וסיפר מוהרנ"ת שפעם אחת בתענית אסתר התבודד כמה שעות ודימה וצייר לעצמו איך שהמן-עמלק עומד מעליו עם מקל ומכה בו! ובלשונו: "ווי ער שטייט מיט א דראנג און שלאגט מיר".
ואמר: תתארו לעצמכם איך אדם מרגיש כשעומד עליו איזה גוי רשע ומכה בו ברציחה, בוודאי הפחד והכאב גדול מאוד וצועקים אז באופן אחר לגמרי, והבכיות הם בכי אחר לגמרי… כך תיארתי לעצמי בעת התפילה וההתבודדות כאילו המן-עמלק בעצמו עומד מעלי ונותן לי מכות רצח וכך צעקתי ובכיתי להקב"ה.
מתכוננים לפורים "המן" ו"עמלק", מתעסקים איתנו לא רק בפורים, אלא כל השנה כולה… אין יום ואין שעה שאינם רודפים אותנו, ומנסים ללכדנו ברשתם; רשת הזוהמה, העייפות, הקרירות, והייאוש. כך שהנס של פורים, הוא עבורנו אויר לנשימה. וכפי שמשתפך מוהרנ"ת ז"ל בתפילתו: "ריבונו של עולם, אתה לבד יודע תוקף הנס שהיה אז בימי מרדכי ואסתר שזכו לנצח מלחמת המן עמלק, למחות שמם וזכרם מן העולם, ואיך זכו להמשיך על ידי זה הארה נפלאה וישועה נוראה בכל דור ודור. ואיך עתה כל חיותנו ותקותנו לצאת מגלותנו בגוף ונפש, הוא רק על ידי תוקף הנס הזה" (ליקוטי תפילות, תפילה לפורים).
שכן, הנס של פורים, לא אירע רק בעבר, אלא הוא חוזר ומתרחש מדי שנה בשנה. "ואנו צריכין להמשיך קדושת פורים, והארת הניסים ונפלאות שנעשו אז, בכל שנה ושנה בכל דור ודור ובכל אדם ואדם בפרטיות" (שם). וכשם שאז אירע הנס בכח הזעקות הגדולות והמרות, כך גם בימינו; כל החפץ להיגאל מזוהמתו וקרירותו של עמלק, מוזמן גם הוא לזעוק זעקה גדולה ומרה, כבר עכשיו!
בד' שבט, התחילו אנשי שלומינו את ה"ארבעים יום" לפני פורים. לחסידי ברסלב, מזכיר תאריך זה שיש להתחיל להתכונן לפורים בתפילות וזעקות. זאת על סמך שיחתו של מוהרנ"ת ששח פעם ואמר: "כשזועקים להשם יתברך ארבעים יום לפני פורים, שיציל אותנו מקליפת המן עמלק, זוכים להארת מרדכי ואסתר בעת קריאת המגילה". כך שכדאי מאד לנצל סגולה זו להכנעת קליפת עמלק, והמשכת אורו של מרדכי הצדיק המאיר וזורח ביום הפורים. בדורנו, דור אחרית הימים, ירדנו לשער החמישים של הטומאה. השער שבו "המן" ו"עמלק" חוגגים במלוא העוצמה. הם מזנבים בנחשלים, ומחדירים קרירות ועייפות בלב כל אחד. הייאוש והעצבות הפכו להיות נחלתם של רבים… וכנגד קליפה זו, אין לנו שום עצה אחרת, רק תפילה וזעקה, תהילים והתבודדות.
