כשביקש גוי מהלל הזקן שילמדו את כל התורה על רגל אחת, אמר לו: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" • כי כל תכלית הבריאה היא לעזור לזולת ובזכות החסד העולם עומד • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בסעודה שלישית בשבת קודש פרשת וירא ה'תשע"ג |
||||
|
||||
בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, ביבנאל עיר ברסלב, דיבר מוהרא"ש זי"ע דיבורים נוראים ונפלאים מאד מענין מדת החסד. ♦ ♦ ♦ פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, מפרשת "וירא" יכולים ללמוד לימודים מאד יסודיים לכל חיי האדם, ואחד מהם הוא מדת החסד, לגמול חסד עם כל הבריות, ולעשות עמהם רק טוב, כי כך היתה מדתו של אברהם אבינו, שעשה אהל ונטע אשל, והאכיל לכל העוברים ושבים, וגילה להם אמתת מציאותו יתברך, כי אחרי שאכלו ושתו, ורצו לברך את אברהם, אמר להם אברהם, לא תברכו אותי, אלא תברך למי שאמר והיה העולם, שזן ומפרנס לכל הבריות, וכשמעו זאת כולם הודו לשמו יתברך, ועל ידי זה הרגיל שמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל הבריות, וכן אנחנו צריכין ללכת בדרכיו של אברהם אבינו, לעשות חסד עם הבריות, ולגלות אמתת מציאותו יתברך לכולם, והוא אחד מסימני ישראל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (יבמות ע"ט.), ג' סימנים יש לאומה זו, רחמנים, ביישנים, וגומלי חסדים, וכשאנחנו עושים חסד, זה מגלה לכולם שאנחנו מזרע אברהם, והולכים בדרכיו הקדושים, לעשות חסד עם כל הבריות. › מידת החסד היא היסוד לכל המידות הטובות
והנה מדת החסד היא יסוד לשאר כל המדות טובות, וכשאדם יש לו מדת החסד, בקל לבוא לידי שאר כל המדות טובות, שהרי רוצה לעזור לזולת, וישתמש עם כל מיני מדות טובות כדי לעזור להם, ורביז"ל רצה שנקנה מדות טובות, ועל שם זה חיבר "ספר המדות", וחיבר אותו כשהיה בגיל שתים עשרה, ואמר, שספר זה עשה אותו ליהודי, ולכן ראוי לנו ללכת בדרכי רביז"ל, ולקנות מדות טובות, וההתחלה עם מדת החסד, כי כשיש לו חסד, יבוא בקלות לידי כל המדות טובות. › שורש מידת החסד היא ענווה והנה יש להתעורר ולהתבונן, איך זוכין לקנות מדת החסד, ולגמול חסד עם כל הבריות, הלא אדם נולד עם טבע של פראות, וכמו שכתוב (איוב י"א) אדם פרא יולד, ופראות גורם לרשעות, ולהזיק את הבריות חס ושלום, ואיך מכניעים הפראות והרשעות וזוכים לחסד? והתירוץ הוא על ידי מדת הכנעה וענווה, כי כשאדם מחזיק עצמו לאפס ואין, ויודע שהוא בעצמו אינו כלום, על ידי זה ירצה תמיד לעשות חסד עם הבריות, ולעזור להם בכל ענין, וכמו שמצינו אצל אברהם אבינו, שאמר (בראשית י"ח) ואנכי עפר ואפר, שהחזיק עצמו ללא כלום, ועל ידי זה גמל חסד עם כל הבריות, כי כן מדת עפר, שהכל דורכים עליו, ואף על פי כן חוזר ונותן לכולם כל הטובות, כי הכל צומח מן העפר, וכן הוא אצל מי שקונה לעצמו מדת השפלות, שהוא בעצמו אינו כלום, אבל רצונו וכיסופו לעשות חסד עם כל הבריות. וכן מדת האפר, שמוכן להישרף לגמרי על קדושת שמו יתברך, והוא בעיני עצמו כאילו כבר שרוף לגמרי, ונעשה אפר, הוא ירצה לבנות את הזולת, ולקרב כל הבריות לעבודת השם יתברך, ולהראות להם יופי החיים, כי מיד שאינו דורש טובת עצמו, ידרוש טובת כל הבריות, וירצה להיטיב עמהם, ולעשות עמהם חסד בכל עת. ולכן מצינו אצל כל אבות העולם, שהיטיבו לנשמות ישראל, שהיו ענווים ושפלים בתכלית, וכמו שמצינו אצל אברהם אבינו שאמר (בראשית י"ח) ואנכי עפר ואפר, ועל ידי זה הקריא שמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל הבריות, וכן אצל דוד המלך כתיב (תהלים כ"ב), ואנכי תולעת ולא איש, ועל ידי זה הוריש לנו ספר תהלים, שהוא ישועתן של ישראל בכל הדורות, וכן אצל משה רבינו כתיב (שמות ט"ז) ונחנו מה, שהיה בטל ומבוטל בעיני עצמו לגמרי, ועל ידי זה הוריד לנו התורה הקדושה, שהוא עיקר טובתן של ישראל, וכמו שכתוב (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, כי עיקר מדת הטוב והחסד תלויה בענווה ושפלות, וכל שאדם יותר עניו ושפל בעיני עצמו, יעשה טוב וחסד עם הבריות, ויהיה קיום לטובו ולחסדו לדורות עולם. › ענווה תלויה בשמירת הברית
