שו"ת אש"ר יעצני – חלק כד

רלא. מדוע אומרים בעת נתינת צדקה "אלהא דרבי מאיר ענני"?

אודות צדקת רבי מאיר בעל הנס ששאלת וכו'. זה ידוע שרבי מאיר היה מלומד בניסים, ואמר בפרוש אל הגוי הערל והטמא, שאם יאמר "אלהא דמאיר ענני" – יינצל, וכן היה.

על כן איני מבין את שאלתך, מדוע אין אומרים רבי חנינא בן דוסא שגם כן היה מלומד בניסים וכד' ועוד תנאים ואמוראים, כי אף אחד לא אמר שיגידו "אלהא דמאיר ענני" כמו רבי מאיר בעל הנס, ולכן דיקא אצלו שייך כל העניין הזה, ובכל דבר טוב נותנים צדקה…

על כן דיקא כשנותנים צדקה לרבי מאיר בעל הנס, ואומרים: "אלהא דמאיר ענני" אז יש ישועה, ורואים נסים, וזה בדוק ומנוסה.

בפרט מי שאיבד איזו אבדה ומנדב צדקה לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, ואומר: "אלהא דמאיר ענני", מוצא את האבדה שאיבד. עיי"ש עוד טעם בשם ילקוט ראובני.

(אשר בנחל, כרך יג, מכתב א' תשמ, שנת תשל"ה)

רלב. מה המקור למנהג החסידים להתקבץ יחד בסעודה שלישית?

אודות שאלתך על המנהג להתקבץ יחד בסעודה שלישית בשבת קודש, התקנה הזאת תיקן הבעל שם טוב הקדוש, זכותו יגן עלינו, והוא דבר גדול מאוד, ואז מגלים הצדיקים תורה, כמובא בדברי מהורנ"ת (עיין ליקוטי הלכות, קריאת התורה, הלכה ו', אות ד') כי אז הוא רעווא דרעווין.

ואז הוא הזמן של הפדיון הגדול (ליקוטי הלכות, ברכת השחר, הלכה ה', אות ג'), על כן דיקא אז בסעודה שלישית יש התקבצות וקרוב נפשות מה' יתברך, ואז הוא בניין "היכל הקודש" (ליקוטי הלכות, יורה דעה, תערובות, הלכה ה', אות ו').

ובזוהר הקדוש הפליגו מאוד במעלת סעודה שלישית של שבת קודש, שאז הוא רעווא דרעווין, שאז הסתלק משה רבנו ויוסף הצדיק ודוד המלך.

ומנהג החסידים להתקבץ יחד ולשיר בצוותא זמירות של שבת.

וראיתי דבר פלא ב'כף החיים' (אורח חיים, סימן רמב) שבשער הכוונות לא נזכר בהדיא שצריך לאכול דגים בשבת אבל ב'פרי הארץ' כתב שבסעודה שלישית יש לאכול דגים, וחידש ה'כף החיים', אשר בסעודה שלישית צריך לקבוע סעודה עליה, ולכן צריכים לאכול דגים בסעודה שלישית יותר משתי הסעודות, אך במשנה ברורה סעיף קטן ב', כתב:

"טוב שיאכל בכל סעודה משלוש סעודות דגים, על כל פנים אין ללעוג על שום מנהג ישראל, כי מנהג ישראל תורה, ויש על מה לסמוך.

ובפרט אצל אנשי שלומנו זה דבר גדול מאוד, כשזוכים להתאסף פעם בשבוע בסעודה שלישית בעת רעווא דרעווין, יעזור הקדוש ברוך הוא שנזכה לקיים את זה בשלמות.

(אשר בנחל, כרך יג, מכתב א' תשמא, שנת תשל"ה)

רלג. כיצד התבודד האדם ויספר לה' שחברו מצער אותו, הרי זה מוסר דין על חברו?

הנה אודות שאלתך, שהרי אמרו חז"ל (ברכות נה:) "המוסר דין לשמיים, (הוא בין הדברים שמזכירים עוונותיו של אדם). ואם כן לעניין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו, שצריכים לספר הכול לפניו יתברך בפרטי פרטיות, מה שעובר עליו בכל מאורע וכו', ואם כן איך יכולים לספר בפרטיות, שחברי זה מצער אותי, וגורם לי מה שגורם וכו', הלא הוא בכלל מוסר דין על חברו?!

ויש לומר, שהן אמת שהתבודדות צריכה להיות בתמימות ובפשיטות, כאשר ידבר איש עם רעהו, ולספר לפניו את כל צרותיו ומאורעותיו, אך כמו שאסור לספר לחברו שם המצער אותו, כי הוא בכלל לשון הרע, רק מספרים בדרך כלליות, שעובר עלי מאנשים מה שעובר וכו' כמו כן צריכים לדבר עמו יתברך, ולפרש כל שיחתו וכל אשר עם לבבו, וכל הייסורים שיש לו בפרטי פרטיות, אך לא להזכיר את שם המצער אותו וכו', והעיקר לומר לפניו יתברך:

"ריבונו של עולם, חטאי המרובים מצערים אותי ומקפחים פרנסתי" וכד', "אנא ה', רחם עלי ומחול לי באופן שיתבטלו המצערים" וכו'.

(אשר בנחל, כרך יג, מכתב א' תשמה, שנת תשל"ה)

רלד. האם כדאי לעסוק בשידוכים?

