איפה המקום הטוב ביותר להתבודדות?

התבודדות הוא החלק המרכזי במשנתו של רבי נחמן מברסלב שאמר כי ההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל רבינו נחמן מברסלב מסביר איך לקיים את התבודדות ואיפה המקום המובחר לכך: בליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נב מסביר: כי צריך האדם להגיע אל ביטול ודבקות להקדוש ברוך הוא, ואיך מגיעים להרגשת ביטול אל הקדוש ברוך הוא על ידי התבודדות, אדם על ידי שמתבודד ומפרש שיחתו בינו לבין קונו על ידי זה הוא זוכה לבטל את כל התאוות והמידות הרעות עד שזוכה לבטל כל גשמיותו והעיקר ההתבודדות הוא בלילה, בעת שהעולם פנוי מטרדות העולם הזה, וגם צריך שיהיה ההתבודדות במקום מיוחד מחוץ לעיר במקום שאין הולכים שם בני אדם ביום, ואז יכול אדם להגיע לביטול אל הקדוש ברוך על ידי שירבה בתפילה ושיחה יכול לבטל מידותיו הרעות ולזכות להיות זך וטהור, ונקי מכל רבב.

עוד נותן רבי נחמן מברסלב עצות למי שאינו יכול ללכת במקום פנוי שאין שם בני אדם, שיכול להתבודד בחדר או בשדה ולפרש שיחתו בין לבין קונו בכל מקום שרק נמצא (ליקוטי מוהר"ן א' סימן כה)

מה צריך לעשות בשעת ההתבודדות?

בשעת ההתבדדות, צריך האדם לפרש שיחתו בשפה שהוא רגיל לדבר בה (שפת אם) כי בלשון אחרת הלב אינו נמשך אחרי הדיבורים שהוא מדבר.

אדם שאין לו דיבורים לדבר בשעת התבודדות מה יעשה?

גם אם נסתם לאדם הדיבורים אומר רבנו נחמן (ליקוטי מוהר"ן תנינא כה) גם כן טוב כי ההכנה שהוא מכין עצמו לדבר עם השם זה גם דבר גדול מאוד, ויכול האדם לעשות מזה בעצמו תפילה לדבר עם ה' ולבקש "ריבונו של עולם, אין לי דיבורים שלח לי דיבורים שאוכל לדבר איתך. עוד אמר רבי נחמן מברסלב: אפילו כשאין יכולין לדבר בהתבודדות רק תיבת 'ריבונו של עולם' גם – כן טוב מאוד. 

 

 

 

מקורות:

התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל – לפרש שיחתו בין לבין קונו:

התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל דהינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. 

ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו דהינו בלשון אשכנז כי בלשון הקודש קשה לו לפרש כל שיחתו וגם אין הלב נמשך אחרי הדבורים, מחמת שאינו מרגל כל כך בהלשון כי אין דרכנו לדבר בלשון הקודש אבל בלשון אשכנז שמספרים ומדברים בו קל וקרוב יותר לשבר לבו כי הלב נמשך וקרוב יותר אל לשון אשכנז, מחמת שהוא מורגל בו ובלשון אשכנז יכול לפרש כל שיחתו ואת כל אשר עם לבבו ישיח ויספר לפניו יתברך הן חרטה ותשובה על העבר והן בקשת תחנונים לזכות להתקרב אליו יתברך מהיום ולהלאה באמת.

וכיוצא בזה כל חד לפום דרגה ויזהר מאד להרגיל עצמו להתמיד בזה מדי יום ביום שעה מיוחדת כנ"ל ושאר היום יהיה בשמחה כנ"ל והנהגה זו היא גדולה במעלה מאד מאד והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך כי זאת היא עצה כללית שכולל הכל כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך כנ"ל ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד דהינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול זה בעצמו גם כן טוב מאוד וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפילה מזה בעצמו ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים שיחמול עליו ויפתח פניו, שיכול לפרש שיחתו לפניו ודע, שכמה וכמה צדיקים גדולים מפרסמים סיפרו שלא באו למדרגתם, רק על ידי הנהגה זו והמשכיל יביו מעצמו גדל מעלת הנהגה זו, העולה למעלה למעלה והוא דבר השווה לכל נפש מקטן ועד גדול, כי כולם יכולים לנהג הנהגה זו ועל ידי זה יבואו למעלה גדולה אשרי ישאחז בזה, גם טוב לעשות מהתורה תפילה דהינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת אזי יעשה מזה תפילה דהינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה וכמה הוא רחוק מזה ויבקש מאתו יתברך, שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה' בדרך אמת ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה באופן שיהיה דבריו דברי חן וטענות נכונות לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת מאוד ובפרט כשעושה מתורה תפילה מזה נעשה שעשועים גדולים מאוד למעלה.

ליקוטי מוהר"ן חלק ב סימן כה

אפילו להגיד רק תיבת ריבונו של עולם בשעת התבודדות:

אמר אפילו כשאין יכולין לדבר בהתבודדות רק תיבת ריבונו של עולם גם – כן טוב מאוד. אמר שיכולין להכיר באחר אם יש לו התבודדות.

