כי הנה עיקר גלות הגוף והנפש אינו אלא מפני חסרון אמונה, כשאין לאדם אמונה ברורה ומזוככת שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ובכל זמן, ואינו מכיר שאלקותו יתברך שורה גם בתוך כל הגשמיות, אזי שייך מושג של גלות • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בסעודה שלישית שבת קודש פרשת משפטים ה'תשע"א. |
||||||
|
||||||
בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא"ש זי"ע דיבורים נוראים ונפלאים מאד, על פי דברי רביז"ל בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ז' המדבר מן הפסוק ואלה המשפטים וגו', עיין שם. ♦ ♦ ♦ פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רביז"ל מגלה תורה נפלאה על הפסוק (שמות כ"א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ועל מה שדרשו חכמינו הקדושים (קידושין ל"ה), אשר תשים לפניהם, הושוו אשה לאיש לכל דינים שבתורה, וכן דרשו (מכילתא פרשת משפטים), אשר תשים לפניהם, ערכם לפניהם כשולחן ערוך, כי רביז"ל מקשר שני דרשות אלו ביחד, ומוציא מהם לימודים נפלאים לעבודת השם יתברך לעובדא ולמעשה. ואומר רביז"ל (מוהרא"ש ז"ל חזר על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), דע, כי עיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה, כמו שכתוב (שיר השירים ד): "תבואי, תשורי מראש אמנה", ואמונה הוא בחינת תפילה, כמו שכתוב (שמות י"ז):"ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו', וזה בחינת נסים למעלה מהטבע, כי התפלה למעלה מהטבע, כי הטבע מחייב כן, והתפלה משנה הטבע, וזה דבר נס, ולזה צריך אמונה, שיאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונו: אבל אי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי אמת, ואי אפשר לבוא לאמת אלא על ידי התקרבות לצדיקים, וילך בדרך עצתם; ועל ידי שמקבל מהם עצתם, נחקק בו אמת; וניצול מעצת הנחש שהוא תאוות ניאוף רחמנא ליצלן, וזוכה לשמירת הברית, וזה פירוש: "ואלה" כל מקום שנאמר 'ואלה' מוסיף; זה בחינת יוסף, בחינת שמירת הברית, "המשפטים" זה בחינת 'כולו זרע אמת', כמו שכתוב (תהלים י"ט): "משפטי ה' אמת", שזוכה לעצת צדיקים, לבחינת אמת: "אשר תשים לפניהם" זה בחינות 'כד אתחבר בה אמת', וזה בחינת 'הושוו אשה לאיש', כי זה איש ואשה הם בחינת התחברות אמת ואמונה, ובזה תלוי הגאולה: וזה: 'יכול שיהיו התלמידים לומדים ואין מבינים תלמוד לומר אשר תשים לפניהם, ערכם לפניהם כשולחן ערוך', זה בחינת הגאולה, שלעתיד יתגלו כל החכמות כשולחן ערוך, כמו שכתוב (ישעיהו י"א): "ומלאה הארץ דעה", עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל. והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה עיקר גלות הגוף והנפש אינו אלא מפני חסרון אמונה, כשאין לאדם אמונה ברורה ומזוככת שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ובכל זמן, ואינו מכיר שאלקותו יתברך שורה גם בתוך כל הגשמיות, אזי שייך מושג של גלות, כי מרגיש כאילו מרוחק ממקומו הנכון, וכאילו אין גופו יכול להכיל קדושת נשמתו, ולכן הוא מסובב עם חושך גדול חס ושלום, אבל כשיש לאדם אמונה ברורה ומזוככת שאין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, והוא יתברך נמצא בכל מקום ובכל זמן, וגם בתוך גשמיות גופו שורה אור קדושת נשמתו, אזי מתבטל ממנו כל מושג של גלות, כי בכל מקום ובכל זמן מוצא אלקותו יתברך, ויכול לעבדו יתברך בכל דבר, והוא חי מעין הגאולה ממש.
