לד.
רביז"ל אמר למוהרנ"ת ז"ל אני רוצה שתדבר עם בני אדם, ענה מוהרנ"ת ז"ל אבל אני לא יודע מה שעובר על הזולת? השיב לו רביז"ל מה זה העניין שלך, אתה תדבר. אמר על זה מוהרנ"ת ז"ל שהבין מדברי רביז"ל שאם מדברים עם בן אדם בוודאי פועלים אצלו, אפילו שלא יודעים מה עובר עליו (עיין חיי מוהר"ן סימן שכ"ה). ולכן הוא דבר גדול מאוד להיות רגיל לדבר תמיד עם הזולת, כי אין עוד מצווה גדולה מזו, כי היום עובר על אנשים כל כך הרבה צרות וייסורים ומרירות, ובני אדם ממורמרים ומאד מר להם החיים ולכן מצוה גדולה לדבר על לבבות בני ישראל, לחזק אותם לדבר איתם ולשמח אותם, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קו) על הפסוק (תהילים מא'): "אשרי משכיל אל דל", אשרי האדם שמכניס שכל לדל, ומה גם כשאדם נופל בקטנות המוחין ויש לו חלישות הדעת עצה לבוא לגדלות המוחין לדבר עם אחרים.
ובאמת אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפד'): כשאדם מדבר עם חברו ביראת שמים, נעשה מזה אור ישר ואור חוזר, היינו כשאדם מדבר אל הזולת, הוא מעורר אותו שזה נקרא אור ישר, ומדבר ישר אל הזולת, אבל נעשה גם אור חוזר, שהדיבורים שדיבר אל הזולת קופצים חזרה אליו, והרבה פעמים יש לאדם דיבורים רבים בהתחזקות, אך מחמת שהדיבורים שוכבים אצלו ומונחים בתוך ליבו הוא לא מתעורר מזה, אבל בזה שהוא מחזק ומעודד ומשמח את הזולת על ידי זה כל הדיבורים שהיו אצלו חוזרים ומתעוררים אליו, והוא מתחזק בעצמו מהדיבורים שלו, ואם לא היה מדבר עם הזולת, אף שהיה יודע מהדיבורים וההתחזקות אלו, זה לא היה עושה אצלו רושם, אבל בזה שהוא מוציא את זה מהלב שלו לדבר אל הזולת, זה עושה אצלו רושם גדול.
לה.
כל הזמן שרביז"ל היה חי בעלמא הדין היה מוהרנ"ת ז"ל יושב תמיד אצל רביז"ל ולא דיבר עם אף אחד, רק קיבל מרביז"ל ורשם לעצמו כל מה ששמע, והיה בטל ומבוטל לגמרי אל רביז"ל, אבל אחר הסתלקות רביז"ל לעילא ולעילא, נכנס לבית המדרש בעיר נעמרוב מקום מגוריו וישב ולמד בהתמדה רבה מאוד, ולא תיאר לעצמו איך שיוכל עכשיו לקרב אנשים אל דעת רביז"ל (עיין ימי מוהרנ"ת חלק א' סימן ע'), וכשלמד בבית המדרש היה שם עוד אברך שהיה לו שם בכל העיר שהוא המתמיד הכי גדול, כי תמיד היה יושב בבית המדרש, והתבוננתי עליו אומר מוהרנ"ת ז"ל וראיתי שאינו לומד כלום, רק מסתובב ומוציא ספרים וכו', והתחלתי לדבר עמו מדברי רביז"ל ומסדר דרך הלימוד עמו.