חיי מוהר"ן תמ'

 

התבודדות בילדותו של רבי נחמן מברסלב:

אך עיקר עבודתו אשר על ידה זכה למה שזכה היה רק ריבוי התפילות והתחינות והבקשות והריצויים והפיוסים שהיה רגיל מאוד להתפלל ולהתחנן לפניו יתברך. והיה מרצה ומפיס אותו יתברך בכמה מיני תחנות ובקשות שיזכהו ברחמיו לקרבו לעבודתו יתברך. והעיקר מה שהועיל לו היו התפילות שהתפלל בלשון אשכנז, שהיה רגיל מאוד ליחד לו איזה מקום שמצא שאין שם בני אדם והיה מפרש שיחתו לפני השם יתברך בלשון שמדברים בו, דהינו בלשון אשכנז. והיה מרצה ומפיס אותו יתברך ומבקש ומתחנן לפניו יתברך בכמה מיני טענות ואמלאות שראוי לו יתברך שיקרבו לעבודתו, והיה רגיל בזה מאוד מאוד והיה מבלה ימים ושנים על זה.

גם היה מטמין עצמו על גבי בית אביו תחת הגג, שהיה שם כמו חדר במחיצה של קנים שמחזיקין שם תבן ומספוא ושם היה מטמין עצמו והיה אומר תהילים והיה צועק בלחש להשם יתברך שיזכהו לקרבו אליו יתברך.

והכלל שכל מיני בקשות שבעולם שנמצאים באיזה ספר שיהיה המצוי בינינו הכל כאשר לכל לא הניח שום תחנה ובקשה שלא אמרה כמה וכמה פעמים הן תהילים וספר "שערי ציון" והבקשות הנדפסים בהסדורים הגדולים ושאר מיני בקשות ותחנות ואפילו התחנות הנדפסים בלשון אשכנז כולם לא הניח מלאמרם, והיה רגיל לומר כל התחנות שאחר מעמדות הנדפסים אחר כל יום ויום והוא היה רגיל לומר כל התחנות כולם של כל הימים בפעם אחד. גם היה רגיל לפעמים לומר בתהילים רק הפסוקים המדברים מתחנות ובקשות וצעקה להשם יתברך, והיה אומר רק פסוקים אלו והשאר לא היה אומר. והיה אומר כל הפסוקים האלו מכל ספר תהילים בפעם אחד.

מלבד כל זה העיקר היה מה שהיה מתפלל מעצמו, דהיינו מה שהיה רגיל לדבר מלבו לפני השם יתברך בלשון אשכנז, שהיה מתפלל וטוען לפני השם יתברך בכמה וכמה מיני טענות ותחנות ובקשות שאמר מדעתו ומלבו כנ"ל שיזכהו השם יתברך לעבודתו. וזהו העיקר מה שהועיל לו לזכות למה שזכה, כך שמענו מפיו הקדוש בפרוש.

(שבחי הרן סימן י)

טענות יפות בשעת התבודדות:

וכמה פעמים היה מדבר לפני השם יתברך דברי תחנות ובקשות מלבו ונזדמן לו בתוך דיבוריו טענות יפות ותפלות נכונות ומסדרות והוטבו בעיניו והיה כותבם אצלו לזיכרון למען יהיה רגיל להתפלל אותם גם אחר כך. וכן היה רגיל בעניין זה לדבר בינו לבין קונו הרבה מאוד מאוד וכל תפילותיו היו שיזכה להתקרב להשם יתברך והיו לו טענות גדולות להשם יתברך על זה.

(שבחי הר"ן יא)

להחזיק את עצמו במעלת ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו:

ואף על פי כן היה נדמה לו תמיד שאין מסתכלין עליו כלל רק אדרבא, נדמה לו שמרחיקין אותו מעבודתו יתברך בכל מיני הרחקות וכאלו אין רוצין בו כלל וכלל. כי היה רואה שחולפין ועוברין כמה וכמה ימים ושנים ועדין הוא רחוק מהשם יתברך ולא זכה עדין לשום התקרבות, על כן נדמה בעיניו שאין שומעין דבריו כלל ואין מסתכלין עליו כלל רק אדרבא, מרחיקין אותו בכל מיני התרחקות מעבודתו יתברך. אך אף על פי כן היה מחזק עצמו מאד ולא הניח את מקומו. וכמה פעמים היה שהיה נופל בדעתו מחמת זה שראה שהוא מתפלל ומעתיר ומפציר כל כך שיתקרב לעבודת השם יתברך ואין מסתכלין עליו כלל, ומחמת זה נפל לפעמים בדעתו ולא היה מדבר עוד כל כך בינו לבין קונו איזה ימים. אחר כך נזכר בעצמו והתבייש בעצמו על שהרהר אחר מידותיו יתברך, כי באמת בודאי השם יתברך חנון ורחום וכו' ובודאי הוא רוצה לקרבו וכו' וחזר ונתחזק בדעתו, והתחיל שוב להעתיר ולדבר לפני השם יתברך כנ"ל. וכן היה כמה פעמים.

(שבחי הר"ן יב)

הלוואי יתפלל האדם כל היום כולו – התבודדות:

פעם אחת היה מדבר עמנו, והיה מרבה לדבר אז מענין מעלת ההתבודדות, והיה מפליג מאד בשבח מעלת גדולת הנהגה זו. ואמר שאי אפשר לצוות לאנשים שינהגו הנהגה זו כי-אם שעה אחת ביום, כי אי אפשר להכביד עליהם יותר. אבל באמת היו צריכים שיהיה להם כל היום התבודדות. ודבר אז מאוד בענין זה, וכמה שיחות נאות ויפות נשמע אז מפיו הקדוש מענין מעלת ההתבודדות העולה על הכל. ואמר, הלא יכולים ללחוש על קני שריפה שקורין ביקס [רובה] שלא תהיה מורה "מען קאן פארשפרעכן א ביק זי זאל ניט שיסן". כי הדיבור יש לו כח גדול, והבן היטב. והיה מאריך בשיחה זו כל היום, אשרי שיאחז בזה.