והנה האמונה מתגלה מתוך עבודת התפילה, כי כל מה שאדם מרבה להתפלל אליו יתברך, כן נכנסת בו אמונה, וכמו שכתוב (תהלים קט"ז) האמנתי כי אדבר, וכן כתיב (שם פ"ט) אודיע אמונתך בפי (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' מ"ד), ובכל תיבה של התפילה, נחקק אמונתו יתברך בתוך גופו ונשמתו, וכן להיפוך, כפי רבוי אמונתו, כן מרבה להתפלל אליו יתברך, ולשפוך כל נפשו לפניו יתברך, כי אלמלא היה אדם יודע שהקדוש ברוך הוא עומד עליו בשעת התפילה ושומע כל מילה היוצא מפיו, היה בוודאי מתפלל בהתלהבות גדול, ומדקדק מאד לכווין את דבריו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ס"ב), נמצא, שאמונה ותפילה הם דבר אחד ממש, וכמו שכתוב (שמות י"ז) ויהי ידיו אמונה, ותרגום אונקלוס, פריסן בצלו, היינו פרושות בתפילה, כי אמונה ותפילה הם תלויים זה בזה, וכל אחד מחזק את השני. והנה כשאדם זוכה לאמונה ותפילה, אזי רואה נסים נגלים בכל יום, כי אמונה ותפילה הם למעלה מן הטבע, כי הטבע מחייב כך, והתפילה משנה הטבע, ולכן כשאדם חזק באמונה ועוסק תמיד בתפילה, אזי רואה נסים נגלים בכל פרטי החיים שלו, וזוכה להנהגה שהוא למעלה מן הטבע, עד שאינו משועבד אל הטבע כלל, כי התפילה מגביה אותו למעלה מן הטבע, ורואה שכל הטבע הוא גם כן השגחתו יתברך, וממילא מתבטל ממנו כל מושג של גלות, והוא גר בעולם החירות, מעין הגאולה ממש, אשרי לו. אבל אי אפשר לבוא לידי אמונה אלא על ידי אמת, שיחפש תמיד נקודת האמת, היינו אמתת מציאותו יתברך, וכמו שכתוב (ירמיה י') וה' אלקים אמת, ויתאמת אצלו מה צריך להאמין, אבל בלי אמת יכול להטעות עצמו מאד, כי יש הרבה אמונות כוזבות, כגון אמונות של אומות העולם, כמו הנוצרים והישמעאלים ימח שמם, שגם אצלם יש אמונה, אבל מאמינים בשוא ושקר, ואין אצלם אמת כלל, ולכן אם אינו מחפש תמיד נקודת האמת, אזי יכול להטעות עצמו מאד, ולהאמין בהבל וריק, חס ושלום, אבל כשתמיד מחפש את האמת, היינו אמתת מציאותו יתברך, ורוצה רק להתקרב אליו יתברך ולהכלל בו יתברך לגמרי, אזי יידע תמיד במה צריך להאמין, ויזכה לאמונה ברורה ומזוככת מאד.
