוֹרֵחַ תָּמִיד מִכָּל טִרְדוֹתָיו אֶל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַתּוֹרָה הִיא סַם חַיִּים, הַמְרַפֵּאת אֶת הָאָדָם, וּמַכְנֶסֶת בּוֹ תִּקְוָה וְהַצְלָחָה, וּמְקַבֵּל אֶת כָּל הַשְׁקָפָתוֹ בְּחַיָּיו רַק מֵהַתּוֹרָה, וְזֶה יַצְלִיחַ דְּרָכָיו, וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַצְלִיחַ, כִּי הַתּוֹרָה הִיא דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַזּוֹכֶה לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הוּא מְדַבֵּק עַצְמוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז כָּל חַיָּיו הֵם בְּהַצְלָחָה מְרֻבָּה; אַשְׁרֵי לוֹ!
יג. מלא כל הארץ כבודו
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, עָלֶיךָ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לְדַבֵּר הַרְבֵּה עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל מַה שֶּׁרַק עוֹבֵר עָלֶיךָ בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן, הַרְגֵּל עַצְמְךָ לְדַבֵּר רַק עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְזֶה יַכְנִיס בְּךָ תִּקְוָה חֲזָקָה וְאֹמֶץ לֵב – שֶׁיִּתְבָּרֵר לְךָ שֶׁאֵין שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁיְּכוֹלָה לַעֲשׂוֹת לְךָ טוֹב אוֹ רַע מִבַּלְעֲדֵי רְשׁוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְתֵכֶף-וּמִיָּד כְּשֶׁרַק יִתְבָּרֵר לְךָ דָּבָר זֶה – שֶׁאַתָּה תָּלוּי וְעוֹמֵד רַק בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם, זֶה יַצְלִיחַ אֶת חַיֶּיךָ, כִּי רַק בָּזֶה תְּלוּיָה "הַצְלָחַת הַחַיִּים", שֶׁיּוֹדֵעַ – שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעַצְמוֹ; אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא אֶל הַכָּרָה זוֹ, וְאָז יַצְלִיחַ תָּמִיד בְּחַיָּיו הָרוּחָנִיִּים וְהַגַּשְׁמִיִּים בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת.
יד. להיות תמיד עסוק באיזה עסק
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, אֲשֶׁר סוֹד "הַצְלָחַת הַחַיִּים" תָּלוּי רַק בְּדָבָר אֶחָד, וְהוּא – לִהְיוֹת תָּמִיד עָסוּק בְּאֵיזֶה עֵסֶק – אוֹ לִלְמֹד, אוֹ לְהִתְפַּלֵּל, אוֹ לְקַיֵּם אֵיזוֹ מִצְוָה, אוֹ לַעֲסֹק בְּאֵיזֶה עֵסֶק, הָעִקָּר לֹא לֵילֵךְ בָּטֵל, כִּי הַבַּטָּלָה הִיא הַדָּבָר הַמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לְכָל הַכִּשְׁלוֹנוֹת בְּחַיָּיו, וְרֹב רֻבָּם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁאֵינָם מַצְלִיחִים בְּחַיֵּיהֶם, זֶה בָּא לָהֶם רַק עַל-יְדֵי הַבַּטָּלָה, שֶׁאָז יֵשׁ לָהֶם פְּנַאי לַחֲשֹׁב בְּחֻלְשַׁת תְּכוּנַת נַפְשָׁם וּבְאִי הַצְלָחָתָם וּבְכִשְׁלוֹנוֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר זֶה מֵבִיא אוֹתָם אַחַר-כָּךְ בֶּאֱמֶת אֶל כִּשְׁלוֹנוֹת, אִי הַצְלָחָה וְחֻלְשָׁה בִּתְכוּנַת נַפְשָׁם; וְעַל-כֵּן אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר! אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, רְאֵה לִהְיוֹת תָּמִיד עָסוּק בְּאֵיזֶה עֵסֶק, וְזֶה יוֹרִיד מִמְּךָ כָּל הַמְּתָחִים וְהַדִּכְּאוֹנוֹת, וְתִזְכֶּה לִהְיוֹת מְיֻשָּׁב הֵיטֵב בְּדַעְתְּךָ, בְּלִי שׁוּם לַחַץ וּמְתָחִים, וְתַצְלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה; וּזְכֹר כְּלָל זֶה תָּמִיד, כִּי הַרְבֵּה בְּנֵי-אָדָם אִבְּדוּ אֶת שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת שֶׁלָּהֶם רַק עַל-יְדֵי-זֶה – שֶׁהָלְכוּ בָּטֵל, וְזֶה הֵבִיא אוֹתָם אֶל הַכִּשָּׁלוֹן