שאלה: מאת שיר: הרב, אני מרגישה עצב עצום ואין לי כוח לעשות כלום – לא ללמוד בבית ספר, לא לצאת מהבית, לא לחייך, לא לשמוח, ולא לכבד את ההורים – כלום! אני מתפללת ועושה את המצוות שחייבים, אבל לא כמו תמיד, אלא מתוך "מצוות אנשים מלומדה", אין לי כוח ואני עצובה – עצובה שהמשיח לא פה, עצובה שאין בית מקדש, עצובה שיש הרבה אנשים בעם ישראל שלא מכירים את ה', עצובה מכל השקר שיש בעולם הזה! אני עצובה מאוד! האם אפשר לצאת מהעצב הזה? תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר מטות ט"ז תמוז ה'תשע"ד
שלום רב אל שיר תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. אסור לך להסתכל על שום בריה שבעולם, רק על עצמך, ותהיי שמחה ועליזה שזכית להבראות מזרע ישראל ולא עשני גויה כגויי הארצות, וזו השמחה הכי גדולה שצריכה להיות לך. וכן תרגילי את עצמך לשמוע קלטות של שמחה, כי אי אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות של בר ישראל שהוא תמיד שש ושמח, וזה מה שחסר לך, ואת צריכה להכריח את עצמך להיות בשמחה ולא להתבלבל מאחרים כלל. את צריכה לראות רק לדאוג לעצמך להיות שמחה ועליזה, ותהיי הכי מאושרת בחייך וכו', כי מה עושה הס"מ לאדם? מכניס בו יאוש ודיכאון העיקר להסתכל על אחרים ולא על עצמו וכו', ולכן תפסיקי להסתכל על הזולת, תסתכלי רק על עצמך ותהיי הכי שמחה בעולם, וזה יביא לך ברכה והצלחה בכל מעשה ידייך.
|