נולד בשנת השי"ח. נפטר י"א בניסן הש"ץ ויש חולקים ואומרים טבת השפ"ו. נטמן בטבריה בצד קברו של הרמב"ם.
תולדות חייו
נולד בפראג בשנת ה'שי"ח (1558) לרבי אברהם הלוי הורוויץ, שהיה תלמיד הרמ"א, וחיבר את הספר "חסד לאברהם". רבי אברהם הלוי היה צאצא למשפחת הורוויץ, משפחה מפורסמת וחשובה בפראג ממנה יצאו רבנים רבים.
עוד מילדותו הצטיין השל"ה בלימודיו, למד בלובלין בישיבה שבה לימד אביו, אצל רבי שלמה לוריא (מהרש"ל) ורבי מאיר מלובלין (המהר"ם מלובלין) שהיו מגדולי רבני פולין במאה ה-16.
לאחר מכן שימש ברבנות, וכאב בית דין במקומות רבים באיחוד הפולני-ליטאי ובאימפריה הרומית הקדושה בקהילות פוזנן, מץ ופרנקפורט דמיין, ונחשב כרב מחמיר. בתקופת כהונתו בווינה נישא לחיה (בתו של ר' אברהם מויל).
עלייתו לארץ הקודש
לאחר שגורשו היהודים מפרנקפורט על נהר המיין, בשנת ה'שע"ד (1614), חזר לפראג ושימש שם ברבנות. אשתו חיה נפטרה בשנת ה'ש"ף (1620), ואז החליט לעלות לארץ ישראל, כדי לבסס ולהרחיב את היישוב היהודי בארץ, שלמען החזקתה טרח ואסף כספים עוד קודם לכן, וכן לאור אמונתו בביאת המשיח שעתידה להתרחש במאה החמישית של האלף השישי לספירה היהודית.
השל"ה יצא למסע רגלי ארוך, והגיע דרך העיר חלב שבסוריה לירושלים, בשנת ה'שפ"א (1621), ונתקבל בכבוד רב. בירושלים נשא אשה שנייה. לאחר שמוחמד אבן פרוק עצר חמישה עשר מנכבדי העיר ובהם השל"ה, עד שנפדו בסכום כסף גדול, עבר להתגורר בצפת שבה גר כשלוש שנים, ובטבריה שבה חי עוד חמש שנים, ובה נפטר ונקבר.
התמסרותו בלימוד הקבלה
צפת וטבריה היו באותם ימים מרכזים ללימוד הקבלה והשל"ה התמסר גם הוא ללימוד הקבלה וזאת שימשה יסוד לחיבורו הגדול "שני לוחות הברית".
השל"ה עסק בקבלה ובפרשנות לתורה על דרך הסוד. ויתרה מזאת היה נכסף לחשוף את כתבי האר"י שבתקופה זאת היו תחת חרם בשל חשש לאמינותם. כשהיה בסוריה חיפש בחלב ובדמשק ספרי קבלה ומצא את הספר "עץ חיים" בכתב ידו של ר' חיים ויטאל.
הליכותיו בקודש
עודד לימוד ספרי הנביאים ויסודות הדקדוק של השפה העברית טרם לימוד התלמוד, התנגד לשיטת הלימוד בפלפולים והעדיף לימוד לצורך בקיאות ופסיקת הלכה. תמך כלכלית בלומדי תורה והרבה במעשי צדקה. סייע לנזקקים, נודע כמכניס אורחים, ודאג לצרכי הקהילה.
מאסרו, פטירתו וקבורתו של השל"ה
בתקופה בה שהה השל"ה בירושלים, גדלה העיר במהירות בשל עלייה מסיבית של יהודים מכל התפוצות, עד אשר כתב השל"ה באחת מאיגרותיו: "כי תהילה לאל נעשה צר המקום בירושלים".
