אנשי שלומנו מספרים, שפעם אחת היה שלג כבד בעיר אומן, ואי אפשר היה להתקבץ במניין בקלויז, ואז יצא ר' נפתלי, תלמיד רבנו ז"ל, והתחיל לומר שמות הצדיקים, ונפסק השלג, ונעשה מניין.
וכן מספרים עליו, שהוצרך ללכת ל"שלום זכר", והיה בוץ גדול, והיה קשה לו ללכת, והתחיל לומר שמות הצדיקים, ונתייבשה הארץ. ודבר זה ראו אצל הרבה מאנשי שלומנו, שעשו מופתים על ידי הזכרת שמות הצדיקים.
פעם אחת התנפל מחנה כלבים על אחד מאנשי שלומנו, והתחיל להזכיר שמות הצדיקים, וברחו הכלבים.
ופעם אחת נסע אחד מאנשי שלומנו לציון רבנו ז"ל, והיו עמו כמה אנשים בטקסי, ופחדו מאוד, שמא יתפסו אותם הפאליציי (המשטרה), כי נסעו בלילה בהצנע, והלה התבודד כל הדרך, ופתאום אמר הנהג (שהיה יהודי): אנחנו נמצאים עכשיו בסכנה, כי אנו סמוכים לעיר אומן, ועל פי רוב עומדים שמה שוטרים, והתחיל האחד מאנשי שלומנו להזכיר שמות הצדיקים: האבות הקדושים, השבטים, הנביאים, וקצת תנאים ואמוראים והגאונים והצדיקים, כל מה שזכר בעל פה, ובפרט שם רבנו ז"ל, וחזר על שמות הצדיקים האלו הרבה פעמים, והיה לנס ולמופת ממש, שעברו בשלום, וגם הנהג התפלא מאוד, ואמר באידיש שבורה: "עס איז א גרויס וואונדער מיר זיינען א דורך, נישטא קיין מיליציע (פאליציי); (חידוש גדול שעברנו ואין כאן משטרה), ודבר זה הוא לא סתם סיפור, אלא כל מי שנסע אז בטקסי ישב בפחד ובמורא גדול, ועיניו ראו אות המופת הגלוי הזה.
וכן אחד מאנשי שלומנו היה חייב הרבה מעות לבעל חובו, והלה רדפו מאוד מאוד, והקציב לו זמן, שעד הזמן הזה ההוא כבר מוכרח לשלמו, והיה זה מאנשי שלומנו שבור מאוד מאוד, כי ידע שהוא עניין של למעלה מדרך הטבע, שיבוא לו סכום גדול כזה. ונזכר בדברי "ספר המידות" הנ"ל, וחזר כל היום כולו על שמות הצדיקים, וסיבב השם יתברך סיבות לטובה, כי בא אצלו יהודי מארץ ישראל, והפקיד אצלו פקדון לחצי שנה, בדיוק סכום כזה שהוצרך לשלם לבעל חובו, ותכף ומיד שילמו.
אשר בנחל חלק יט מכתב ב' תתיא
ושמו ר' מתתיהו כהן, ומספרים עליו נפלאות רבות מעוצם עבודתו בתורה בהתמדה נוראה ונפלאה עד מאוד לא יאומן כי יסופר, כל היום ורוב הלילה למד, והייתה דרכו לישב בקלויז, ולמד בהתלהבות גדולה, וכשבא אל שם תנא או אמורא, היה חוזר על השם כמה וכמה פעמים בהתלהבות נוראה ובחיות עצומה.
ופעם אחת שאלו אותו: למה הוא עושה זאת בכל שם של תנא או אמורא, שחוזר על השם כמה וכמה פעמים? והשיב, שרבנו ז"ל הפליג מאוד בענין שמות הצדיקים, שמסוגל מאוד לשדד את הטבע, על כן כשאני לומד, אני מזכיר את שמות הצדיקים.
הוא היה קודם תלמיד של ה'חפץ חיים' ז"ל, וה'חפץ חיים' חיבבו מאוד מאוד. והייתה דרכו לקום מלפניו, ויען שהיה עניו מאוד, על כן לא היה יכול לסבול זאת והלך לו. ובעת בחרותו, כשלמד אצל ה'חפץ חיים', הייתה דרכו של ה'חפץ חיים' לומר לו: מתתיהו! דו וועלסט נישט אויספירען רוא זיך אפ (מתתיהו! אתה לא תנצח… תנוח קצת;), כי התמדתו הייתה מבהילה על הרעיון, יומם ולילה למד, ואחר כך זכה להתוודע מרבנו ז"ל בדרך פלא, ועל ידי זה עלה ונתעלה יותר ויותר בעבודתו יתברך, עד שנעשה חידוש נורא ונפלא מאוד מאוד, ובכל עת שהיה לו פנאי היו שפתותיו מרחשות תפילות ובקשות ושיחות ודיבורים אליו יתברך.
ועוצם בטחונו ואמונתו בו יתברך היה להפליא. פעם אחת איבד חפצים יקרים, ותכף ומיד עלה על ציון רבנו ז"ל, ובכה שם הרבה מאוד, ולא ירד מהציון, עד שבאו מביתו להודיעו, שכבר נמצאו. כל כך היה בטוח רק על תפילה ובקשה, והיה מסיים את כל השולחן ערוך עם כל המפרשים שתי פעמים בשנה, כי בכל יום למד כמה שעות שולחן ערוך עם ה'מגינים' בנעימות נפלאה ובקול יפה, והיו אנשי שלומנו עומדים מן הצד לשמוע נועם קולו בלימודו.
אשר בנחל חלק יח מכתב ב' תקפה