פעם הייתה מלחמה, הרוסים לחמו נגד הפולנים, ובעיר קאמרנא, ששמה הרוסים התקרבו, כל אחד רץ לעירייה לקבל היתר יציאה לצאת מהעיר, כי פחדו שהרוסים יכבשו אותם ויהרגו בהם.
וממילא היו מאות משפחות עומדות סביב בנין העירייה. ובניהם בא גם הצדיק רבי יעקב משה מקאמרנא זצ"ל, והיות שהוא היה האדמו"ר, נתנו לו את הכבוד, והכניסו אותו תכף ומיד, וראש העיר נתן לו היתר יציאה לו ולכל המשפחה.
שאל אותו האדמו"ר: נתת לי היתר יציאה מהעיר, מה אתה מייעץ לי לעשות? והגוי הגביה את הידיים לשמים ואמר לו: תאמין לי, שאני בעצמי לא יודע, אלא שאני בוטח בהקדוש ברוך הוא, אין עכשיו עצה רק לבטוח בהקדוש ברוך הוא, כי איפה שלא נרוץ, הצבא הרוסי יתקיף.
כשחזר האדמו"ר הביתה פרץ בבכי, לשאלת הרבנית: מה זה ועל מה זה?! לא קיבלת היתר יציאה?! וענה: כן, כן, קיבלתי היתר יציאה מהעיר, אלא חזרתי מבויש, ולמה? כי שאלתי את ראש העיר: איך המלחמה, ומה התוצאות, ומה יש לעשות, והוא הגביה את הידיים לשמים, והראה לי, שאין במי לבטוח, ואין למי לפנות אלא להקדוש ברוך הוא.
את זה היית צריך לשמוע מגוי?! את זה לא הייתי יכול הבין בעצמי?!
אשר בנחל חלק קס מכתב מא תרפג