והנה אי אפשר לזכות לאמת אלא על ידי התקרבות לצדיקים, שילך בדרך עצתם ויקבל כל דבריהם, כי הצדיקים מסרו נפשם ימים ושנים להגיע אל נקודת האמת ואל בירור וזיכוך האמונה, עד שנתהפכו למהות של אמת ואמונה, ולכן כל מי שמתקרב אליהם והולך בדרך עצתם, נחקק גם בו אמת ואמונה, ומתחיל להרגיש טעם אחר בכל ימי חייו, ולכן עיקר עבודת אדם צריך להיות להתקרב אל צדיק אמיתי שתמיד מדבר מאמת ואמונה, ועל ידי יזכה גם הוא להתעלות במדות האמת והאמונה, עד שיצא מגלותו לגמרי, ויתקיים בו (תהלים ס"ט) קרבה אל נפשי גאלה. והנה רביז"ל מלביש כל זה בפסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כי משה רבינו שהוא הצדיק האמת, נצטווה מפי הקדוש ברוך הוא ללמד נשמות ישראל משפטי התורה, ולהכניס בהם אמת ואמונה, שזהו מה שנאמר לו "אשר תשים לפניהם", ואמרו חכמינו הקדושים (קידושין ל"ה.) הושוו אשה לאיש לכל הדינים שבתורה, כי איש ואשה הם אמת ואמונה, נפש וגוף, והעיקר שיהיו שניהם שווים ביחד, ועל ידי זה יצאו מן הגלות, כי צריכין לעבוד את השם יתברך עם נפש וגוף ביחד, וכשאדם מקדש בשר גופו ועובד את השם יתברך גם עם עבודותיו הגשמיות, כגון עם אכילה ושתיה ושינה וכו', אזי גם גופו נתהפך לאור נשמתו, ונתקיים בו (איוב י"ט) ומבשרי אחזה אלוה, שגם מבשר גופו רואה ומשיג השגות אלקות (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' כ"ב), וזהו החיבור בין אמת ואמונה, כי אמת היא הנשמה הקדושה שהיא חלק אלוק ממעל, והיא חלק מאמתת מציאותו יתברך ממש, ואמונה היא הגוף, שמצד עצמו נראה כאילו נפרד מהנשמה, ואין לו קשר אליה, אבל על ידי אמונה זוכה להבין שגם בכל עסקי הגוף יש אלקות, ויכולים להפוך בשר הגוף אל אור הנשמה ממש, נמצא שאמת ואמונה, איש ואשה, נפש וגוף הם דבר אחד ממש, ועל ידי ידיעה זאת יוצאים מן הגלות, וזוכים לחיות מעין הגאולה. ולכן זוהי ההקדמה לכל משפטי התורה הכתובים בפרשת זאת, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ודרשו חכמינו הקדושים (קידושין ל"ה.) הושוו אשה לאיש לכל הדינים שבתורה, כי כל הפרשה מדברת מעסקים גשמיים בין אדם לחבירו, כגון הלכות עבדים והלכות ניזיקין והלכות שומרים, והיו יכולים לחשוב שכולם עסקי הגוף, ונפרדים לגמרי מעסקי הנפש, ולכן על זה הזהירו אותנו חכמינו הקדושים, "הושוו אשה לאיש לכל הדינים שבתורה", שנדע שכל עסקי הגוף הם באמת עסקי הנשמה, ובכל פרט ופרט של החיים יש אלקות, ועם ידיעה זאת יוצאים מן הגלות וזוכים לחירות באמת. אבל אי אפשר להגיע להשגות אלו, אלא על ידי התקרבות לצדיקים, ולכן דייקא משה רבינו נצטווה מפי הקדוש ברוך הוא "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ועל זה דרשו חכמינו הקדושים (מכילתא פרשת משפטים), שהוא הדרשה השניה שמביא רביז"ל, יכול יהיו התלמידים לומדים ואינם מבינים, תלמוד לומר, אשר תשים לפניהם, ערכם לפניהם כשולחן ערוך, כי זוהי מעלת התקרבות אל הצדיקים, שמקבלים מהם שולחן ערוך ומסודר, כי הצדיק מלמד נשמות ישראל להגות בתורה שיעורין כסדרן בכל