הדם בעורקי קפא לרגע – 'למה את מתכוונת? מאילו קשיים הוא סובל?' שאלתי. 'לפי הממצאים שבידי, יש לעובר ידיים קצרות, רגליים קצרות וגם בדיקת האולטרא סאונד מעידה שהוא סובל מקפל צווארי שזה בעצם התסמין העיקרי על פיו קובעים שהעובר לוקה בתסמונת דאון… 

כ"ט תמוז תשע"ז, 23/07/2017 | 11:30 | דן כהן

רבי נחמן מברסלב כותב בליקוטי תפילות:
"תפילה היא בחינת ניסים, שהוא אין דרך הטבע, כי לפעמים הטבע מחייב איזה דבר,
והתפילה מהפכת את הטבע…" (ליקוטי מוהר"ן, תורה ט, אות ה').

זהו המסר האדיר העולה מסיפורה המפעים של הגב'
לימור רחמים תחי', אשר מלמד אותנו על כוחה של התפילה היכולה לשנות את הטבע…

לקרוא, להתרגש ולהתחזק!!!

"בחורף תשע"ו, בשבוע ה – 16
להריוני", מספרת הגב' לימור – "כמו כל אישה הרה  הופניתי לערוך בדיקות שגרתיות".

בתום אחת הבדיקות הודיעה לי הרופאה המטפלת,
הודעה שהיה בה כדי להחריד אותי עד עמקי נשמתי.

'גב' רחמים' – אמרה לי הרופאה בצער – 'איני
יודעת איך תקבלי את דברי…

אך העובר שלך סובל מקשיים…'

הדם בעורקי קפא לרגע – 'למה את מתכוונת?
מאילו קשיים הוא סובל?' – שאלתי.

'לפי הממצאים שבידי, יש לעובר ידיים קצרות,
רגליים קצרות וגם בדיקת האולטרא סאונד מעידה שהוא סובל מקפל צווארי שזה בעצם
התסמין העיקרי על פיו קובעים שהעובר לוקה בתסמונת דאון…

במצבים כאלו אנו ממליצים לעשות הפלה, עם כל
הצער הכרוך בכך – קבעה הרופאה, את לא תרצי לגדל ילד הסובל מתסמונת דאון, נכון?'

'אני המומה מדברייך, איני מעכלת את מה שאני
שומעת…

תסמונת דאון לעובר שלי?

איך נפל עלי דבר נורא שכזה?, אני לא מאמינה
שזה קורה לי…'

'דוקטור'- שאלתי – 'אולי זה קשור למחלה שיש
לי, מחלה הנקראת "אפלא" הגורמת לי קשיים בקרישת הדם ומעלה את רמת הסיכון
להיריון לא תקין???…'

'איני יכולה לומר לך בוודאות שזה קשור
למחלה זו' – אמרה הרופאה- 'אך זה קשור לעובדה שאת ובעלך בגיל ארבעים, ובגיל זה גדל
מאוד הסיכון להריונות לא תקינים…'

הייתי בפחד גדול מאוד ומטבע הדברים התחלתי
להתחזק ולהרבות בתפילה לפני בורא עולם. כעבור מספר ימים עשיתי בדיקת אולטרא-סאונד
מורחב, והרופאה שוב הצביעה על ממצאי הבדיקה ואמרה:

"יקירתי, הקפל הצווארי גדל והתפתח
יותר והדבר מעיד מעל לכל ספק שהעובר לוקה בתסמונת דאון…"

הרופאה דחקה בנו לערוך בדיקת 'מי שפיר', אך
אנו דחינו זאת. חזרנו באותו היום הביתה שבורים ורצוצים. מחשבות רבות התחילו
להתרוצץ במוחי. אמרתי לבעלי:

" אני לא יכולה לשאת את המחשבה שייוולד
לי בן עם תסמונת דאון. אולי אעשה הפלה ונשים סוף לסיוט הזה… ואולי לא…"

התחלתי לחפש מידע  על הנושא הכאוב הזה ואולי… אולי… מישהו
ייתן לי הכוונה טובה או לפחות יתמוך בי רגשית לעבור את המצב הקשה והנורא הזה בשלום.