חיי מוהר"ן תל"ח

 

רבינו נחמן מברסלב אמר: שעיקר מה שהגיע למדרגתו היה על ידי התבודדות

והעיקר, למען השם, אחי!  אל תהיה, חס ושלום, בעצבות ובמרה שחורה, ייטיב עמך השם יתברך מעכשיו, וינחם אותך בכפלים, ותקבל על עצמך לפרש שיחתך אליו יתברך שמו בכל יום קצת, והשם יתברך ישמע את תפילתך, כי "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה" (תהלים נא, יט), "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת" (שם קמד, יח), "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע" (שם לד, יט), וזה עיקר השער והפתח להתקרב אל השם יתברך (עין לקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן פד), ורבנו ז"ל אמר בעצמו (שבחי הר"ן, סימז י), שהעיקר מה שהגיע למדרגתו אשר לית תמן מחשבה תפיסא ביה כלל, הוא רק על-ידי תמימות ופשיטות, שדבר הרבה עם השם יתברך באידיש, ובקש ממנו יתברך כל מה שהיה צריך וכו', ושיקרבו אליו יתברך וכו'.

אשר בנחל חלק א' עמ' סח

כשאדם בשמחה קל לו יותר להתבודד:

אך דע, אחי, כי לזכות לכל ישוב הדעת הזה, ולהתבודד עם השם יתברך, ולדבק עצמו אליו יתברך, אי אפשר בשום אופן שבעולם, כי אם על-ידי שמחה, כמו שאמר רבנו ז"ל (שם, סימן י:) שלמות ישוב הדעת היא רק על-ידי שמחה, ולשמחה זוכים על-ידי התורה "אזמרה" (עין שם, חלק א', סימן רפב), לשמח עצמנו עם הנקודות הטובות שיש בנו, והעיקר – שזכינו להתקרב אל כלליות שבעת רועי ישראל וכו', אשר אמר (חיי-מוהר"ן, סימן רכד – דפוס חדש): "וואס האט איהר צו זארגן אז איך גיי פאר אייך", (מה יש לכם לדאוג כשאני הולך לפניכם) שמחה היא עולם החרות (לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן י', עין שם היטב דיטב, ועין שיחות-הר"ן, סימן כ ). וכשהאדם בשמחה כל היום, אזי בנקל לו להתבודד וכו', כשהאדם בשמחה מאוד על-ידי-זה השם יתברך בעצמו שומר אותו מפגם הברית וכו' (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן קסט), על-כן תרגיל עצמך בכל יום לרקד הרבה בינך לבין עצמך, ועל-ידי-זה ימתקו ממך כל הדינים (עין שם, סימן י), ומוהרנ"ת ז"ל אמר פעם לאחד מאנשי שלומנו (כוכבי-אור): "אם היית תמיד בשמחה, לא היית רואה פני גיהנום", ותהלה לאל, יש ויש לנו על מה לשמח, שיש לנו רבי כזה (עין שיחות-הר"ן, סימן קעז)

אשר בנחל חלק א עמ' פז

על ידי התבודדות יכולים לזכות לכל המדרגות שבעולם:

ועיקר הכל הוא "התבודדות" – לייחד מקום שאין שם אדם, ולדבר לפניו יתברך באידיש דיקא, ולבקש מלפניו כל מה שצריכים ברוחניות ובגשמיות, ועל-ידי-זה יכולים לזכות לכל המדרגות שבעולם, כך אמר רבנו ז"ל פעמים אין מספר, וזה עיקר השער להיכנס לקדושה (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן פד), והשם יתברך יזכנו להיות מכת הבעל תפלה הקדוש אשר עסקה יומם ולילה בתפילה ותשובה ומעשים טובים (ספורי-מעשיות, מעשה יב, עין שם באריכות), "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק"

אשר בנחל חלק א' עמ' קכז

מי שמרגיל את עצמו להתבודד לה' הוא ניצול מהכל

מכתבך הארוך לנכון קיבלתי. אשרינו שאנו יודעים מרבי אמת כזה, בוודאי לא יעזוב אותנו, עלינו רק להתחיל להתמיד ביותר בהפצת דעתו הקדושה בעולם ביתר שאת וביתר עז, ולהתגבר על כל המניעות: הן מניעות מבית (מאלו הנקראים אנשי שלומנו), והן מניעות מבחוץ (ממתנגדים על דעת רבנו ז"ל). עכשיו היא שעת כושר מאוד מאוד לקרב רחוקים, כי בני הנעורים שבדור הזה צמאים מאוד לדבר השם, ועלינו להזרים עליהם את מימי הנחל המטהר מכל הכתמים. וכבר ידעת שיסוד דעתו הקדושה של רבנו ז"ל הוא רק "אמונה", כאשר אמר פעם בעצמו: "אצל העולם אמונה דבר קטן, אבל אצלי העיקר הוא אמונה" (עין שיחות-הר"ן, סימן לג); וצריך שתדע שעל פי דעת האמת והאמונה, שום בריה לא יכולה להיטיב לך או להרע לך, כי הכל בהשגחתו הפרטי פרטית, ועלינו רק להתחבא בצילו יתברך על-ידי התמדה בדיבורים והתבודדות, לדבר עמו יתברך ולהתבודד לפניו בכל יום ויום, ועל-ידי-זה בעצמו נזכה להנצל מכל מיני רע עין ועיין לקוטי-מוהר"ן (חלק א', סימן נה), שיש צל שעל ידו מתחבאים מהרע עין שלא יזיק, והצל הזה הוא צילא דמהימנותא, שהוא תפילה והתבודדות.