הַגָּדוֹל בְּחַיֵּיהֶם, עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל סַף הַיֵּאוּשׁ, וְהַרְבֵּה מֵהֶם אִבְּדוּ עַצְמָם לְדַעַת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְהַרְבֵּה מֵהֶם נִשְׁאֲרוּ בְּכִשְׁלוֹנוֹת גְּדוֹלִים, שֶׁמְּעִיקִים וּמְצִיקִים לָהֶם מְאֹד, וְהוֹרְסִים לָהֶם אֶת חַיֵּיהֶם. וְעַל-כֵּן רְאֵה לִהְיוֹת עָסוּק בְּאֵיזֶה עֵסֶק, וְתָמִיד אַל תַּחֲשֹׁב מֵעַצְמְךָ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מֵאֲחֵרִים, רַק תִּשְׁתּוֹקֵק לַעֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ, וּבִפְרָטִיּוּת אִם תְּקַשֵּׁר אֶת כָּל עִנְיָנֶיךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְתֵדַע, אֲשֶׁר אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְכָל תְּשׁוּקַת לִבְּךָ וְחַיֶּיךָ תִּהְיֶה תָּמִיד רַק לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְגַלּוֹת אֶת אֲמִתָּתוֹ, אָז דַּוְקָא תַּצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, כִּי זֶה עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" – כְּשֶׁאָדָם מְקַשֵּׁר הַכֹּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ דּוֹאֵג וְאֵינוֹ כּוֹעֵס עַל שׁוּם דָּבָר וְעַל שׁוּם בְּרִיָּה; אַשְׁרֵי לוֹ. וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ!
טו. מה שאתה צריך לעשות בחיים תעשהו בזריזות גדולה ואל תיכנס לוויכוחים
עָלֶיךָ לָדַעַת, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר! אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, רְאֵה לֹא לְהִכָּנֵס בְּשׁוּם וִכּוּחִים עִם שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, וּמַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, וְיֵשׁ לְךָ הֶכְרֵחַ לַעֲשׂוֹתוֹ, תַּעֲשֵׂהוּ תֵּכֶף-וּמִיָּד בִּזְרִיזוּת גְּדוֹלָה, וְאַל-תִּכָּנֵס בְּשׁוּם וִכּוּחִים אִם כָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹ כָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁמֻּכְרָח לְךָ לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה, רְאֵה לְזָרֵז עַצְמְךָ וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְאָז תַּצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, כִּי רֹב רֻבָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, כְּשֶׁבָּא לָהֶם אֵיזֶה עִנְיָן לַעֲשׂוֹת, וְאֵינָם רוֹצִים לַעֲשׂוֹתוֹ, אַךְ הַהֶכְרֵחַ לָהֶם מִצַּד הַהֶכְרֵחִיּוּת, אַךְ מֵאַחַר שֶׁזֶּה נֶגֶד רְצוֹנָם, אֲזַי מַתְחִילִים לְהִתְוַכֵּחַ – הַאִם כָּךְ לַעֲשׂוֹת? אוֹ כָּךְ לַעֲשׂוֹת?! אֲבָל אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, רְאֵה תֵּכֶף-וּמִיָּד לִגְמֹר אֶת הָעֵסֶק שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנְךָ בִּזְרִיזוּת הֲכִי גְּדוֹלָה, וְאָז דַּוְקָא תִּהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר וַהֲכִי מֻצְלָח בְּחַיֶּיךָ, וּזְכֹר תָּמִיד דָּבָר זֶה כִּי הוּא מֵבִיא לְ"הַצְלָחַת הַחַיִּים" בְּכָל מִינֵי מִקְרִים וּמְאֹרָעוֹת בַּחַיִּים הַפְּרָטִיִּים וְהַכְּלָלִיִּים, כִּי כִּמְעַט כָּל הַמְּרִיבוֹת וְהַסִּכְסוּכִים וְהַוִּכּוּחִים הֵם בָּאִים מִדְּבָרִים כָּאֵלּוּ, שֶׁהָאָדָם מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת דָּבָר נֶגֶד רְצוֹנוֹ, וְנִכְנָס בִּמְתָחִים וְעַצְבָּנוּת וּמַחֲלֹקֶת וְנַעֲשִׂים לוֹ חַיָּיו מְרוּרִים עַד מְאֹד, אַךְ כְּשֶׁקּוֹפֵץ וּמְדַלֵּג עַל הַכֹּל, וְעוֹשֶׂה אֶת הָעִנְיָן בִּזְרִיזוּת, אֲזַי מַצְלִיחַ תָּמִיד.
