שיחות מוהרא"ש • תשעה באב |
||||
|
||||
שמעתי מפי מוהרא"ש נ"י, שמנהג אנשי שלומנו לומר בליל תשעה באב את מגילת איכה, ולחזור ולאומרה ביום, ואמר, שעיקר אמירת המגילה צריך להיות על עצמו, כעין שאמר רבנו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן קכה), שעיקר אמירת תהלים, לומר כל מזמורי התהלים על עצמו, למצוא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור וכו', עיין שם; כי רבנו ז"ל אמר בפרוש (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן סז), אשר עיקר האבלות על חורבן בית-המקדש צריך להיות על עכשיו, אולי הוא מעכב עתה בניין בית-המקדש וכו', עיין שם. ואמר אז בניגון של איכה: "אני הגבר ראה עני בשבט עברתו, אותי נהג וילך חושך ולא אור, אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום" וגו' (איכה ג'), ורמז שכך צריכים לומר הכל על עצמו, ולהרגיש איך שהוא המעכב לבניין בית-המקדש. וסיפר מוהרא"ש נ"י, שגם רבנו ז"ל אמר פעם לפני מוהרנ"ת ז"ל בניגון תיקון חצות כמה קטעים מסדר התיקון "איכה נחרב האולם" וכו', "עד מתי יצעק בשבי" וכו', ורמז לו כמה צריכים לשפוך שיחו ותפילתו בזה אליו יתברך (עיין שיחות-הר"ן, סימן רסח). וסיפר מוהרא"ש נ"י אז, שדרכו של מוהרנ"ת ז"ל היה בתשעה באב איום ונורא, כי סגר את עצמו מהתחלת הלילה עד למחרתו אחר הצהרים באיזה מרתף עמוק, ושם בכה וצעק הרבה על חורבן בית-המקדש, ועל גלות ישראל, ועל העלמת הצדיק האמת מהעולם, וכששאלו את מוהרא"ש נ"י, מה עשה מוהרנ"ת ז"ל בבוקר עם מִנְיָן, והשיב על זה, שכפי שהוא שמע מאנשי שלומנו היתה זו עבודה, רק כמה שנים רצופות תכף-ומיד אחר הסתלקות רבנו ז"ל ולא יותר. והיה מוהרנ"ת ז"ל רגיל לומר, שאי אפשר לו לקרר את כאב לבבו (עֶר קֶען זִיךְ נִישְׁט קִילְן דָּאס הַארְץ), ועל-כן מוכרח להיות סגור ומסוגר.
(שיחות מוהרא"ש חלק א') |
||||
|
||||
לתפריט שיחות מוהרא"ש המלא לחץ כאן | ||||
|