חלקי התורה, עד שיוכלו למצוא אלקות בכל פרטי חייהם, ומשה רבינו נצטווה להטריח עצמו להבינם טעמי הדבר ופירושו (כמו שפירש"י פסוק א'), ולגלות לכל אחד שבתוך כל ההלכות הגשמיות, יש רוחניות אלקות, ולפי זה נמצא ששתי דרשות אלו הולכות ביחד, ותלויות זה בזה, כי איך זוכים להגיע ל"השוות אשה לאיש לכל הדינים שבתורה", ולמצוא אלקותו יתברך בכל עניני הגוף והנפש, עד שיהיה שוה אצלו אשה ואיש, שהם החומר והצורה, ויוכל לעבדו יתברך גם עם כל הגשמיות? זה נעשה על ידי התקרבות אל הצדיק האמת "שעורך לפניהם התורה כשולחן ערוך המוכן לאכול לפני האדם", כי הצדיק מלמד את מקורביו לימודיים אמיתיים איך לטייל בכל מקומות התורה, ולמצוא אלקותו יתברך בתוך כל משפטי התורה, ואז באים אל ידיעה שלימה של "אמת ואמונה", ולדעת שיכולים לעבוד את השם יתברך בכל דבר ממש. וזה דברי הבעל הטורים כאן, ואלה נוטריקון ו'חייב א'דם ל'חקור ה'דין, המשפטים, נוטריקון ה'דיין מ'צווה ש'יעשה פ'שרה ט'רם י'עשה מ'שפט, עיין שם, כי כל אחד ואחד הוא כמו דיין ושופט על גופו ונפשו, וכשאדם רואה שעובר עליו איזה דין ומשפט, ויש לו איזה צער בגופו ונפשו, חס ושלום, עליו לחקור היטב למה בא לו זאת, ומה יש לו לתקן, כי מן הסתם עשה איזה פירוד והפרש בין גופו ונפשו, ועל ידי זה סובל הצער הזה שהוא כובד וקושי הגלות, אבל תיכף ומיד שיעשה פשרה ושלום בין גופו ונפשו, ויבין היטיב שעליו לעבוד את השם יתברך עם שניהם ביחד, אזי ירפא מדת השלום את גופו ונפשו, ויצא מן הגלות לגמרי, שזהו הרמז ואלה נוטריקון ו'חייב א'דם ל'חקור ה'דין, שתיכף ומיד שרואה אדם שעובר עליו איזה דין, עליו לחקור היטיב למה בא לו זאת, ויקיים המשפטים, נוטריקון ה'דיין מ'צווה ש'יעשה פ'שרה ט'רם י'עשה מ'שפט, שיעשה פשרה ושלום בין גופו ונפשו, ובזה יפטור מעל עצמו כל מיני דינים ומשפטים קשים, ויזכה לגאולה באמת. וזה ברור, שאינו נקרא צדיק ומנהיג אמיתי, רק מי שמעורר את מקורביו אל לימוד תורה הקדושה, ושימצאו אלקותו יתברך בתוך התורה, כי יש הרבה מנהיגים ומפורסמים של שקר, המרמים מאד את הבריות, ודורשים לפניהם דרשות של הבל ודופי, ואינם מעוררים אותם על לימוד התורה, ולכן הקדמת פרשת משפטים הוא "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", שהמנהיג האמת צריך לשים לפני מקורביו כל התורה כשולחן ערוך, ולגלות להם עצות טובות איך לעבור ולטייל בכל חלקי התורה עד שיהיו בקיאים בכולם, וזה גם מרומז בפסוק ואלה' המשפטים' אשר' תשים' סופי תיבות מ'ר'מ'ה' (עיין בעל הטורים), כי בזה יבחין אדם אם מקורב אל צדיק אמיתי שאינו מרמה אותו, כשמקבל ממנו משפטים בצורה של שולחן ערוך ומסודר המוכן לפני אדם לאכול, והוא מלמד אותו דרך קלה ונקיה לטייל בכל התורה ממש, אבל אם לא, המנהיג מטעה ומרמה אותו, וגם הוא מרמה ומטעה את עצמו, וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סי' נ"א), את זה תקבלו ממני, שלא יטעו אתכם העולם, כי העולם מטעה מאד, עיין שם, ולכן אשרי מי שאינו מטעה את עצמו, רק נמשך אחר נקודת האמת תמיד.