תקופה זו של התעוררות יהודית בירושלים הייתה קצרה לאחר שבשנת 1624 השתלטה על העיר משפחת אבן פרוח אשר רדפו והכבידו על חיי היהודים במקום, ואף השל"ה נאסר ביחד עם עוד 15 מרבני העיר על ידי מוחמד אבן פארוח' וכופר עצום נדרש בעבורם. הקהילה היהודית הקטנה בארץ ישראל, הצליחה בתחנונים לצמצם את סכום הכופר לאחד עשר אלפים גרוש ולשחררם. לאחר שחרורם הם ברחו מירושלים וקבעו את מושבם בצפת.
מגוריו בצפת
יש הטוענים שהשל"ה בחר את מקום מושבו בצפת לא רק בשל הסיבה שהייתה מרכז יהודי גדול, אלא גם משום שראה בה מקום מרכזי להחשת תהליך גאולת ישראל.
אחרית ימיו
כעבור שנים מספר קבע את מושבו בעיר טבריה עד לפטירתו. ציווה שלא יספידו אותו ושיאמרו בשבעת ימי האבל ובסיום שנת האבל מספר סליחות.
השל"ה טמון בטבריה, בחלקת קבר בה טמונים אף הרמב"ם ורבי יוחנן בן זכאי. החלקה שופצה לאחרונה, רבים הם העולים לקברו של השל"ה ומתפללים להיוושע בזכותו.
תאריך פטירתו המדויק שנוי במחלוקת
על פי הכתוב על מצבתו – נפטר בטבריה בי"א בניסן ה'ש"ץ (1630) אך היום והחודש הם כנראה תוצאת טעות, והשנה היא רק על פי השערה מסתברת. על פולמוס זה ראו להלן. יש גם עוררין על עצם מקום הקבורה, מכיוון שהוא אסר את היציאה מירושלים מרגע שהחל לגור בה. אולם לפי הספר 'תולדות משפחת הורוויץ' שהודפס מעט לפני מלחמת העולם השנייה, השל"ה נאלץ לעזוב את ירושלים ולנדוד לצפת.
צאצאיו
על צאצאיו נחשב החוזה מלובלין (ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ, מגדולי החסידות במאה ה-18) אם כי הקשר הגנאלוגי המדויק אינו ידוע. כיום ישנם רבים מצאצאיו המסוגלים לפרט את ייחוסם עד אליו דור אחר דור.
המשגיח הרה"צ הרב דן סגל שליט"א נמנה אף הוא על צאצאיו של השלה הקדוש.
הפולמוס על תאריך ומקום פטירתו
בספר 'תולדות משפחת הורוויץ' (דרזדן תרצ"ה (1936)), שוער שתאריך מותו של השל"ה היה בטבת ה'שפ"ו.
מחבר הספר, צבי הירש הורוויץ רב העיר דרזדן הביא את דברי הרב חוקר השושלות אפרים זלמן מרגליות, שהיה מאבותיו, אשר מצא בתוך ספרו של הרב נתן נטע שפירא 'מגלה עמוקות' רישום לשנת מות השל"ה כשנת ש"פ. הרב מרגליות קבע שמדובר בשגיאה, ושיער שהאות האחרונה הושמטה אך לא קבע מהי. במהדורה מאוחרת יותר רשם בתיקונים את שנת שפ"ג כשנת פטירת השל"ה.
הרב הורוויץ חישב ושיער שמדובר לפחות בשנת שפ"ו, לפי הידיעה על הגעת השל"ה לטבריה בראש השנה של אותה שנה, אך לא מסר מקור למידע אודות שנת הגעתו לארץ ישראל. בנוסף, הביא את דברי סיני הוק (חוקר כתבים עבריים, בתחילת תקופת ההשכלה, נקרא גם שמעון האק) שסבר ששנת מותו של השל"ה היא שנת ש"צ. זאת על פי הקדמה לספר "ווי העמודים" של הרב שבתי בנו של השלה, המספר שהשל"ה נפטר שנתיים לפני הדפסת הספר "שני לוחות הברית". אלא שלדברי הרב הורוויץ, הוק טעה לגבי שנת הוצאת ספר זה עצמו, וכן לגבי משמעות ההערה, שדיברה על סיום כתיבת הספר שנתיים אחרי הגעתו של השל"ה לארץ.