עד שעוררתי אותו והתחיל ללמוד בהתמדה רבה, טור בית יוסף והשולחן ערוך הם המגינים, ועוד לימודים, והוא התחיל להמשך אחרי מאוד, ואז התחלתי לראות שיש בכוחי לעורר ולחזק אנשים, ומאז התחיל לדבר עם אברכים בעבודת השם יתברך והדריך אותם בדרך רביז"ל היינו עניין התבודדות לדבר ולשיח ולספר את כל ליבו אל הקדוש ברוך הוא וכן ללמוד תורה על פי סדר דרך הלימוד של רביז"ל, המובא בדברינו (עיין שיחות הר"ן סימן עו'). ולאט לאט התחילו להכנס אליו בני הנעורים והיה מדבר עמם מדברי רביז"ל ובתוך כך בשנה הראשונה אחר הסתלקות רביז"ל היה עסוק מאוד לשדך את רביז"ל מרת חיה ע"ה וכן לסדר את כל ענייני הכספים כפי שציווה אותו רביז"ל, וגם התחיל לעסוק בשנה הראשונה לאחר הסתלקות רביז"ל בהדפסת ליקוטי מוהר"ן תנינא, וזה גרם לו שהיה צריך לנסוע הרבה נסיעות כדי לעורר את אנשי שלומנו שיתרמו עבור ההדפסה, וכך איפה שרק בא בקיבוץ של אנשי שלומנו תלמידי רביז"ל, התחיל לדבר עימם מהעצות הנוראות והנפלאות של רביז"ל וכולם השתוקקו לשמוע את דיבוריו, ומזה נתעורר ביתר שאת וביתר עוז לדבר אל כל אנשי שלומנו, וכך התחיל להלהיב את ליבם עם הדיבורים של רביז"ל וזה היה היסוד מוסד של השארת אור רביז"ל בעולם.
עד שהגיע ערב ראש חודש שבט, והוא הפעם הראשונה שאחר הסתלקות רביז"ל שנסע אל ציון רביז"ל ועשה התעוררות גדולה בדרך בכל העיירות שגרו אנשי שלומנו תלמידי רביז"ל שגם כן יצטרפו עמו להשתטח על ציון רביז"ל, ואמר להם יען שבחודש שבט יש חג שהוא ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, וכתיב (דברים כ'): "כי האדם עץ השדה". ולכן זה יהיה ההתחלה להכין את עצמינו על ראש השנה שנבוא ונתקבץ אצל ציון רביז"ל באומן כדי לקיים את רצונו ז"ל, שמאוד ביקש אותנו שנבוא אליו בראש השנה, איש בל יחסר, וכך הצטרפו אליו הרבה מאנשי שלומנו ואז התחיל להדליק את הנר תמיד על ציון רביז"ל שאמר (ספר המידות אות נר תמיד סימן א'): בזכות נר תמיד הדולקים בשמן זית ניצולים מגזירות שמד, ואיפה עוד יש מקום מסוגל לקיים את זה כמו אצל ציון רביז"ל אשר מובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רטו'): אשר הצדיק האמת שהוא בחינת משה עומד בין שמד לרצון, אפילו אלו האנשים שנפלו עד שמד רחמנא לישזבן שזה הדבר הכי גרוע, עם כל זאת גדול כוחו של הצדיק שיכול להוציא אותו מהמקום הירוד הזה ולהביא אותו אל המדרגה הכי עליונה רצון שברצונות רעווא דרעווין.
והעניין הזה נתגלגל ונשתלשל על ידי סיפור נורא, שבא אדם אחד שהיה גר באומן אל מוהרנ"ת ז"ל ובכה מאוד יען שביתו יצאה לתרבות רעה עד שהשתמדה רחמנא ליצלן, מה עליו לעשות? אמר לו מוהרנ"ת ז"ל שיקבל על עצמו לספק שמן זית עבור הדלקת נר תמיד על ציון רביז"ל ותיכף ומיד ראה נס, והאיש הזה קיבל על עצמו ותיכף ומיד הביא שמן זית, ומוהרנ"ת ז"ל הדליק אז בפעם הראשונה נר תמיד בציון רביז"ל, ולבסוף הבת התחרטה וחזרה למוטב, וראו בזה עין בעין נס נפלא. ואחר כך נסע משם אל עוד כמה עיירות שגרו שם אנשי שלומנו תלמידי רביז"ל, ובין כך עורר את כולם ללכת על פי דרכי רביז"ל וזה היה התחלת ההשארה מרביז"ל.
לו.
ומאז ועד היום האחרון שלו היה תמיד מדבר עם כל מי שרק בא לביתו מרביז"ל וכך קירב המון בני הנעורים אל דעת רביז"ל והדריך אותם בסדר דרך הלימוד של רביז"ל, ובהתחלה היה לו קבוצה שלמדו ועסקו בעבודת השם יתברך עמו יחד, והיה להם שיעורים קבועים כסדרן בכמה מיני לימודים, ובתוכם לימוד משניות, וזה היה להם לחוק קבוע עד כדי כך שהיה להם עונשי קנס בממון, אם לא קיימו את ההתחייבות וההתקשרות.