ברצוני לציין, שבאותה התקופה, התחלתי
להתחזק מבחינה רוחנית. בעלי, נדב, הוא יהודי מסורתי. אומנם אינו שומר שבת ואינו
חובש כיפה לראשו, אך בעל מידות טובות ומרבה לעשות מעשים טובים.

ייאמר לזכותו של בעלי, שתמיד מכבד ומייקר
אותי ואנו חיים בשלום. גם כעת כשהייתי במצוקה גדולה, הוא הבין אותי, עמד לצדי
ואמר: "מה שאת חושבת לנכון לעשות – תעשי!!!

 אני אהיה שלם עם כל החלטה שלך, אקבל הכול בהבנה
ובאהבה ואמשיך לתמוך בך לאורך כל הדרך…

האמת היא, שהייתי לחוצה ומבולבלת מאוד ולא
ידעתי מה להחליט. פניתי לבעלי:

 "נדב, גם אם אלך לרב גדול והוא יאמר לי
שבנסיבות הקיימות עלינו לבצע הפלה…

 איך אוכל לעשות זאת? איך אוכל להרוג את העובר
שלי, את הבן שלי???

הרי הוא בשר מבשרי!!! לא, לא. אני לא
מסוגלת לעשות זאת… אבל מצד שני לגדל ילד בעל מום זה גם סיוט נוראי העלול לשבש
לנו את החיים ואת הזוגיות הטובה ביני ובינך".

הלבטים היו רבים קשים ומייסרים. החלטתי
להתקשר לחברתי הטובה יסמין. חברה  זו הייתה
איתי בתחילת תהליך ההתחזקות שלי. שיתפתי אותה במה שעובר עלי.

יסמין הקשיבה לדברי ולבסוף אמרה:

"לימור, ה' עשה לך כל כך הרבה נסים ואת
עדיין מתלבטת?

תראי כמה סייעתא דשמיא הייתה לך עד עכשיו…"

דברי החברה חיזקו אותי מאוד ודרבנו אותי
לעשות את הכול כדי שהעובר ישרוד.

קיבלתי מדיבוריה כוח וחיזוק רוחני להתפלל
לה' ולא לחסוך בשום מאמץ כדי להבטיח את בריאותו של הילד.

באותם הימים, חל יום ההילולא הראשון של
הצדיק מיבנאל- י"ז בשבט תשע"ו.

כמו רבים מעם ישראל, גם אני הגעתי ליבנאל.
במתחם הציון חולקו מנות חמות מבית התבשיל המקומי. בסיום הסעודה חיפשתי ברכון כדי
לברך ברכת המזון אך לא מצאתי…

בהשגחה פרטית פגשתי אישה יקרה שהפיצה ספר
"שמות הצדיקים" שמסוגל לשנות את הטבע.

בדפיו האחרונים של הספר הודפסו התיקון
הכללי, ברכת המזון ופרשת המן לפרנסה טובה.

קניתי את הספר כדי לברך ברכת המזון.
כשסיימתי לברך, התחלתי לעיין בתוכן הספר והתברר לי… שזה הספר שאני מחפשת … זה
הספר שיכול לעזור לי… כי ידוע שאמירת שמות הצדיקים סגולתה רבה.

(עיין ספר המידות חלק שני, אות צ' סימן כ' וז"ל:
"אמירת שמות הצדיקים יכולה להביא שינוי במעשה בראשית, כלומר, לשנות את
הטבע"- ד.כ.)

התפללתי על ציונו של מוהרא"ש, לבורא
עולם, ואמרתי:

"תעזור ריבון העולמים!!!

