הזדרזתי בקיום מצוות כיבוד הורים:

בעוד אבי ואמי היו חיים בכל פעם שבקשו ממני לעשות משהו  בשבילם וכו', רצתי בזריזות נפלאה לעשות את רצונם, ובכל הדרך הלוך וחזור אמרתי: "הנני הולך לקיים מצוות עשה של כיבוד אב ואם". וחזרתי על זה פעמים אין ספור, הרבה פעמים רקדתי משמחה שאני זוכה לעשות רצון אבי ואמי".

 (אשר בנחל, כרך קנט, מכתב ג תתנב, שבט תשס"ז)

בן חכם ישמח אב:

גם עלי עבר בימי נעורי מה שעבר, והכול מפני שאבי, מורי ורבי (שליט"א) זצוק"ל, לא ידע בכלל מהי חסידות ברסלב?! ומי הם?! ועל כן מנע אותי.

אבל היום הוא מכבד מאוד מאוד את חסידות ברסלב, וגם עוזר לי הרבה למען קיום והפצת דעת רבנו.

פעם אחת לפני כמה שנים התפלל בראש השנה על הקיבוץ שלנו, ואף שהוא רב מפורסם מאוד, וגאון אמיתי, אף על פי כן הוא עוזר ומכבד מאוד מאוד את חסידות ברסלב, וכמה פעמים שהיה באסיפת רבנים, ודיברו מחסידות ברסלב, היה מתפאר בפניהם, שבנו הוא 'ברסלבר חסיד', וכן מפאר תמיד את חסידות ברסלב בפני כל מי שבא אליו.

(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תסז, תש"ם)

אמי תחי' נפצעה קשה בתאונת דרכים:

מה שביקשת לענות לך תיכף ומיד, לא היה לי הפנאי, כי אמי תחיה נפצעה קשה, לא עלינו, בתאונת דרכים. והיה לה ניתוח על הכתף ביום חמישי שעבר.

עלי להיות בכל יום רוב הזמן בבית החולים, לכן לא היה לי הפנאי. ה' יתברך, ישלח לה מהרה רפואה שלמה מן השמים בתוך שאר חולי ישראל, בזכות האשל הגדול שאנו חוסים בצלו.

(אשר בנחל כרך יט, מכתב ב' תשנו, תשל"ח, ועיין עוד במכתב ב' תשס"ה)

מה ציווני אבי מורי ורבי קודם הסתלקותו?

אדוני אבי מורי ורבי, שהיה גאון אדיר, ציווה אותי כמה ימים לפני שנסתלק לעילא, שאראה ללמוד בשבילו בכל יום פרק משניות, ולהרבות בצדקה. לכן אני לא מסתכל על שום דבר, ואני יודע שעיקר הצדקה זה רק להדפיס ולהפיץ את ספרי רבנו. אשר אין עוד צדקה יותר גדולה מזו. בשביל זה הולך לי בחיים להדפיס מה שיותר, ולהפיצם בין נשמות ישראל.

(אשר בנחל,כרך קסו מכתב ה תש, חשוון  תשס"ח)

פרידתי  המרגשת  מאבי מורי ורבי:

כשנסעתי על ראש השנה תשס"ד לאומן, האבא כבר היה בבית חולים. ראש השנה היה  אז  שבת ויום ראשון, באתי ביום רביעי להיפרד ממנו לפני שאני נוסע לאומן. זה היה ארבעה וחצי ימים לפני שנסתלק. הוא אמר שאני אגיד בשבילו 'תיקון הכללי', ואני אגיד לרבנו שזה מה שאני אומר עשרה מזמורי תהילים יהיה חשוב כאילו הוא אמר זה בציון. אחר כך סיפר לי סיפור מה שקרה אתו עם האבא שלו. סיפור שסיפר לי כבר מספר פעמים אבל אז הוא הוסיף לי עוד כמה דברים ובזה נפרדנו. תכף ומיד אחר ראש השנה ביום שני נסעתי חזרה. ואיך שהגעתי ורצתי לבית החולים לראות מה המצב הוא כבר שכב באין אונים. רק שנכנסתי הוא פתח את העיניים והסתכל עלי וראיתי שהוא פשוט חיכה עלי. תיכף ומיד הוא איבד את ההכרה ולמחרת נפטר והוציא את הנשמה.

כשאני עמדתי שם היה לי פלא, למה הסיפור האחרון שהוא סיפר לי זה היה מכבוד אבא, איך שהוא כיבד את האבא שלו, ומאז שהתחלתי לראות איך שבנים ובנות מזלזלים באבא ובאימא, קיבלתי על עצמי שאני תמיד אדבר מכיבוד אב ואם…

(אשר בנחל, כרך קנט, מכתב ג תתסג שבט תשס"ז)