וזוהי הכנה לימי חודש אדר הממשמשים ובאים, כי רביז"ל אמר (חיי מוהר"ן בהשמטות) אד"ר ראשי תיבות, ר'אש ד'ברך א'מת, שימי אדר מסוגלים מאד לזכות לנקודת האמת, ולהינצל מכל מיני מרמה ושקר, כי בימי פורים קיבלו נשמות ישראל התורה באהבה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שבת פ"ח.) הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקיבלו, כי מרדכי הצדיק הכניס בהם לימודים נפלאים כאלו, עד שמצאו השגחתו יתברך בתוך כל הטבע, ונתוודע להם שאין טבע כלל, ואז נתקיים בהם "הושוו אשה לאיש לכל הדינים שבתורה", שבכח קדושת מרדכי ואסתר מצאו אלקותו יתברך בתוך כל הגשמיות, ונודע להם שיכולים לעבוד את השם יתברך בכל דבר ממש, ולכן גם נתקיים אצלם "ערכם לפניהם כשולחן ערוך", וחזרו וקיבלו התורה מחדש באהבה, כי בקדושת הצדיקים קיבלו חיות חדשה לגופם ונשמתם גם יחד, שזהו עוצם מעלת ושמחת ימי פורים הקדושים, שקוראים בה את המגילה שהיא כאמיתה של תורה (מגילה ט"ז:), שהיא שמחת הנפש, וגם עושים בה סעודות גדולות ושולחים מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, שהיא שמחת הגוף, כי אז נתגלה ביותר חיבור של הגוף והנשמה גם יחד, ובשניהם עובדים את השם יתברך עבודה שלימה, ולכן ימי אדר ופורים הם לימוד על כל השנה כולה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ביצה ט"ו:) הרוצה שיתקיימו נכסיו, יטע בהן "אדר", שהוא רמז לימי אדר הקדושים, שיכולים ליטע בהם נטיעה של שמחה ואמונה לכל כל השנה כולה, והשם יתברך יזכנו לקבל הימים הקדושים של חודש אדר בשמחה עצומה, וביותר כשיש שני חודשי אדר, שיהיה שמחה כפולה, ונזכה בקרוב לראות בשמחתן של ישראל בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן. |
||||||
הניגון של הצדיק, שהוא בחינת משה, מעלה את הנשמות מן האפיקורסית של החלל הפנוי שנפלו לשם, כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם, יש לה זמר וניגון מיוחד • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בסעודה שלישית שבת קודש פרשת בשלח שבת שירה ה'תש"ע |
||||
|
||||
בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא"ש זי"ע דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז"ל ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ס"ד המדבר מענין הניגון של הצדיק המביא לידי אמונה, עיין שם.
♦ ♦ ♦ פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש ז"ל חזר בקיצור על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), הניגון של הצדיק, שהוא בחינת משה, מעלה את הנשמות מן האפיקורסית של החלל הפנוי שנפלו לשם, כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם, יש לה זמר וניגון מיוחד, שזה הזמר מיוחד לחכמה זו, ומזה הזמר נמשכת החכמה הזאת, וכמו שכתוב (תהלים מ"ז): "זמרו משכיל", שכל שכל וחכמה יש לו זמר וניגון, ואפילו חכמת האפיקורסית, יש לה ניגון וזמר המיוחד לחכמה האפיקורסית, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה ט"ו) 'אחר מה הוי בה, זמרא יוני לא פסק מפומיה, וכשהיה קם מבית המדרש, כמה ספרי מינין נופלין ממנו', כי זה תלוי בזה, כי על ידי זמר שלא פסק מפיו, על ידי זה היו הספרי מינין נופלין ממנו, כי זה הזמר היה מיוחד לזה האפיקורסית והמינות שהיה לו, נמצא כל חכמה וחכמה לפי בחינתה ומדריגתה, כן יש לה זמר וניגון השייך ומיוחד אליו: ואמונה, יש לה גם כן זמר וניגון