לז.
על פי רב ישב מוהרנ"ת ז"ל בביתו ולמד בהתמדה רבה וכן חידש הרבה על פי דעת רביז"ל וכשהיה אחד נכנס לדברו עמו מדברי רביז"ל היה מדבר עמו הרבה, והיה מלהיב ליבו בעבודת השם יתברך, ואם קרה שיום אחד לא נכנסו אליו, אזי יצא בעצמו בחוץ וחיפש אחר אחד מאנשי שלומנו לדבר עמו מדברי רביז"ל, כל כך היה חזק בדבר זה, ובפרט כשנסע נסיעות ארוכות אז איפה שרק פגש את מישהו דיבור איתו מדברי רביז"ל, וכך התחיל לפרסם את דבר רביז"ל בעולם.
לח.
אנשי שלומנו היו משבחים מאוד את מוהרנ"ת ז"ל בנוסף לכל מעלותיו שהיה קדוש וטהור, דבוק תמיד בו יתברך, והיה בעל מוח נפלא, ועסק המון בכתיבת חידושי תורה, כי הוא כתב את כל ספרי רביז"ל וכן את חידושיו, והיה עסוק בעצמו להדפיסם, ומלבד זאת היה מתמיד עצום בלימוד התורה הקדושה, שיעורים כסדרן כרצונו של רביז"ל, והיה בעל מתבודד גדול מאוד, ובפרט בעבודת החצות שלו איום ונורא, עם כל המעלות והשבחים שלו אף על פי כן היה סבלן גדול מאוד, והיה יכול להוריד את עצמו אל כל אחד שרק בא אליו, ודיבר עמו כפי דעתו ומוחו וחיזק את כל איש מר נפש, ושימח אותו והמשיך את ליבו אליו יתברך, ואף שדבר זה לקח לו הרבה זמן, עם כל זאת היה אצלו דבר זה – לדבר עם אחרים מדברי רביז"ל יקר מאוד, ופעם אחת התבטא ואמר כדי לעזור לבעל בחירה כדאי לבלות הרבה זמן כי לקרב אנשים אליו יתברך אין למעלה מזה, וכמובא בזוהר (תרומה קכח'): תא חזי כל מאן דאחיד בידא דחייבא ואשתדל ביה למשבק אורחא בישא איהו אסתלק בתלת סילוקין מה דלא אסתלק הכי בר נש אחרא. גרים לאכפייא סטרא אחרא. וגרים דאסתלק קודשא בריך הוא, ביקריה.
וגרים לקיימא כל עלמא בקיומיה לעילא ותתא, ועל האי בר נש כתיב (מלאכי ב'): "בריתי הייתה איתו החיים והשלום". וזכי למחמי בנין לבנוי, וזכי בהאי עלמא וזכי לעלמא דאתי. כל מארי דינין לא יכלין למידן ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. עאל בתריסר תרעי ולית מאן דימחי בידיה. ועל דא כתיב (תהילים קיב) "גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך". "הון ואושר בביתו וצדקתו עומדת לעד". "זרח בחושך אור לישרים" וגו'. ולכן אשרי מי שעוסק תמיד לדבר עם בני אדם בעבודת השם יתברך ולגלות ולפרסם את דעת רביז"ל בעולם, אשר אין למעלה מזה, והוא תיקון גמור על הכל.
לט.
מוהרנ"ת ז"ל ביקש שלא יבואו אל ציונו, ואמר שהוא תמיד ימצא אצל ציון רביז"ל, והראה עוד בחייו בדיוק איפה שהוא יהיה, (והיו זקני אנשי שלומנו יודעים בדיוק איפה המקום, וזה היה תחת החלון באוהל הישן). עם כל זאת היו אנשי שלומנו כן רגילים מידי פעם לבוא אל ציונו הקדוש.
מ.
מוהרנ"ת ז"ל רצה שיקברו אותו בתחילת הבית עלמין והבטיח שכל נפטר שיעבור דרך קברו יעשה לו טובה.
מא.