הכלל – כשאדם מרגיל את עצמו לדבר עמו יתברך בלשון שרגיל בה, ומפרש כל שיחתו אליו יתברך כאשר ידבר איש עם רעהו, על-ידי-זה ינצל מהכל, כי העיקר הוא המחשבה, ובמקום שאדם חושב – שם כל האדם (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן כא);

אשר בנחל חלק יז עמ' רלא

על ידי התבודדות זוכים לאמונה בהקדוש ברוך הוא:

ודבר זה ראו אצל גדולי אנשי שלומנו היקרים, שהיו תמיד דבוקים בו יתברך בדבקות אמת, וכל מה שעבר עליהם לא בלבל אותם כלל, כי התבטלו על-ידי התבודדות לגמרי אליו יתברך. וכאשר סיפר רבי נחמן טולטשינער, שפעם אחת בתוקף המחלוקת, שהייתה על רבי נתן, בא אליו, והיה שמח מאוד מאוד, והתפלא רבי נחמן מאוד, איך יכול אדם להתחזק כל-כך, הלא בחוץ התלקטו הרבה בני-אדם ונערים במקלות ובאבנים, ושברו חלונותיו וקיללו אותו בקללות נמרצות, וצעקו בחוץ דברי בזיונות וכו', והוא עומד בפנים, ופניו מלהבות בשמחה עצומה. ענה ואמר לו רבי נתן: תאמין לי, בני, כי רבנו ז"ל האיר בי אמת כזו, אשר כבר לא אכפת לי שום דבר כי מה יעשה לי אדם?! וכעין שאמר דוד המלך עליו השלום (שמואל-ב טז, י) : "ה' אמר לו קלל". על-כן, חמדת לבבי, עלינו להרגיל את עצמנו לילך בדרך זו – להתבטל לגמרי אליו יתברך, על-ידי תפילה והתבודדות, ולא להסתכל על שום מונע ומעכב כלל, רק להתענג בענג זיו שכינת עזו יתברך המאירה בכל

הארץ, כמו שכתוב (יחזקאל מג, ב): "והארץ האירה מכבדו" וגו'.

אשר בנחל חלק יז עמ' רלא

ההפרש בין התבודדות ושיחה בין לבין קונו לבין התבודדות הקדמונים:

במה ששאלתם בלקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן כ"ה, ששם מרבה רבנו ז"ל לדבר מעניין מעלת תפילה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו' וכו', וטוב להיות לבד בבית ובחדר וכו', הלא מובא מהרב הקדוש איש האלוקים המגיד ממעזריטש זי"ע, כשאדם מתבודד עצמו, יהיה עמו עוד אחד, כי אם לאו, הוא בסכנה גדולה וכו'.

הנה ידוע מספרי קדמונים, שיש כמה בחינות בהתבודדות, ומחמת טרדותי הרבות לא אוכל עכשיו להאריך, אלא לקצר אני בא. מובא בהקדמה של שער הקדושה לרבי חיים ויטאל ז"ל, שיש מהנביאים שהיו מתבודדים עצמם בחדרם בדמיון הולכי מדבריות וכו', עין שם; וכן מובא בעוד כמה ספרים, שיש בחינת התבודדות, שיושבים בחדר וסותמים עיניהם לגמרי מהבלי העולם הזה, ומדבקים את עצמם בדבקות עליונה עמו יתברך, ועל-ידי-זה ממשיכים על עצמם אור וחיות נפלאה ממנו יתברך, על-ידי שמות ויחודים הידועים למכונים, ועל דרך זה נתחברו כמה וכמה ספרים בעניני התבודדות, שהוא התפשטות הגשמיות והתדבקו עצמם בדבקות עליונה עמו יתברך רק דרך מחשבתם, וזה לא כל הרוצה ליטול את השם יטול וכו', כי צריכים על זה הרבה קדושה וטהרה ופרישות יתרה, ועל זה נבנה ספר 'שער הקדשה' לרבי חיים ויטאל ז"ל, והאריך בזה ב'ספר הברית' באריכות, שהוא באור ופרוש על ספר 'שער הקדשה'. ומלבד זאת ידוע דברי החיט ופרושו, וכן ספר 'ברית מנוחה' וכדומה ועוד הרבה ספרים המדברים מענין התבודדות, שמטילים בעולמות העליונים במחשבתם, ופותחים שערים, שערי גן עדן, כפי השמות הידועים למכונים וכו' וכו',

וידוע אשר לדרך זה צריכים להיות מופשט לגמרי מכל הבלי העולם הזה, שלא תהיה לו שום שייכות לעולם הזה כלל, ועוסקים בתעניות ובסגופים וכו' וכו', עד שזוכים לזכך את מח מחשבתם, ומדבקים את עצמם בדבקות אמת באין סוף ברוך הוא, וזוכים למה שזוכים, כל אחד כפי מה שהכין את עצמו. ועל התבודדות כזו מדבר רבנו המגיד ממעזריטש זי"ע, שהיא סכנה גדולה להיות לבד, שצריכים עוד אחד שיהיה עמו בחדר, אם שהמקבלים הקדמונים אחזו אחרת, ואמרו: בד בבד יהיה קדש, שצריכים להיות לבד, וכמובא בדברי רבי חיים ויטאל ז"ל, שיהיה אחר חצות לבד בחדרו, אבל לפי דעת המגיד ממעזריטש זי"ע היא סכנה גדולה מאד, כי יכול למות חס-ושלום, וכמעשה שארע עם הרב הקדוש ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע, שהיו צריכים לשומרו בסעודה שלישית בעת רעוא דרעוין, שלא ישאר לבד, כי אז היתה לו התפשטות הגשמיות,ופעם אחת יצאה בתו מחדרו, והתחיל להתלהב, וצעק: "בהאי רעוא אסתלק משה" וכך יצאה נשמתו, וכן ידוע הסיפור, כשרבנו ז"ל היה בעיר לעמבערג פעם בסעודה שלישית, נפל בדבקות כזו, עד שכמעט פרחה נשמתו ומחמת שהיה חושך בחדר אף אחד לא ראה את זה, והזמין הקדוש-ברוך-הוא אחד עם נר, כי כבר היה אחר יציאת השבת, ותכף-ומיד נתעורר רבנו ז"ל מהדבקות, וחזר אל עצמו, ואמר לזה שהביא את הנר החייתני: כי אלמלא לא הבאת נר, הייתי מסתלק עכשיו מרוב דבקות, ורבנו ז"ל ברכו אז בכמה ברכות וכו' וכו', 