טז. לברח אליו יתברך ולא להתערב מריבות ומחלוקות
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, שֶׁכְּכָל שֶׁהָאָדָם מִתְרַחֵק מֵחֲבוּרוֹת בְּנֵי אָדָם הַמְדַבְּרִים דְּבָרִים בְּטֵלִים, וּמְבַטְּלִים אֶת זְמַנָּם הַיָּקָר, כְּמוֹ-כֵן יֵשׁ לוֹ הַצְלָחָה בַּחַיִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" – שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּבֵּךְ עִם שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, רַק מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִבְרֹחַ תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גָּמוּר, וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ – שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר הַרְבֵּה עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמְסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל לִבּוֹ, וְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה עִמּוֹ בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, וְאֵין לוֹ שׁוּם עֲסָקִים עִם שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, וְאַף שֶׁבַּחוּץ יֵשׁ מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבוֹת וְרוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד, אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִבְרֹחַ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ מִתְעָרֵב בְּשׁוּם מְרִיבוֹת וּמַחֲלֹקֶת כְּלָל, רַק חַי אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, זֶהוּ עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים", וְדַוְקָא אָדָם כָּזֶה יְבַלֶּה בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים אֶת חַיָּיו, וְיַעֲבֹר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהַצְלָחָה מְרֻבָּה עַד מְאֹד.
יז. הזמן יכלה והרשעים לא יכלו
אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר! עָלֶיךָ לָדַעַת, כִּי עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" שֶׁל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא, שֶׁיֵּדַע – אִם יִרְצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְהַפְשִׁיט עַצְמוֹ מִכָּל הַחָמְרִיּוּת שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ אֶל דְּבֵקוּת הָאוֹר הַפָּשׁוּט, וְיִזְכֶּה לִרְאוֹתוֹ וּלְהַרְגִּישׁוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ, שֶׁאָז בְּוַדַּאי יָקוּמוּ עָלָיו כָּל מִינֵי רְשָׁעִים וְקַלֵּי הָעוֹלָם, בַּעֲלֵי עֲבֵרָה מַמָּשׁ, וְיַחְלְקוּ עָלָיו, וִידַבְּרוּ מִמֶּנּוּ, וְיִתְלוֹצְצוּ וִיבַזּוּ אוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַלֵּיצָנוּת וְהַבִּזְיוֹנוֹת, וְאִם יַחֲזִיק מַעֲמָד לֹא לְדַבֵּר מֵהֶם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן לֹא לְהִכָּנֵס עִמָּהֶם בְּוִכּוּחִים, אָז דַּוְקָא יַצְלִיחַ בְּחַיָּיו, וְיַעֲבֹר אֶת הָעוֹלָם בְּשָׁלוֹם, לֹא כֵן אִם יִכָּנֵס עִמָּהֶם בְּוִכּוּחִים, הַזְּמַן יִכְלֶה וְהָרְשָׁעִים לֹא יִכְלוּ, כִּי בְּכָל פַּעַם יָקוּמוּ רְשָׁעִים וְלֵצִים חֲדָשִׁים לְהִתְלוֹצֵץ מִמֶּנּוּ; וְעַל-כֵּן אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לִבְרֹחַ תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוּכַל לְבַטְּלוֹ וּלְבַלְבְּלוֹ, וְדַוְקָא זֶה עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" לְמִי שֶׁנִּכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד תָּמִיד.
יח. למה ליפול בדיכאון?