שאזכה ללדת בן בריא ושלם בזכות הצדיק
מוהרא"ש…

אני מבטיחה שאם הכול יעבור בשלום, אגיע
לכאן עם ילדי כדי להודות לך על הנס שנעשה עמי".

מאותו יום קיבלתי על עצמי, להתחזק בתפילה
ולהדליק בכל יום חמישה נרות לעילוי נשמות הצדיקים:

התנא רבי שמעון בר יוחאי

התנא רבי מאיר בעל הנס

רבי מנחם מנדל מרימינוב בן רבי יוסף

רבי נחמן בן פייגא

ורבי אליעזר שלמה בן מלכה.

אשתף אתכם כי לפני שנים רבות כשהייתי ממש
בתחילת דרכי בעולם היהדות, בעלי ואני הגענו להתברך אצל הצדיק. באותם הימים היו לי
ארבעה ילדים: בן ושלוש בנות. השתוקקתי מאוד שיהיה לי בן נוסף.

כפי שציינתי כבר, סבלתי ממחלה הנקראת 'אפלה',
מחלה הפוגעת קשות בקרישת הדם.

כל היריון אצלי היה מסתיים בהפלה וצערי היה
גדול מנשוא.

זו הסיבה שהגענו אל הצדיק להתברך בילד
נוסף, ושלא יהיו יותר הפלות.

כשנכנסנו אל הקודש פנימה  לא הספקנו לומר דבר וחצי דבר לרב, והוא מיד שאל
אותנו:

"למה באתם אלי? אתם רוצים עוד ילד?

הכול טוב אצלכם, יש לכם שלום בית. אתם לא
צריכים עוד ילד!!!"

 היינו
בתדהמה גדולה, כיצד ידע הרב מהי סיבת בואנו אליו.

 הצדיק פנה אל בעלי ואמר: "אשתך לא בריאה…
די במה שה' נתן לכם!!!"

נדב בעלי, אמר: "כבוד הרב, אני לא
רוצה עוד ילדים, אשתי – היא זאת שרוצה!!!"

ומוהרא"ש חזר שוב ואמר: "לא!!
אינכם צריכים עוד ילדים, די במה שיש לכם…"

התחננתי רבות לפני הצדיק וביקשתי:
"בבקשה הרב תברך אותי שיהיה לי עוד בן…

אל תגידו שאני לא צריכה עוד ילדים…"

'לא, לא' – אמר הצדיק בנחרצות – אני רוצה
שתחכו, תשמרי על הבריאות שלך. יש לכם שלום בית, יש הרבה טוב בביתכם… ילדים אתם
לא צריכים יותר".

אך אני לא הרפיתי המשכתי להפציר ולבקש
ולאחר תחנונים רבים, ברך אותנו הצדיק שיהיו לנו ילדים נוספים. אך ביקש
והזהיר:  "לא עכשיו… תחכו
מעט…"

מאותו יום שהיינו אצל מוהרא"ש, לא היו
לי יותר הפלות וזכיתי ללדת שלושה בנים בריאים וחזקים…

עד להיריון האחרון…

דבריה של החברה יסמין, יחד עם קריאת שמות
הצדיקים מהספר שקיבלתי בהילולא נסכו בי כוחות מיוחדים והחלטתי להמשיך את ההיריון
ולקוות לישועות.

אמרתי לעצמי:

עם מי אני הולכת להתעסק ? עם בורא עולם???

 גם
אם אעשה הפלה, הצרות לא הסתיימו בכך…

בורא עולם הוא כל יכול, והוא יכול לרפא את
הילד.

ואם ה' 
גזר שאני צריכה לחיות עם ילד כזה… אי אפשר להימלט מגזרותיו של ה'…

פתחתי בתפילה לבורא עולם ואמרתי:

"בורא עולם אל תעזוב אותי

בורא עולם תהיה איתי

בורא עולם, אל תעזוב אותי בשעות הקשות
שלי…"

בכל יום נתתי צדקה לקופת "קרן
הצדיק" לטובת מוסדות הצדיק מיבנאל. הדלקתי בכל יום נר לצדיקים ובפרט לרבי
מאיר בעל הנס, רבי נחמן בן פייגא, ולעילוי נשמת מוהרא"ש, רבי אליעזר שלמה בן
מלכה.