הרי אנו רואים מזה, שיש בחינת דבקות בעת התבודדות, שאדם מדבק את מח מחשבתו באין סוף ברוך הוא, ומתבודד עצמו עמו יתברך, ונכנס ממחשבה למחשבה עד אין סוף בשמות וייחודים קדושים, וזה לפי דעת המגיד ממעזריטש זי"ע סכנה גדולה יש בה להיות לבד. 

אשר בנחל חלק פד עמ' רנג

רבנו מכין כלים לקראת ביאת משיח צדקנו על ידי גלוי ההתבודדות:

והנה הענין של רבנו ז"ל, שגלה לנו השיחה בינו לבין קונו, זוהי הנהגה להמון העם ולכל ישראל, והוא השער והפתח להיכנס אליו יתברך, כמובא (לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן פד), הינו כי רבנו ז"ל נשמתו ירדה לזה העולם בדורותינו אלה בעקבתא דמשיחא, אשר הוא מכין כלים למשיח צדקנו, אשר בא יבוא ויגלה את האין סוף ברוך הוא לכל עם ישראל ולכל העולם כולו, וידעו אותו יתברך מקטנם ועד גדולם, "כי מלאה הארץ דעה לדעת את הוי"ה" וגו' (ישעיה יא, ט), ועל-כן גילה לנו דרך חדשה לגמרי מענין שיחה בינו לבין קונו, שאדם ירגיל את עצמו לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו, ויספר לפניו יתברך את כל אשר מעיק לו ברוחניות ובגשמיות, וזה דבר השייך לכל בר ישראל, ולהבדיל, אפילו לאומות העולם, כמובא (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימז י') על-פי מאמרם ז"ל (פסחים פח.): אברהם קראו הר, יצחק קראו שדה, ויעקב קראו בית, עיין שם; והסברנו את זה, כי היו שלוש דרגות: תקופת הנביאים, שהם יצאו לגמרי אל הרים וגבעות, וישבו שם והתדבקו את עצמם לגמרי באין סוף ברוך הוא, ולא היתה להם שום שייכות אל המון העם ולזה העולם, תקופת התנאים והאמוראים, שהם יצאו בשדות, כמובא הרבה בזוהר הקדוש, שהלכו בדרכים ושדות ויערים. תקופה שלישית: התגלות הצדיקים והגאונים, שיכולים להיות בבחינת בית, ומה שבכלליות כן היה בפרטיות, כמובא בספר גרושין להרמ"ק, שגם בימיו היו גולים בשדות ויערים, ומחדשים חדושי תורה על פני הדרכים, ושכל הספר הזה בנוי מהחידושין שחידש עם חבריו בעת שהלך בגלות, שנתגרש מעצמו כדי לסייע להשכינה, וכן היה אצל תלמידי הבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע, כידוע סיפורים רבים, ובפרט מהני תרי אחים הקדושים הרבי: ר' אלימלך זי"ע והרבי ר' זושא זי"ע, והחידוש של רבנו ז"ל הוא, שנשמתו נלקחה ממקום שנלקחה עם הדיבור וכו' (עין בהקדמת ספר 'היכל הברכה' מהרב הקדוש ר' יצחק איזיק מקאמארנא זי"ע), 

אשר בנחל חלק פד עמ' רנג

רבי נחמן מברסלב הלביש חכמה עליונה, עד שנכנס תשוקה בלב, לדבר עם ה':

והענין הוא, שרבנו ז"ל לקח את כל חכמת הקבלה שבזוהר ובתקונים ומהמקבלים הראשונים, וכן את כל כתבי האריז"ל, וכל לימודי הבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע, והלבישם בחכמה עליונה ועצומה כזו, עד שהוריד לנו אורות צחצחות, אורות נוראים ונפלאים כאלו, שנכנסה תשוקה בלב בר ישראל לפתח את פיו ולדבר עמו יתברך, ואפילו שיהיה הכי מגושם והכי מזוהם והכי רחוק ופחות וירוד ונפול וכו' וכו', מלא חטאים ועוונות ופשעים, עם כל זאת אם ילך למקום מיוחד שאין שם בני-אדם כגוי בחדר או בשדה או ביער או בהר וידבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו, ויהיה עקשן גדול על דבר זה, וישיח ויספר את כל אשר עם לבבו אליו יתברך ויבכה ויתחנן לפניו יתברך שיחוס וירחם עליו שיזכה לשוב בתשובה שלמה, ויוציא מפיו את כל הרצונות והכיסופים שיש לו אליו יתברך, ויאריך בדבר זה עד מאד, אז במשך הימים והשנים, אם יהיה עקשן גדול על דבר זה, יזכה גם-כן לטהרת ולזכוך המחין והמחשבה, ויזכה גם-כן להגיע אל מדרגת הנ"ל, שמחו ומחשבתו יהיו קדושים וטהורים, עד שיהיה כלי להמשיך על עצמו השגות עליונות בשמות ויחודים, ויזכה גם-כן לדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא, ויוריד על עצמו הארה נוראה ונפלאה מאד. 