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כִּי עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" לְהָאָדָם בָּזֶה וּבַבָּא הוּא רַק עַל-יְדֵי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים, וּמַגְבִּיהַּ אֶת רוּחוֹ – שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁרוּי בְּדִכָּאוֹן וְעִצָּבוֹן, אֲשֶׁר הוֹרְסִים אֶת חַיֵּי הָאָדָם, כִּי אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת, אֲשֶׁר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּזֶה הָעוֹלָם עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר בְּכָל יוֹם, בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה מַמָּשׁ – מִשְׁבָּרִים וְגַלִּים, אֲשֶׁר לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפַּר, עַד שֶׁדָּבָר זֶה מַכְנִיס בְּהָאָדָם עֲצַבִּים וּמְתָחִים חֲזָקִים בְּחַיָּיו, וּמִזֶּה בָּאִים לוֹ כִּשְׁלוֹנוֹת בְּחַיָּיו הַפְּרָטִיִּים, וְלָכֵן זֶה עִקַּר גַּדְלוּת הָאָדָם – כְּשֶׁזּוֹכֶה לַהֲפֹךְ אֶת כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו אֶל שִׂמְחָה וְהַרְחָבַת הַדַּעַת, שֶׁזֶּה יָבִיא לוֹ הַצְלָחָה בְּחַיָּיו, כִּי רַק בָּזֶה תְּלוּיָה "הַצְלָחַת הַחַיִּים" – אֵיךְ שֶׁזּוֹכֶה לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, וְאֵינוֹ נִשְׁבָּר מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וּמְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, וְצוֹחֵק מֵהַכֹּל, וּבֶאֱמֶת אַחַר יִשּׁוּב הַדַּעַת אֲמִתִּי תִּרְאֶה וְתַשְׂכִּיל, כִּי מָה וְלָמָּה לְךָ לִפֹּל בְּפַח נִשְׁבָּר כָּזֶה שֶׁל דִּכָּאוֹן וְעִצָּבוֹן וְעַצְבָּנוּת; אֲשֶׁר זֶה רַק כִּשְׁלוֹן הַחַיִּים, יוֹתֵר טוֹב לְךָ לַהֲפֹךְ אֶת הַכֹּל אֶל תּוֹךְ שִׂמְחָה אֲמִתִּית, וְלִהְיוֹת רַק שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב תָּמִיד, וְלֹא לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הַצַּעַר כְּלָל, וְרַק בָּזֶה נִמְדֶּדֶת גַּדְלוּת הָאָדָם; אַשְׁרֵי הַמְצַיֵּת, וִיקַיֵּם אֶת כָּל זֹאת, וְאָז יַצְלִיחַ תָּמִיד בְּחַיָּיו.
יט. אם אתה רוצה להצליח בחייך, עליך למסר את נפשך אליו יתברך
אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר! עָלֶיךָ לָדַעַת, כִּי אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, עָלֶיךָ לִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְתָמִיד תְּדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבְכָל מַה שֶּׁרַק עוֹבֵר עָלֶיךָ תְּגַלֶּה וּתְסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין לְךָ בְּזֶה הָעוֹלָם רַק הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְבַד, וְאָז – אִם תַּחְקֹק בְּדַעְתְּךָ יְדִיעָה זוֹ, אָז דַּוְקָא תַּצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשֶּׁהוּ בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ, אָז רַחֲמָנוּת גְּדוֹלָה עָלָיו, כִּי מִשָּׁם יוֹצְאִים לוֹ כָּל הַכִּשְׁלוֹנוֹת וְהָאַכְזָבוֹת בְּחַיָּיו, כִּי תָּמִיד מְדַמֶּה בְּדַעְתּוֹ – כְּאִלּוּ בִּשְׁבִילוֹ חָסֵר לִי כֶּסֶף, אוֹ כָּבוֹד, אוֹ גְּדֻלָּה, אוֹ חָכְמָה, וְכֵן כָּל מִינֵי בִּלְבּוּלִים שֶׁרַק עוֹבְרִים עַל הָאָדָם – קַטְנוּת וִירִידוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, הַכֹּל הוּא רַק מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בּוֹרֵחַ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לָכֵן, אֲהוּבִי אָחִי! אַל תִּהְיֶה בַּטְלָן כְּלָל, הַרְגֵּל עַצְמְךָ לְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּתְסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל לִבְּךָ בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, וְזֶה יְקָרֵר אֶת עֲצַבֶּיךָ, וְיַכְנִיס בְּךָ יִשּׁוּב הַדַּעַת אֲמִתִּי, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּוְקָא תִּהְיֶה לְךָ הַצְלָחָה בְּחַיֶּיךָ. כִּי עִקַּר "הַצְלָחַת הַחַיִּים" תָּלוּי רַק בְּדָבָר זֶה – אֵיךְ שֶׁזּוֹכֶה לְיַשֵׁב אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם בְּרִיָּה עַל מִי לִסְמֹךְ, וְכָל אֶחָד לְטוֹבַת עַצְמוֹ הוּא חוֹשֵׁב; אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לִידֵי הַכָּרָה זוֹ, שֶׁאָז יִזְכֶּה תָּמִיד לְהַצְלִיחַ בְּחַיָּיו, וְיַעֲבֹר אֶת הָעוֹלָם בְּשָׁלוֹם; אַשְׁרֵי לוֹ!
תַּם וְנִשְׁלַם, שֶׁבַח לְאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם!
עוֹד עֵצָה לְזֶה שֶׁיְּשַֹמַּח אֶת עַצְמוֹ וְיָגֵל וְיָשֹישֹ בִּנְקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה בַּמֶּה שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וּלְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת הַמוֹלִיכִין וּמַדְרִיכִין אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עַל-יְדֵי-זֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה טוֹבָה לָנֶצַח, וְעַל-יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת הוּא מְשַׁבֵּר הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם הַמְנִיעוֹת וְכוּ' שֶׁבְּכָל דַּרְגָּה.
(לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן כה)