התאריך י"א בניסן עורר תהיה, מכיוון שלפי פרסום של צאצאי השל"ה בספר סידור השל"ה, הם נהגו בכל יום משבעת הימים שלאחר פטירתו לומר סליחות לפי הוראותיו וצוואתו, וכן להכריז על כך לדורות, אך בכל חודש ניסן ובמיוחד בימי חג הפסח המתחילים ארבעה ימים לאחר התאריך המדובר, אין לומר סליחות.
נפתלי וקשטיין בספרו 'ויתילדו' מצא את מקור הטעות. לראשונה הופיע התאריך י"א בניסן בספר "יקרא דחיי" משנת תרפ"ח (1928 או 1929), שטעה בהעתקת דברי הספר דור ודור ודורשיו (וי"ו החיבור הראשונה בשם הספר מכוונת). התאריך י"א בניסן מופיע שם בשורת המידע שמעל לשמו של השל"ה ושייך למעשה למידע על נפטר אחר, ואילו בשורה של השל"ה היה כתוב רק: שנת ש"צ.
גם לגבי מיקום קברו בטבריה יצאו עוררין שכן פסק שאין לצאת מירושלים על פי דברי התלמוד "הכל מעלין לירושלים". אך לפי הספר תולדות משפחת הורביץ, הוכרח השל"ה לעזב את ירושלים, ומשם נדד לצפת וטבריה.
חיבוריו הקדושים
חיבורו העיקרי של השל"ה, אשר התפרסם על ידי בנו רבי שבתאי שפטיל הלוי הורוביץ רק לאחר מותו, הוא "שני לוחות הברית", שחובר כשנתיים לאחר בואו לארץ ישראל, כצוואה לבני משפחתו, ובו הוא מצווה אותם להינזר מתענוגות העולם.
המדובר ביצירה חשובה בתחום המוסר היהודי. הספר כולל חידושי תורה, ודברי מוסר, ומדבר אף בשבח הישיבה בארץ ישראל, עקרון שהגשים השל"ה בגופו, על אף קשיים רבים וייסורים. עד היום משמש הספר כספר יסוד ביהדות, ורבה השפעתו על החסידות, ובמיוחד על הבעל שם טוב. על שם הספר נקרא המחבר בפי כל "השל"ה הקדוש" (של"ה – ראשי תיבות של "שני לוחות הברית").
בשער ההוצאה הראשונה של הספר, מהשנים ה'ת"ח ה'ת"ט (1648-1649) מתואר הספר וכותבו באלה המילים:
אמרות טהורות, מפנינים יקרות, חבור על שתי תורות, בכתב ובפה מסיני מסורות, ערוכות וסדורות מהגיבור בגבורות, איש אלוקי בוצינא קדישא, מרא דארעא דישראל, החכם השלם בכל מידות וחוכמות, גלויות וסתומות, הגאון אשר שפעת יפעת אור תורתו זרח בכל התפוצות, מקצה אל קצה – כב' הרב מהר"ר ישעיה במהר"ר אברהם הלוי זצ"ל ממשפחת הורוויץ, הספון וטמון במנוחתו בארעא קדישא.
בארץ ישראל ערך השל"ה גם את סידורו המפורסם "שער השמים". הוא נתן לסידורו שם זה היות ששמו ישעיהו עולה בגימטריה כמילת 'השמים' וכן מפני שבשבוע בואו לירושלים קראו בתורה את פרשת השבוע ויצא שבה אמר יעקב "וזה שער השמים".
מלבד זאת, פרסם השל"ה נוספים – "שמות גיטין", "מצוות תפילין", "בגדי ישע" על סדר מועד ועוד.
בית כנסת השל"ה
בית כנסת השל"ה היה קיים בטבריה כבר כ-800 שנה לפני שהגיע אליו השל"ה. ישנם אגדות רבות מהמאה ה-16 על נסים גדולים שאירעו במתחם: נשים עקרות ילדו וחולים שביקרו במקום הבריאו בפתאומיות. סיפורי הנסים עברו מפה לאוזן, ובית הכנסת הפך למוקד עלייה לרגל ולאחד המקומות הקדושים ליהודים. "בית הכנסת עבר ארבע רעידות אדמה, ותמיד שרד", מספרים תלמידיו של השל"ה.