אשר בנחל חלק פד עמ' רנג

 

התבודדות של רבנו שייכת לכל יהודי ויהודי:

הכלל, שההתבודדות של רבנו ז"ל היא התבודדות השייכת לכל אחד ואחד בלי יוצא מן הכלל, ואף אחד אינו יכול לפטור את עצמו מזה, והוא דבר הכי קל והכי קשה, הינו הכי קל, שצריכים רק לפתח את הפה ולדבר עמו יתברך ולספר לו יתברך בפרטי פרטיות כל מה שצריך – בין בגשמיות בין ברוחניות, וירגיל את עצמו לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, עד שלא יעשה שום דבר עד שיתיעץ עצמו עמו יתברך כדרך שמתייעצים עצמו עם חבר טוב כל-כך יהיה רגיל לדבר עמו יתברך עד שלא יוכל לפר-ש ממנו יתברך, ולכאורה זה דבר קל מאוד מאוד, כי צריכים רק לפתוח את הפה, ולדבר עמו יתברך, ועל-ידי-זה יהיה כבר נעשה כלי להמשיך על עצמו אור אין סוף ברוך הוא, ואפילו שיהיה מונח במקום שמונח, ומלכלך כמו שמלכלך וכו', עם כל זאת נאמר (ויקרא טז, טו) : "השוכן אתם בתוך טמאתם", כי הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ובתוך כל עלמין, ואין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, ותכף-ומיד כשפותחים את הפה ומדברים עמו יתברך, כבר דבוקים בו יתברך, כי בכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, ולכאורה זה דבר קל כנ"ל, עם כל זאת היא העבודה הכי קשה מאוד מאוד לאדם, כי הפשע של האדם מכניס כפירה באדם (ספר-המדות, אות אמונה, סימן כב), כי על-ידי שאדם חוטא, עושה מחצה בינו לבין הקדוש-ברוך-הוא, עד שנדמה לו שבמקומו אין שם אלקות חס-ושלום, כי במקומו רבו הלבושים (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן לג ; ובחלק ב', סימן יב), עד שמזה בא, שחושך כפול ומכופל על פני כל אחד ואחד, ונדמה לו כאלו עזב אלקים את הארץ, ובני-אדם נופלים בכפירות ואפיקורסות, והפריצות והשחץ עושים

פרצות בנשמות ישראל וכו' וכו', עד שנדמה כאילו רחוקים לגמרי ממנו יתברך, וכל הענין של הדבקות בו יתברך אינה שייכת לדור הזה, כי מרב עוונות וחטאים, נעלם ונסתר ונתכסה האור לגמרי מהאדם, עד שקשה וכבד לו לדבר עמו יתברך מרב חלישות הדעת וקטנות המחין שנפלה עליו, והייאוש והמרה שחורה שמסובבים אותו, עד שנדמה לו כאילו אין מי ששומע לו, וכאילו אין מי שיתייחס אליו, ועל-כן מתרשל עצמו מתפלה. לזאת אמרו חכמינו הקדושים על תפילה, שהיא עומדת ברום רומו של עולם, ובני-אדם מזלזלים בהם, כי התפילה היא השער והפתח והסלם לעלות אליו יתברך אך מחמת רבוי העוונות נעלם ונתכסה ונסתר הפתח עד שנתקיים (בראשית יט, יא) : "ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוורים, וילאו למצוא הפתח", וזה תקף הגלות המר והארך הזה, שמשם יוצאים כל מיני דרכים משנים ומפלגות ושטויות וכו' וכו', וכל אחד ואחד מדבר לשם שמים… ואיך שרק אצלו יש האמת… ומשם כל המחלוקת והמריבות והדרכים המשונים בין אחד לחברו וכו' וכו', והכל בא מחמת שאין מתבודדים עצמם בתמימות ובפשיטות עמו יתברך שזוהי ההנהגה והדרך שהנהיג רבנו ז"ל ולא עוד אלא שעושים מזה כל מיני ליצי ליצנות, וזה כלל המחלוקת על רבנו ז"ל, כמובא (לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן צג): ומי שיש לו שכל ודעת, וזוכה להתקרב אל רבנו ז"ל בתמימות ובפשיטות גמורה בלי שום חכמות והשכלות עצמיות כלל, אשר זהו עיקר שלמות ההתקרבות, שמשליך את חוכמתו המדמית לגמרי (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן קכג), הוא זוכה סוף כל סוף גם כן להגיע אל דרך האמת, אם יתמיד בתפילה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו.