הבטחתי שוב – אם הבן ייוולד בריא אביא אותו
לציון מוהרא"ש, להודות לה' על כך.

אחרי כל כך הרבה בכיות תפילות והבטחות,
שוחחתי שוב עם בעלי ואמרתי לו:

"נדב בעלי היקר!

החלטתי סופית- אני משאירה את התינוק!!!

אני לא מתעסקת עם ה'.

ה' הוא טוב… ה' הוא צדיק… ה' יודע מה
הוא עושה.

אנחנו, בני האדם רק מבולבלים ולא יודעים מה
טוב לנו…

מה שנותר לנו זה רק תפילות ועוד תפילות.

ותפילות לא חוזרות ריקם…

בעלי שמע את דברי ואמר:

 "לימור, בכל מה שתחליטי אני איתך, ואני שלם
עם ההחלטה שלך…"

למחרת נבדקתי בדיקה נוספת. רופאת הנשים
זימנה אותי לחדרה. הבהירה לי בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים ואמרה:

"הבדיקות לא טובות, מצבו של העובר
עגום מאוד. יש לעובר ידיים קצרות, רגליים קצרות קפל צווארי ומעבר לזה גם ההתפתחות
שלו מעוכבת. שבוע ימים, פחות מכפי גילו.

את חייבת לעשות בדיקה יסודית ודחופה, יש
באפשרותך לעשות בדיקת 'מי שפיר' מטעם בית החולים וזה ללא עלות או לעשות בדיקת דם
מיוחדת בעלות גבוהה ללא השתתפות הקופה.

באיזו בדיקה את בוחרת?

נשמתי עמוקות ושאלתי את הרופאה:

"דוקטור, האם את מאמינה בנסים?"

"ברור" – ענתה הרופאה.

"האם את מאמינה שיהיו לי
ניסים?"- שאלתי.

"אינני יודעת…" – ענתה

"אני מאמינה שה' איתי… והכול יסתדר"-
הסברתי את עמדתי לרופאה.

הרופאה הישירה אלי מבט  ואמרה:

"יקירתי, ההחלטה רק בידיים שלך… אני
כאן רק לעזור לך להחליט. קחי בחשבון שזה לא פשוט לגדל ילד עם תסמונת דאון… כל
החיים שלך עומדים להשתנות  ברגע…

האם את יודעת לקראת מה את הולכת?"

לא יכולתי להבליג על רגשותיי, פרצתי בבכי
ואמרתי:

"אבל זה הבן שלי… איך אני יכולה
להרוג את הבן שלי??

בורא עולם נתן לי בן… ואני… אני לא אני
לא מסוגלת לעשות את זה …

אני לא עושה שום בדיקה, כי אני לא מתכוננת
להפיל את העובר. אני סומכת על ה'.

ה' צדיק, ה' יודע מה טוב לי…

יש לי אמונה חזקה שה' יעזור לי כפי שעזר לי
עד עכשיו.

הכול זה ניסיון מאתו יתברך, ואני אעבור את
הניסיון בהצלחה!!!"

"לימור, לימור, הירגעי בבקשה – שום
דבר לא נעשה בניגוד לרצונך" – אמרה הרופאה – "את האימא וההחלטה נתונה
בידיים שלך בלבד…

אני רק מבקשת שתגיעי ביום ראשון לבדיקות
נוספות ושיהיו לך החלטות נכונות ונבונות"… אמרה ולא יספה.

חזרתי לביתי, סיפרתי לבעלי על פגישה עם הרופאה
מבית החולים וולפסון, ועל הבדיקות הנוספות שזומנתי לעשות בדחיפות כבר ביום ראשון
הקרוב.