המיוחד לאמונה, וכמו שאנו רואים שאפילו אמונות עכו"ם בדברי טעותם, יש לכל אמונה של עכו"ם ניגון מיוחד, שמזמרין בו ועורכין בו בבית תיפלתם, כן להיפוך בקדושה, כל אמונה יש לה זמר וניגון, ואותו הזמר המיוחד לאמונה, שהוא אמונה העליונה מכל המיני חכמות ואמונות שבעולם, היינו אמונה בהאור אין סוף עצמו הסובב כל עלמין, אותו הזמר הוא גם כן למעלה מכל הנגינות וזמירות שבעולם, השייכים לכל חכמה ואמונה, וכל הזמירות והניגונים של כל החכמות, נמשכין מזה הזמר והניגון, שהוא למעלה מכל הזמירות והניגונים של כל החכמות, כי הוא הזמר השייך להאמונה בהאור אין סוף עצמו, שהוא למעלה מן הכל: ולעתיד לבוא "שיהפוך לכל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה'" (צפניה ג), והכל יאמינו בו יתברך, אז יתקיים (שיר השירים ד): "תבואי תשורי מראש אמנה", 'מראש אמנה' דייקא, היינו בחינת אמונה עליונה זו, שהוא ראש לכל האמונות, וזה 'תשורי' דייקא, היינו הניגון והזמר השייך לראש אמונה זו: ולבחינת זמר של אמונה העליונה הזאת, אין מי שיזכה, כי אם צדיק הדור, שהוא בחינת משה, שהוא במדרגת אמונה זו, וזה (שמות ט"ו): "אז ישיר משה", ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צ"א:) 'שר לא נאמר, אלא ישיר', מכאן לתחית המתים מן התורה, שעתיד משה לשיר לעתיד לבוא גם כן. כי כל השירות, בין של עולם הזה בין של לעתיד לבוא, הוא רק אצל משה, ועל ידי ניגון של הצדיק, שהוא בחינות משה, על ידי זה עולים ויוצאים כל הנשמות שנפלו בתוך האפיקורסית של חלל הפנוי, כי ניגונו הוא בבחינת 'ראש אמונה', היינו אמונה העליונה על הכל, שעל ידי ניגון ואמונה זו נתבטלים כל האפיקורסית, ונכללים ונתבטלים כל הנגונים בתוך הניגון הזה, שהוא למעלה מן הכל, שממנו נמשכים כל הנגונים וכו', עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל. והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה כוח נגינה גדולה מאד, ועל ידי ניגון ושיר של התעוררות ודביקות, יכולין לעלות ולהתדבק בהשם יתברך מאד, ולכן הזהירנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ג'), להישמר מניגונים של רשעים, כי כמו שיש כח לניגון של צדיק לעורר לב האדם אחר השם יתברך, ולדבקו בו יתברך, כן יש כח לניגון של רשע לקרר לב האדם, ולנתקו מדביקות השם יתברך חס ושלום, ודייקא על ידי נגינה, יש כח לרשעים לתפוס בני אדם ברשת טמיאה של כפירות ואפיקורסות, כי ממשיכים אותם על ידי נגינה פסולה, ואחר כך מכניסים בהם דיעותיהם הפסולות רחמנא ליצלן, שזהו מה שאמרו חכמינו הקדושים (חגיגה ט"ו:) על אלישע – אחר, ששני פגמים היו בו, שהיה מזמר ניגוני יון, וגם היה ספרי מינים נופלין מחיקו, כי זה תלוי בזה, על ידי שהיה נמשך אחר ניגוני יון, זה הביא אותו אחר כך לספרי מינים רחמנא ליצלן, ולכן כל מי שרוצה לידבק עצמו בהקדוש ברוך הוא באמת, יהיה נזהר מאד מניגוני רשעים, וירגיל עצמו בניגוני צדיקים, וינגן אפילו בינו לבין עצמו ניגונים שמחים ומעוררים, אפילו אם אינו בעל מנגן בטבעו, וכמו שאומר רביז"ל (שיחות הר"ן סי' רע"ג), טוב לאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד, ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך, ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו, יוכל להחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל לזמר אותו, כי מעלת הנגון אין לשער, עיין שם, אשרי המנגן ניגונים קדושים בכל עת.