לפני כ-200 שנה הגיעה הקהילה היהודית המצומצמת בטבריה לכדי פת לחם, והוחלט למכור את מתחם בית הכנסת לצליינים יוונים. לפי הסכם המכירה, נקבע כי תמורת סכום מסוים אפשר יהיה לפדות את המקום בחזרה. במהלך השנים בנו הצליינים על בית הכנסת את הכנסייה היוונית בטבריה. מאז מכירת המקום ניסו יהודים רבים לעלות ולבקר בבית הכנסת, חלקם בכוח, אך ללא הצלחה. חלקם ניסו למצוא את חוזה המכירה ולפדות חזרה את המקום הקדוש, אך המסמך נמצא בדמשק.
לאחרונה, לאחר פנייה של חסידי השל"ה לחבר מועצת העיר, איתן עובד, הקשור אל הפטריארך תיאופולוס מירושלים, הוענק אישור חד-פעמי לכניסתם של מספר מצומצם של יהודים למקום הקדוש. בין המבקרים היה הרב דן סגל, צאצא של השל"ה וחבר הכנסת מאיר פרוש שהיו ליהודים החיים היחידים שביקרו במקום
תפילות השל"ה
השל"ה חיבר וליקט מספר תפילות. הנפוצה שבהן היא תפלת האב על הבנים שהשל"ה מעתיקה בספרו מהקדמונים וכותב לאומרה בערב ראש חודש סיוון, ומקובל לכנותה בשם תפילת השל"ה, הגם שאין הוא מחברה. תפלה זו נדפסה ומצורפת בהרבה סידורי תפלה, קטע מתוך התפלה: "…באתי לבקש ולחנן מלפניך שיהא זרעי וזרע זרעי עד עולם זרע כשר ואל ימצא בי ובזרעי ובזרע זרעי עד עולם שום פסול ושמץ, אך שלום ואמת וטוב וישר בעיני אלוקים ובעיני אדם ויהיו בעלי תורה וכו' ותן להם בריאות וכבוד וכוח, ותן להם קומה ויופי וחן וחסד, ויהיה אהבה ואחווה ושלום ביניהם, ותזמין להם זווגים הגונים מזרע תלמידי חכמים וכו'…"
עליה לקברו– בערב ראש חודש סיוון
השל"ה נקבר בבית הקברות הישן בטבריה. בשנים האחרונות יש נהירה לעליה לקברו בכ"ט באייר, ערב ראש חודש סיוון, ולומר את נוסח התפילה שחיבר: "…חל עלינו חובת התפילה ובקשה לה' יתברך בכל צרכינו, כי הכול מאיתו יתברך… וביותר צריך זירוז להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם… ולבי אומר לי שעת רצון לתפילה זו בערב ראש חודש סיוון…".
בנו של השל"ה הקדוש מצווה לעשות התבודדות
רבי שעפטיל בן השל"ה הקדוש מבקש בצוואתו לבניו:
"על כן בני יצ"ו, היזהרו לעשות תשובה בכל יום שעה אחת, תתבודדו ביחידות
ותתקנו מעשיכם מה שחטאתם באותו יום".
(שבחו של צדיק ,פרק הדרך הישנה)
אביו: ר' אברהם (בעל "יש נוחלין").
אשתו: מרת חיה (בזיווג ראשון).
בניו: אברהם, אליעזר, יהודה, יואל, ר' יעקב, ישראל, משה, ר' שבתי שפטיל.
בתו: לאה.
אחיו: ר' יעקב, עקיבא, שבתאי.
סבא: ר' שבתי שפטיל (מצד אביו).
סבתא: יוכבד (מצד אביו).
מוריו: ר' אברהם (אביו).
מקורות: ויקפדיה , ספר שבחו של צדיק.