ועד אז… המשכתי להתפלל ולהתפלל.

ביום ראשון בבוקר, פניתי בחיל וברעדה לבית
החולים כדי להיבדק בפעם המי יודע כמה. הזכרתי בבכייה גמורה את כל שמות הצדיקים
ובפרט את רבי מאיר בעל הנס, רבנו נחמן, ומוהרא"ש הצדיק מיבנאל. ביקשתי מה'
שישמור עלי… שישמור על התינוק שלי… שהתינוק ייוולד בריא…

בתום הבדיקות עיינה הרופאה בממצאים, הביטה
בי ממושכות ושאלה:

"לימור, מה עשית?

תגידי לי, מה עשית???"

"מה?"- אני שואלת  בתדהמה בחזרה.

"מה עשית?!" השתוממה הרופאה… "אני
לא מאמינה… מה קורה כאן?

"הקפל הצווארי נעלם…  אין שום סימנים לתסמונת דאון…"

"אני… עניתי בגמגום ובהתרגשות אדירה
כאחד- אני התפללתי לבורא עולם… זה מה שעשיתי… אני התחזקתי בתפילות…"

התרגשות אדירה אחזה בי מכף רגל ועד ראש.

הרופאה, שהייתה מומחית גדולה בתחומה, חזרה
שוב ושוב על ממצאי הבדיקה, אולי יש איזה מום נסתר אולי יש איזה פגם… ומשלא מצאה
הפטירה:

"אינני רואה דבר… מיום חמישי ועד
היום הכול השתנה… כאילו מדובר באישה אחרת.

אולם אינני לוקחת שום סיכון מיותר. עד שייצא
התינוק לאוויר העולם אני מאוד חוששת לבריאותו.

בפרט שמדובר בתינוק שלאורך כל ימי ההיריון
נשא תסמינים מובהקים של לקויות המוגדרות כתסמונות דאון.

גם בבדיקות הבאות ניצפו סימנים של היריון
לא תקין אך אני הרביתי להתפלל.

בעלי ואני נתנו סכום כסף לצדקה, כנגד הסכום
אותו היינו צריכים לשלם עבור הבדיקות המיוחדות.

בעלי אף קיבל על עצמו להתחזק בשמירת השבת.

התינוק יצא לאוויר העולם וחרף כל התחזיות
הקודרות  נולד לנו בן בריא ושלם ישתבח שמו
לעד!!!

שאלתי בבהלה את המיילדת: "הכול בסדר?
הכול תקין ? הילד נורמאלי?"

"הכול מצוין" – אמרה המיילדת
וחייכה.

"לא… לא… ביקשתי שוב,  בבקשה! תבדקי אותו שוב.

את הידיים את הרגליים את הצוואר, הכול בסדר
אתו?

" הכול מצויין – הדגישה המיילדת – אין
לך מה לדאוג הבן בריא לחלוטין…"

" הודו לה' כי טוב".

דמעות של שמחה נקוו בעיני.

לאחר הלידה הרופאים כנסו את הצוות הרפואי
בנוכחותי ואמרו לי:

"אימא יקרה !

נולד לך בן בריא ושלם…  ללא כל סימני תסמונת דאון, מלבד סימן קטן בכף
היד… אבל נראה כי הילד בריא לגמרי.

זוהי העדות על הנס הגדול שה' עשה לך.

קראנו לבננו נתנאל.

בהיותו בן חודשיים ימים בעלי ואני נסענו
ליבנאל לציון מוהרא"ש והודינו להקב"ה על הנס שעשה לנו בזכות הצדיק.

דמעות חמות של אושר זלגו מעיניי ונשרו על
לחייו הוורודות של נתנאל.

אשמח לקבל תגובות על הסיפור.    

        
לימור

 LIMOR24684@GMAIL.COM

» בית התבשיל "אוהל אברהם"

» לעוד סיפורי ניסים הקליקו כאן

» מוסדות מקווה מלכה