והנה כלליות הניגונים הקדושים של נשמות ישראל, הוא ספר "תהלים" שחיבר דוד המלך עליו השלום, כי דוד המלך היה נעים זמירות ישראל, וכלל ב"תהלים" כל מיני שיר שבח אל השם יתברך, ואמר אותם ברוח הקודש גבוה כזה, עד שכל אחד מישראל בכל הדורות יכול למצוא עצמו בהם, ולומר שיר שבח אל השם יתברך על ידם, ולכן הוא דבר גדול מאד לומר הרבה תהלים בכל יום, ואשרי מי שזוכה לומר "יום" של תהלים בכל יום, עד שזוכה לגמור כל ספר "תהלים" כל שבוע, כי השירים של דוד המלך מושכים לב האדם מאד אחר השם יתברך, ועל ידי תהלים זוכים לתשובה, ולמצוא את השער של תשובה השייך אליו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ע"ג), ודוד המלך פעל אצל השם יתברך שיהיה אמירת תהלים חשובה כלימוד נגעים ואהלות (מדרש תהלים מזמור א'), ויש לומר למה דייקא "כנגעים ואהלות" ולא כמסכתות אחרות, אבל מסכת נגעים מדבר מטומאת צרעת הבאה על לשון הרע, ומסכת אהלות מדבר מטומאת מת, שהוא טומאת הרשעים הנחשבים בחייהם כמתים, וכוח של אמירת תהלים כל כך גדול, עד שיכול לטהר אדם מפגם של לשון הרע ורכילות, ולטהר אותו מטומאת הרשעים הנחשבים כמתים בחייהם, ולכן אשרי המרגיל עצמו בשירה וזמרה של דוד המלך עליו השלום, שהוא ספר תהלים, ואומר הרבה מזמורי תהלים בכל יום. והנה זה ברור, שעיקר המניעה לאדם לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך בכל לב, הוא מחמת שיש בו ישות וגיאות, והגאוה אינו מניח אותו לפתוח לבו לפני השם יתברך, ולשיר לפניו שירות ותשבחות, כי על הבעל גאוה אומר הקדוש ברוך הוא (סוטה ה.), אין אני והוא יכולין לדור בעולם, נמצא שאין מקום בלבו להכיר חסדי השם יתברך, ולהודות אליו יתברך, אבל מיד שאדם מכניע הישות והגיאות שלו, ומתחיל להכיר את חסדי המקום עליו בכל עת, בוודאי יתעורר לשיר שירות ותשבחות אליו יתברך תמיד, וירגיש שמחה ונעימות נפלאה בכל ימי חייו, ולכן אשרי המרגיל עצמו לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך תמיד, כי אז עולמו יראה בחייו, ויחיה חיים טובים מעין הגאולה העתידה, שאז נאמר (שיר השירים ד') תבואי תשורי מראש אמנה, אשרי לו ואשרי חלקו. וקישר מוהרא"ש ז"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו בפרשת השבוע שירת הים ששר משה ובני ישראל אחר הנס של קריעת ים סוף, שהיה הגמר של יציאת מצרים, וכמו שכתוב (שמות ט"ו) ויושע ה' ביום ההוא וגו' אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וגו', ומנהגם של ישראל לומר שירת הים בכל יום, ואיתא בזוהר הקדוש (בשלח נ"ד), ומובא גם בפוסקים (משנה ברורה סי' נ"א סעיף קטן י"ז), שמי שאומר שירת הים בשמחה, ומדמה בדעת כאילו באותו יום עבר בים, מוחלין לו על כל עוונותיו, ויש להבין למה מעלת שירת הים גבוה כל כך, עד שיהיו נמחלין כל עוונותיו על ידי זה, וגם למה השירה מתחיל דייקא עם פסוק אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, שמזכירין גיאות ה', וזה אשר גרם סוס ורוכבו רמה בים, למה דייקא מדה זאת?