מוהרנ"ת ז"ל דיבר פעם מעיין ברכת ההפטורה שאומרים "כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד", שזה סובב על אור רביז"ל וסיים אני מקווה ומייחל שיקוים בזה הנר מה שכתוב (משלי ד'): "ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום", שזה הנר עוד יאיר את כל העולם כולו, (ותהילה לאל מתקיים תקוותו אשר אורו הגנוז של רביז"ל הולך ומתפשט בעולם בכוח גדול, ומתקרבים אלפים ורבבות מאחינו בני ישראל אל דעת רביז"ל ונהנים מהנר הזה, ורואים גודל ההתעוררות שיש בין כלל נשמות ישראל כיום אחרי ספרי רביז"ל שכמעט כולם לוקחים את ספריו הקדושים ומחיים את עצמם עם זה, ובאים על ראש השנה לאומן אלפים מנשמות ישראל אשר אף אחד לא תיאר לעצמו שפעם יהיה קיבוץ כל כך גדול, ובכל ראש השנה באים יותר ויותר אנשים, ובפרט במשך השנה מבקרים אצל ציון רביז"ל רבבות נשמות ישראל בלי שום גוזמא כלל).
מב.
פעם אחת דיבר מוהרנ"ת ז"ל מהפלגת שטף מים רבים שיש עכשיו בעולם על ידי תאוות רעות של ניאוף רחמנא ליצלן ושל ממון רחמנא לישזבן ובפרטיות בעניין כפירות ואפיקורסות שאלות ומבוכות, אמונות כוזביות, ומטעים את העולם בכל מיני דימיונות, והשקר יש לו חן, וסיים אף על פי כן יקויים על ידי אור רביז"ל מה שכתב רש"י הקדוש "וישב יעקב", הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי תמה אנה ייכנס כל הפשתן הזה, היה פיקח אחד משיב לו ניצוץ אחד משיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו, כך יעקב ראה כל האלופים אלופי עשיו, תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולם וכו', אלא ניצוץ אחד יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם, כך האור הגנוז של רביז"ל יש בכוחו להאיר את כל העולם כולו עם אורו יתברך, ולתקן עולם במלכות שדי ומה גם שמעט מהאור דוחה הרבה מהחושך, ויש בכוחו של רביז"ל לבטל את כל התאוות הרעות, תאוות ניאוף תאוות מוות, ובפרט את הכפירות והאפיקורוסות שנתפשטו בעולם.
מג.
פעם דיבר מוהרנ"ת ז"ל מנקודת האמת שיש אצל רביז"ל שעכשיו הוא מושלך ארצה כמו שכתוב (דניאל ח'): "ותשלך אמת ארצה", ואמר על זה: משל לדוכס אחד שהיה לו גן יפה ונפלא, ונמצאו לגידוליו כל מיני חלקי הצומח שבעולם מלבד מין אחד מיוחד, שחלפו שנים הרבה ולא נמצא בגן מחמת שהיה יקר המציאות עד שברוב הזמן וברוב השתדלות ויגיעה השיג גרעין אחד ממין צומח זה וזרע גם אותו בגנו, ומחמת שגרעין זה היה יחיד מיוחד בגנו, ודוקא על גרעין כמוהו הסכנה מרחפת ביותר עד שיגדל כל צורכו, הן מצד המכשירים הנצרכים לגידולו שצריכים להיות מכוונים היטב, בשעה שהוא צריך להם ובמידה מצומצמת לא פחות ולא יותר, והן מצד הציפורים האורבים על הגרעינים, על כן הפקיד על גרעין זה שומרים מיוחדים שתמיד ישגיחו על גרעין זה בעינא פקיחא, לא יסירו עין מעליו אף רגע אחד, כן הדבר הוא בעניין נקודת האמת של רביז"ל, שנדמה עכשיו מושלך ארצה ועובר עליו מה שעובר, כי רבו המתנגדים ומהדברים נגדו, אף על פי כן לא צריכים להתפעל כי הקדוש ברוך הוא, שומר בעצמו את האמת הזה, כמו שכתוב (תהילים קמז'): "השומר אמת לעולם", שכביכול הקדוש ברוך הוא בעצמו, שומר על האמת הזה, שאף אחד לא יוכל להזיקו ולהחליפו, וסיים: אני מקווה שלבסוף יתקיים (תהילים פה'): "אמת מארץ תצמח", ותגדל ותצמח ותעשה פרי, עד שיקוים (משלי יב'): "שפת אמת תיכון לעד".