אשר בנחל חלק פד עמ' רנג

ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו זה מה שמלווה אותו לעולם הבא:

והכלל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו ומסתכל היטב היטב מה קורה עכשיו בזה העולם, איך שבעוונותינו הרבים, אין האדם בטוח עם חייו אפילו רגע אחד, כי שומעים כל מיני מקרים רעים, רחמנא לישזבן, איך אנשים צעירים מקבלים מחלות משנות וכו' וכו', או מתים מיתה פתאומית רחמנא ליצלן, ומחדיר היטב בדעתו, איך שהוא רק אורח בזה העולם, ואינו יודע כרגע מה יהיה עמו, אז כבר לא קשה לו כלל על הדרך הזה, אדרבה מרגיל את עצמו לדבר עמו יתברך, ומשיח ומספר את כל אשר עם לבבו עמו יתברך, ותמיד לפני מראה עיניו מאמר אליהו הנביא : "לפי, שכל המרבה שיחות ותפלות, הן מלוין אותו, עד שמגיע לבית עולמו" (תנא דבי אליהו רבה, פרק טו), כי רק דבר זה המלוה את האדם עד הרגע האחרון, כי אין לאדם כל–כך קרוב כמו הקדוש-ברוך-הוא בעצמו, אשר סוף כל סוף הוא צריך לחזר רק אליו יתברך, ועל-כן כדאי וכדאי עוד להתחיל בחיים חיותו להרגיל את עצמו לחזור אליו יתברך, על-ידי דיבור ושיחה בינו לבין קונו, ואז יאיר לו גם-כן מאמרם ז"ל (אבות פרק ו'): אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא מצוות ומעשים טובים לבד; ואז כשאדם זוכה לישוב הדעת הזה, מרגיש טעם אחר בחייו, ועל קוטב זה סובבת כל "חסידות ברסלב", שגלה לנו רבנו ז"ל (חיי-מוהר"ן,סימן שלט)אשר בעת הגאלה יקים:  (יחזקאל לו, כב) "והסרתי מכם את לב האבן ונתתי לכם לב בשר",  ומובא (בראשית רבה, פרשה לד, טו): אל תקרי בשר אלא בסר, שיהיה אחד מתבסר עם חברו; ועל-כן 'לב בסר' אותיות 'ברסלב', כן גלה לנו רבנו ז"ל, כי כל ענינו של רבנו ז"ל הוא רק איך לשוב אליו יתברך, ולהחדיר בעצמו אמונה פשוטה באין סוף ברוך הוא ויראה את כל העולם כלו איך שהוא כלי ולבוש לגבי האין סוף ברוך הוא, כי דומם, צומח, חי, מדבר, הם עצם עצמיות חיות אלקותו יתברך, ולכל זה זוכים דיקא על-ידי תפלה והתבודדות, שמקימים 'הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי', דיקא אז זוכה להתחיב בנפשו, שהוא בא בבטול ובמחיב המציאות, כמובא (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן נב).

אשר בנחל חלק פד עמ' רנג

אחר ההתבודדות וישוב הדעת זוכים לחשוב מיום המיתה:

ובאמת עיקר ההצלחה היא רק – כשזוכים להכלל בו יתברך, וכל הרצונות והכיסופים הם רק לזכות לבוא אליו יתברך, ולהמשיך על עצמו ערבות ידידות נעימות זיו חיות אלקותו יתברך, אשר אין לך עוד טוב ממנו. ובאמת הוא יתברך מחיה ומקים ומהוה את כל הבריאה כולה, ודומם, צומח, חי, מדבר, הם עצם עצמיות חיות אלקותו יתברך, ועל-כן כל מה שמכניסים בעצמם ידיעות אלו, מצליחים יותר ויותר. ובאמת אחר התבודדות טובה, אחר ישוב הדעת, זוכים לדעת, שאין לנו על מי להשען, אלא על אבינו שבשמים, וסוף כל סוף יהיה ההכרח לחזר אליו יתברך, ולא יועיל שום דבר. ורואים, שאף אחד בעולם אינו זוכה לחשוב מדברים כאלו, אדרבה, כשעולה לאדם בדעתו מחשבות כאלה, הוא תכף-ומיד דוחה אותן, ואינו רוצה לחושבן, ובאמת אין לך עוד שטות יותר מזה, כי הסוף יהיה, שנצטרך לחזור אל הקדוש-ברוך- הוא. וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תנחומא פרשת ברכה): אמר דוד, ריבונו של עולם, בכל המידות אדם מקוה, אם הוא עני הוא מקוה עד שיעשיר, אם הוא חלש מקוה להיות גבור, חולה מקוה עד שיתרפא, יום המיתה אין לו תקוה שינצל ממנו; ועל-כן כשאדם זוכה להכניס דבורים אלה בתוך לבו, אין לו כבר מה להפסיד בעולם העובר הזה, אלא תמיד משתוקק אחריו יתברך, ואינו חפץ כבר בשום דבר, רק להשיג את רוחניות חיות אלקותו יתברך, ורוצה רק לשוב אליו יתברך, ורוצה לזכות גם את נשמות ישראל, שגם עליהם יאיר אור וזיו וחיות אלו.

אשר בנחל פא עמ' רנח

 

כל דיבור עם ה' מזעזע את כל העלומות – מעלת התפילה של הנשים:

מאד מאד אני מבקש אותך שתעשי כל מיני מאמצים שבעולם לפרש את שיחתך אליו יתברך אשר כל דיבור ודיבור שמדברים אליו יתברך זה הצלחה נצחית, הצלחה כזו שאין לתאר ואין לשער כלל, ואל יקל בעיניך דיבור אחד, כי אצלו יתברך מאד מאד חשוב כל דבור שמדברים עמו יתברך, ואם נשים היו יודעות מעלת כל דבור למעלה בשמים, היו מתמידות בזה כל יום ויום ובכל שעה ושעה וכו', כי כל דבור שמדברים אליו יתברך מזעזע