והנה על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי פרעה ומצרים היו קליפות של כפירות ואפיקורסות הבאים בחלל הפנוי, הרוצים לחטוף ישראל ברשתם הטמיאה חס ושלום, וכמו שאומר רביז"ל (בסוף תורה זו), שפרעה הוא לשון ביטול, מלשון (שמות ה') תפריעו את העם, כי פרעה הוא מקור הכפירה, וכמו שאמר (שמות ה') מי ה' אשר אשמע בקולו וגו', לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, ורצה להכניס הכפירות בנשמות ישראל חס ושלום, ולהרחיק אותם מן הצדיק, וכמו שאמר (שם) למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם, אבל נשמות ישראל התגברו כנגדו עם אמונה בה' ועם אמונת חכמים, וכמו שכתוב (שם י"ד) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ועל ידי אמונה עוברים על כל הקושיות של החלל הפנוי, שעל שם זה נקראים נשמות ישראל "עבריים", על שם שהם עוברים באמונתם על כל החכמות והכפירות, ועל ידי אמונה זאת יצאו מתחת יד פרעה ומקליפת מצרים, והנה משה רבינו רצה שישאר הארה של יציאת מצרים וקריעת ים לדורות עולם, ולכן עלה בלבו לומר שירה, וכמו שכתוב אז "ישיר" שר לא נאמר, אלא "ישיר", על שם המחשבה, וכמובא ברש"י (פסוק א'), וגם "ישיר" על שם העתיד, שמשה רבינו יאמר שירה עם נשמות ישראל לדורות עולם, כי דייקא על ידי שירה, שהוא כח נגינה, בשירות ותשבחות אל השם יתברך, מכניעים כל הקליפות של כפירות ואפיקורסות לגמרי, וזוכין להגביה המוח בדביקות אמיתי אל השם יתברך, ולהגיע למעלה מן החלל הפנוי, ואל ראש האמונה, וכמו שכתוב (שיר השירים ד') תבואי תשורי מראש אמונה, ולכן כל האומר שירת הים בכל יום בשמחה, ומדמה לעצמו כאילו עובר אז את הים, בוודאי מוחלין לו על כל עוונתיו, כי שירת הים שהוא השיר של אמונה, מרים ומגביה האדם למעלה מחלל הפנוי, ועל ידי זה נמחלין כל העוונות, וכמו שאומר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סי' ל"ג), על ידי אמונה הקדוש ברוך הוא יסלח לך על כל עוונותיך. וזהו אשר בהתחלת השירה מזכירין גיאות ה' דייקא, וכמו שכתוב אשירה לה' כי גאה גאה, כי עיקר המניעה לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך הוא מחמת מדת הישות והגיאות, כשיש לאדם מדת הגאוה, והוא דוחק את רגלי השכינה רחמנא ליצלן, ולכן אינו יכול לכוון לבו לשיר ולהודות לה', אבל כשמכיר שכל הגיאות שייך רק אל השם יתברך, שזהו כי גאה גאה, ותירגם אונקלס ארי איתגאי על גותניא וגיאותא דיליה היא, אזי מיד נכנעים כל הקליפות, שהם סוס ורוכבו, המרמזים על הס"מ ונוקביה (כמובא בסידור האריז"ל), ונשמות ישראל יכולים לומר שירה אל השם יתברך בשמחה עצומה, ולכן שירת הים נקבע לדורות עולם בתוך הסידור של נשמות ישראל, כי דייקא על ידי שירה זוכין להתגלות אמונה, ולהכניע כל הקליפות לגמרי, ובפרט כשאדם מכוון לומר אותה גם על כל הנסים שהקדוש ברוך הוא עושה עמו בכל עת, זה מסוגל להמשיך עליו כל מיני ישועות והשפעות טובות וזיווגים טובים, וכמובא בספר המדות (אות חיתון חלק ב' סי' א'), מי שקשה לו למצוא זווגו יאמר בכונה שירת הים, והשם יתברך יזכינו למלאות פינו בשירות ותשבחות תמיד, עדי נזכה להגיע אל הניגון העליון של אמונה, שהוא למעלה מכל הניגונים, ונזכה להכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן. . |
||||