אבל צריכין לזכור שענווה ושפלות תלויה בשמירת הברית, וכמבואר בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' י"א), שגיאות וניאוף תלויין זה בזה, וכמו שכתוב (משלי ו') ואשת איש נפש יקרה תצוד, ואף על פי שהשכל היה מחייב ההיפוך, שבעל עבירה היה צריך להתבייש מאד ממעשיו, ולהיות שפל וקטן בעיני עצמו מאד, אבל תאוות ניאוף מטשטשת שֵׁכֶל אדם לגמרי, עד שאי אפשר לו לראות שפלות עצמו, ונכנס בו ישות וגיאות כאילו הוא גדול וחשוב, ורוצה שבני אדם ייכנעו אליו, ובמקום לעשות חסד עם הבריות, רוצה להשתלט עליהם, שכולם יתבטלו אליו, ושהם יעשו עמו חסד, ויתנו לו כסף וכבוד וכו', ויתכן שיהיה בן אדם שעבר כל עבירות שבעולם רחמנא לצלן, ורק עכשיו חזר בתשובה, וכבר רוצה לומר דיעות לבני אדם בדבר רביז"ל, ולהנהיג אותם, בשעה שאינו יודע בין ימינו לשמאלו, ואין לו מושג מה נקרא לעשות חסד עם הבריות, שכל זה נקרא "מדת סדום", שעליהם נאמר (בראשית י"ג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, ואמרו חכמינו הקדושים (מובא שם ברש"י) רעים בגופם וחטאים בממונם, כי מחמת שהיו רעים בגופם, והיו בעלי עבירה רחמנא ליצלן, לכן היו חטאים בממונם, ועושים רשעות עם כל הבריות, ולא היה אצלם שום מושג של חסד כלל, כי כדי לעשות חסד צריכין ענווה ושפלות, וענווה ושפלות תלויים בשמירת הברית, ועל כן צריכין לבקש הרבה מהקדוש ברוך הוא שיזכה לשמירת הברית, ולהכנעה וענווה אמיתית, ועל ידי זה בוודאי יעשה טוב וחסד עם כל הבריות, ויקרבו כולם לעבודת השם יתברך.
› כל התורה על רגל אחת: חסד! וזהו עוצם גדולת הלל הזקן, שעליו אמרו חכמינו הקדושים (שבת ל:), לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, כי הלל הצטיין מאד במדת הענווה והשפלות, ולכן קירב כל הבריות כולם אל השם יתברך, ואפילו כשבאו אליו נכרים, ורצו להתגייר עם כל מיני תנאים מוזרים, הלל לא הרחיק אותם, רק היה לו סבלנות עצומה אליהם, ועל ידי זה קירב כולם תחת כנפי השכינה, כי מי שבטל בעיני עצמו לגמרי, יש לו סבלנות עצומה, והוא יקרב כל הבריות אל השם יתברך, וגוי אחד אמר להלל, שיגייר אותו על מנת שילמד אותו כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת (שבת ל"א.), ואמר לו הלל, "דעלך סני לחברך לא תעביד", מה שעליך שנאוי, אל תעשה לחביריך, זו היא התורה כולה, והשאר פירושה, לך ללמוד, עיין שם, וצריכין להבין, איך כלל הלל כל התורה כולה במילין קצרות אלו? אבל כאן מסר לו הלל סוד מדת החסד, שהיא יסוד כל התורה כולה, שאם יהיה חזק במדת החסד, יבא לקיים כל התורה כולה, ועל כן אמר לו, מה שעליך שנאוי, אל תעשה לחביריך, כי בן אדם בוודאי רוצה שהבריות יעשו עמו חסד, ושנאוי מאד אצלו כשבני אדם עושים לו רע ורשעות, ולכן אם יקבל אדם על עצמו רק לעשות טוב וחסד עם כל הבריות, ועל ידי זה בוודאי יבא לקיים כל התורה כולה. ומובא בכתבי האריז"ל, שגרים אלו שנתגיירו על ידי הלל, נעשו אחר כך התנאים הקדושים המוזכרים במסכת אבות (פרק ה'), בן בג בג, ובן הא הא, כי בן בג בג נוטריקון ב'ן ג'רים, ובן הא הא, רמז לאות ה"א שניתוסף