ותהילה לאל עכשיו רואים את זה בחוש שזה קרוב למאתים שנה מאז ההסתלקות של רביז"ל ועכשיו רק התחיל להאיר אורו הגנוז של רביז"ל בכל העולם כולו וכלל נשמות ישראל נהנים מהאור הזה, ונתפרסם שמו הגדול והקדוש של רביז"ל אצל כלל נשמות ישראל, וכולם מקבלים את ספרי רביז"ל בכבוד גדול, ומכבדים מאוד את שם רביז"ל כי מרוב הצרות והייסורים העניות והדחקות, הירידות והנפילות וההשלכות, שעובר על כל אחד ואחד בזה העולם, והכפירות והאפיקורסות מתגברת ומתפשטת מאוד בעולם עד שמדברים פתוח נגדו יתברך, רחמנא לישזבן, והפירצות והתאוות עושים פירצות בין נשמות ישראל, ובפרט שמתפשט השיקוץ תיעוב זיהום וניאוף בעולם, שעושים שמות בין בני הנעורים, ונעשה חורבן גדול בעולם, על ידי הכלי משחית שיש היום רחמנא ליצלן, אין שום עיצה להנצל מכל זה, אלא על ידי נקודת האמת של רביז"ל, והוא ההנהגה הנפלאה שהדריך אותנו שכל אחד ירגיל את עצמו להתבודד עמו יתברך, דהיינו שילך במקום פנוי שאין שם בני אדם וידבר עמו יתברך, כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו, ויספר לו יתברך כל מה שעובר עליו בין בגשמי ובין ברוחני, בתמימות ובפשיטות גמורה, (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כה'): שזה הנהגה כללית לכל בר ישראל, שכל מה שעובר עליו ידבר וישיח אליו יתברך, בלשון שרגיל בו, ועל ידי זה הוא נדבק באין סוף ברוך הוא, כי על ידי ריבוי תפילה והתבודדות שיחה בינו לבין קונו, נזדכך מוחו עד שרואה בעיני שכלו איך שמלא כל הארץ כבודו, והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ובתוך כל עלמין, ואין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלוקות גמור הוא, ודבר גדול ודבר קטן אינו נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, והוא נעשה בטל ומבוטל אל עצם עצמיות אלוקותו יתברך, וזה נקודת האמת של רביז"ל שמכל מה שעובר עליו הוא בורח רק אליו יתברך, ויודע ועד אשר אין בלעדיו יתברך כלל, עד שנדבק לגמרי בו יתברך.
מד.
מוהרנ"ת ז"ל אמר פעם בזה הלשון: "ביים רעבני'ס לעבן האב איך זיך מחיה גיעווען מיט זיינע דיבורים, היינט בין איך מחייה מיט זיין קוקן וואס הער העט געקוקט אויף מיר" (בחיי רביז"ל החייתי את עצמי בדיבוריו, כיום מחייה אני את עצמי בהבטה שהביט עלי), כי רביז"ל לפני ההסתלקות שלו הביט והסתכל הרבה על מוהרנ"ת ז"ל כאומר עוד יעבור עליך בזה העולם מה שיעבור, העיקר חזק ותתחזק, ובאמת שיחה זו שייכת לכל אחד מאנשי שלומנו היקרים, אשר רביז"ל אמר פעם (חיי מוהר"ן סימן שכב'): "איך אהב אויף איטליכן באזונדער (אני כבר הסתכלתי על כל מקורב שיתקרב אליו במיוחד). ולכן כל מי שזוכה להתקרב אל רביז"ל צריך להתחזק בכל מיני אופנים שבעולם ולא ליפול בדעתו אלא שידע שרביז"ל כבר הסתכל עליו מראש מה יהיה בסוף, ואם רק יתמיד בלימוד ספריו הקדושים ויתנהג כפי שהורינו והדריכנו, ובפרט בעניין תפילה והתבודדות להיות רגיל לדבר אליו יתברך עליו להתחזק ולא ליפול בדעתו ולהחיות את עצמו על זה שנכלל בכלל הקיבוץ הנקראים על שמו.