את כל העולמות, שזה אי אפשר להסביר בפה, ומכל שכן בכתב, ורבנו ז"ל הפליג מאד במעלת תפלת הנשים, ולכן יען שאת מקרבת אל רבנו ז"ל, למה שלא תציתי אותו להרגיל את עצמך כל מה שאת צריכה, לבקש רק ממנו יתברך בתמימות ובפשיטות גמור, ואז תראי אל איזה ישועות תגיעי, וכל כך חבל על כל יום שעובר שלא מדברים עם הקדוש ברוך הוא, שזה הפסד שאין להשיבה, ולכן אשרי האשה שחזקה בתפלה, ואנחנו מוצאים בדברי חכמינו הקדושים (מדרש שמואל פרשה ב') "והיה כי הרבתה להתפלל אל ה" וגו', מכאן שכל המרבה בתפילתו נענה; וכל הלכות תפילה לומדים מחנה שהיתה במצוקה כל כך קשה, ואף על פי כן היא התעקשה כל יום ויום היא באה לבקש את הקדוש ברוך הוא, בעקשנות גדולה מאוד, ולבסוף זכתה לבן כזה שאמרו חכמינו הקדושים (תענית ד ) שקול שמואל כמשה ואהרן, כמו שכתוב (תדלים צ"ט ו') "משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקראי שמו", רואים מזה מה זה עקשנות של אשה שבאה בכל יום ויום אל הקדוש ברוך הוא ולבקש ממנו יתברך כל מה שהיא צריכה.

אני יודע שעובר עליך מה שעובר משברים וגלים וכו', קטנות וחלישות הדעת וכו', עניות ודחקות וכו', ולכן ראי לציית את רבנו ז"ל, ותרגילי את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלך שזה נקרא התבודדות, שאפלו חמש דקות לדבר אל הקדוש ברוך הוא זה דבר גדול מאוד מאוד, כמו שאמר מוהרנ"ת ז"ל "גרויסע פינף מינוט", חמש דקות גדולות, זאת אומרת בחמש דקות יכולים הרבה לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולכן אל תהי בטלנית, אנחנו מקורבים אל רבי כל כך גדול, וזכינו להיות אצל ציונו הקדוש בעיר אומן, שהבטיח לתקן אותנו בתיקון ניצחי, למה שלא תשתמשי עם העצות שרבנו ז"ל לימד אותנו?

אשר בנחל חלק רמא עמ' ריד

כשאדם מתבודד ומוסר עצמו אל ה' החיים עוברים לו בקלות:

אחי היקר! אמרו לחכם: מהו גדר האמונה? אמר: הביטחון באלוקים ורצות בגזרותיו והמסר אליו; הינו העיקר למסר את עצמו תמיד אליו יתברך ולידע תמיד שאין בלעדיו יתברך כלל והכל רק ממנו יתברך. והאדם צריך תמיד לדבר עמו יתברך, ויספר לפניו כל צרותיו ומרירותו, ומה שעובר עליו, ויקבל גזרותיו באהבה, ואז בנקל יעברו לו החיים, מאחר שיודע שהכל רק ממנו יתברך, ומה שצריך ילך וישיח עמו יתברך, ולא עם "פסיכולוג" וכו'. ועל-כן אשרי מי שזוכה לטיל קצת בחוץ, בשעה שעוברת עליו איזו צרה, ויתבודד אז עמו יתברך, וישפך את כל לבבו רק אליו יתברך, ועל-ידי הדבור אליו יתברך, שיספר לו בתמימות ובפשיטות כל חלקי הבעיה והצער והמרירות שעוברים עליו, על-ידי-זה יזכה שיאיר השם יתברך עיניו, ויכניס בו עצות איך לצאת מהצרה

והבעיה שנכנס אליה כי אין לך הצלה כמו ישוב הדעת שזוכים דיקא על-ידי שיחה בינו לבין קונו. והשם יתברך יעזר לך, שתעסק בזה תמיד, ועל-ידי-זה ימתק ממך הכל.

אשר בנחל חלק לד עמ' שיד

התבודדות ושיחה בינו לבין קונו הוא בחינה של אמירת תהילים:

רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן ע"ג) שֶׁתְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה, וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים יְכוֹלִים לִמְצאֹ אֶת הַשַּׁעַר וְהַפֶּתַח הַשַּׁיָּךְ לְשׁרֶֹשׁ נִשְׁמָתוֹ, וְלָכֵן אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּרְבֶּה בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם וְיוֹם, כִּי אֵין טוֹב מִזֶּה, וּמִי שֶׁלּאֹ מֵבִין אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, כִּי הוּא מְדַבֵּר רַק אַנְגְלִית, הַיּוֹם יֵשׁ כְּבָר סֵפֶר תְּהִלִּים בְּכַמָּה שָׂפוֹת, וּכְדַאי לִקְנוֹת סֵפֶר תְּהִלִּים עִם שְׂפַת הָאַנְגְלִית, וְכָךְ יִסְתַּכֵּל תָּמִיד בְּהַפֵּרוּשׁ וְיָבִין מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר וְזֶה פָּשׁוּט.

וּמוֹהַרְנַ"תְּ זַ"ל הֶאֱרִיךְ בַּלִּקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, ראֹשׁ חדֶֹשׁ, הֲלָכָה ה' עַל הַתּוֹרָה זוֹ שֶׁגַּם שִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ שֶׁאָדָם מְדַבֵּר בִּשְׂפַת הָאֵם שֶׁלּוֹ, זֶה גַּם כֵּן בִּכְלַל אֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי הוּא שׁוֹפֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ וּלְבָבוֹ הַנִּשְׁבָּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְזֶה חָשׁוּב כְּמוֹ אֲמִירַת תְּהִלִּים, וְכֵן אִם אַתָּה לאֹ מֵבִין בִּכְלָל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר, אָז רְאֵה לְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וְתַצְלִיחַ אֶת דַּרְכְּךָ.

אשר בנחל חלק ריט עמ' רצז'