לאברהם ושרה, שהיו ראש לגרים, כי גרים אלו נתקרבו על ידי ענוותנותו של הלל, ועל ידי מדת טובו וחסדו, ולכן אמרו מאמרים קדושים, המורים על גודל מעלות המדות טובות שלומדים מן התורה, וכמו שאמר בן בג בג, הפך בה והפך בה, דכולא בה, ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומנה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה, שהכל נמצא בתוך התורה, ומי שמכניס עצמו בהתמדת התורה, יזכה למצוא בה כל המדות טובות, ולזכך כל מדותיו, שזהו עיקר תכלית לימוד התורה, ללמוד על מנת לעשות, ועל מנת לקבל מדות טובות, ולעשות חסד עם כל הבריות. וכן בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא, לפום, היינו לפי הפה, צערא או אגרא, כי בן אדם שמרגיל עצמו לעשות חסד וטוב עם הפה שלו, ומחזק ומעודד את הבריות בדיבורי אמונה ויראת שמים, שזהו הצדקה והחסד הכי גדולים, יש לו "אגרא" היינו שכר טוב בזה ובבא לנצח, אבל מי שמשתמש עם דיבורו לרע חס ושלום, ומזיק ומקנטר את הבריות עם הפה שלו, יש לו "צערא", כי סובל מזה צער ויסורים רבים רחמנא ליצלן, כי מעורר מדנים ומחלוקות על ידי דיבורו, ואחר כל סובל מזה מה שסובל, וכמו שאומר שלמה המלך עליו השלום (משלי י"ח) מוות וחיים ביד לשון, כי עם הפה יכולים לעשות הצדקה והחסד הכי גדול, ועם הפה יכולים לעשות הרשעות והאכזריות הכי הגדולה רחמנא ליצלן, ועל כן צריכין ליזהר מאד תמיד לעשות צדקה וחסד עם דיבורי פיו, ועל ידי זה ימלא כל העולם כולו עם חסד. › כל קיום הבריאה בזכות החסד
וגודל מעלת הזוכה לעשות חסד עם יהודי אין לתאר ואין לשער כלל, כי כל תכלית וקיום הבריאה על ידי חסד, וכמו שכתוב (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה, והבעל התניא זי"ע אמר בשם רבו המגיד ממעזריטש זי"ע, ששמע מרבו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שכדאי לחיות שבעים או שמונים שנה בזה העולם, כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת כל ימי חייו, כי מדת החסד הוא קיום הבריאה ממש, ואשרי מי שעוסק בקיום הבריאה על ידי מדת החסד. והעיקר לזכור שעיקר החסד צריך להתחיל בבית עם אשתו והילדים, לנהוג הבית בחסד וברחמים, ולהיות עניו ושפל בתוך הבית, ולהתנהג עמהם בסבלנות עצומה, כי יש בני אדם, שבחוץ עושים צדקה וחסד עם כל הבריות, אבל כשבא לביתם הם אכזריים גדולים רחמנא ליצלן, ובאמת עיקר הצדקה וחסד צריך להתחיל בבית, ודייקא שם נבחן מדת טובו וחסדו של אדם, וכשאדם עושה צדקה וחסד בבית, יש לו בית של גן עדן, וכל הברכות מצויות שם. ועיקר הדרך לבוא לידי מדת החסד, ולמלאות ימיו ושנותיו עם מדת החסד, על ידי שיודע שכל ימיו בזה העולם רק שאולים לו מאת השם יתברך, כדי למלאות אותם עם כל טוב אמיתי ונצחי, ללמוד תורה ולעשות חסד עם כל הבריות, וכמו שמובא בספר הקדוש "נועם אלימלך" (ריש פרשת וירא), על הפסוק (תהלים כ"א) חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים, שהצדיקים יודעים שכל החיים שלהם שאולים מאת השם יתברך, ולכן ממלאים כל יום ויום עם תורה וחסד, ועל ידי זה "נתת לו אורך ימים", שזוכה באמת לאריכות ימים ושנים טובים בעבודת השם יתברך, כי כשאדם קובע ידיעה זאת בלבו, שהקדוש ברוך הוא נתן לו "בדרך שאלה" מספר של ימים ושנים, כדי למלאות אותם עם תורה וחסד, בוודאי יזהר לשמור כל ימיו מאד, ויזכה לאריכות ימים ושנים טובים בעבודת השם יתברך בזה ובבא לנצח, והשם יתברך יזכינו לקנות בעצמינו מדת הטוב והחסד באמת, ונזכה למלאות כל העולם כולו עם טוב וחסד, עדי נזכה לקבל פני משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן. |
||||