אודות ששאלת מעניין שידוכים וכו', עליך לדעת כי רבנו גילה לנו, ששאל פעם במקום ששאל וכו', מה תהא פרנסתו?

ואמרו לו, שפרנסתו תהיה שדכן (עיין חיין מוהר"ן, סימן פד), ואמרו על זה אנשי שלומנו: לכאורה, למה היה רבנו צריך לספר מה פרנסתו, הרי דבר שנוגע רק אליו?

אלא פרשו, שכל שיחה שרבנו גילה לנו, זו הוראה שגם אנחנו נעסוק בזה.

נמצא, אם אמר שכל פרנסתו שהוא שדכן, אזי גם אנחנו צריכים לעסוק בעבודה הקדושה הזו, להשתדל למצוא שידוכים לבני ובנות ישראל.

וזו המצווה הכי גדולה שרק יכולה להיות. כי מסתובבים רווקים ורווקות והם ממש כמו בשבי, שנשבו מיצרם.

וכשזוכים להוציאם וכו', הרי זה פדיון שבויים הכי גדול. ועל כן זהו דבר גדול מאוד לעסוק בשידוכים, ומצווה רבה מאוד. אשרי מי שמכניס את עצמו במצווה הקדושה הזו.

(אשר בנחל, כרך יג, מכתב א' תשעב, שנת תשל"ה)

רלה. רציתי שהרב יכתוב לי סדר היום

ואודות שאתה רוצה שיכתבו לך סדר היום וכו', עליך לדעת, כי בן אדם איננו מכונה, כי בהכרח שישתנה לו היום, כי כל יום ויום בא עם המניעות והמרירות שלו.

השלמות היא להתחזק ולא להישבר, אך בוודאי אם אדם יכול לסדר לעצמו סדר – אין דבר גדול יותר מזה.

כי הסדר הוא יסוד בחיים, וכך טבע הקדוש ברוך הוא בטבע העולם, שיהיה סדר. כי גם כל מערכת השמים מסודרת בסדר נפלא מאוד, וטוב לעשות לעצמו סדרים קבועים התורה הקדושה, ולא יחליפנו בשום פעם, למשל:

קודם התפילה כדאי ללמוד כמה פרקים משניות וכמה דפים זוהר, שזה מזכך את הנפש, ומטהר את המחשבה ממחשבות זרות, וכן אחר התפילה כדאי ללמוד חומש ורש"י וגמרא, וכן כדאי לקבוע לעצמו קודם הצהריים ואחר הצהריים ובלילה, וכן לקבל על עצמו זמנים לתפילה.

שתהיה לו שעה קבועה מתי הולך להתפלל שחרית, וכן מנחה וכן ערבית, ויהיה חזק ואמיץ בזה, וכך יהיה לו סדר על כל דבר.

(אשר בנחל, כרך יג, מכתב א' תשעה, שנת תשל"ה)

רלו. אני רגיל כל השבוע להתפלל תפילת ותיקין, האם אני יכול גם בשבת להתפלל תפילה זו אף שבניי לא יקומו לתפילה יחד איתי?

אודות תפילת ה'ותיקין' ששאלת וכו', לדעתי בשבת תתפלל מאוחר קצת, כדי שתוכל לקחת את הילדים לבית המדרש.

כי אני ראיתי בחוש, איך שייצאו קילקולים רבים מאלו שהתעקשו להתפלל גם בשבת תפילת ה'ותיקין', ובשעה תשע אחזו אחר סעודת שבת, והילדים הסתובבו ברחובות, ולא נכנסו לבית הכנסת, ולא שמעו קריאת התורה. והאבא הלך לישון, וחשב שבנו הלך לבית הכנסת ולבסוף הסתובב עם חברים רעים.

על כן צריכים לשקול מאוד מאוד, מה יותר חשוב – חינוך הבנים או תפילת ה'ותיקין' בשבת קודש. בוודאי תפילת ה'ותיקין' עולה על הכול. עם כל זאת אם לא יחנך את ילדיו. חס ושלום, הם יכולים לצאת לתרבות רעה.

אני הכרתי אחד שהיה זהיר בתפילת ה'ותיקין' בשבת קודש, ואף פעם לא הסתכל על ילדיו, אם כן מתפללים אם לאו, ולבסוף כולם יצאו לתרבות רעה.

על כן לדעתי, אף שבששת ימי החול אתה מתפלל 'ותיקין', על כל פנים בשבת תיקח את הילדים עמך לבית הכנסת ותתפלל עמהם מאוחר יותר, כדי שיבואו לבית הכנסת וישמעו קריאת התורה, ויידעו מהו ספר תורה וכו', וצריכים להשכיל בדבר זה ולהבין מה חשוב יותר.

(אשר בנחל, כרך יג, מכתב א' תשפב, שנת תשל"ה)

רלז. מה המקור למנהג אנשי שלומנו לרקוד לאחר כל תפילה?

התיקון שתקנו אנשי שלומנו לרקוד אחר כל תפילה, זהו תיקון ישן מימי מוהרנ"ת, שהוא היה רוקד בכל יום עם אנשי שלומנו אחר תפילת שחרית ואחר תפילת ערבית.

וכן נוהגים אנשי שלומנו בכל בתי הכנסיות. יעזור הקדוש ברוך הוא שתמיד נזכה לרקוד בערב ובבוקר.

(אשר בנחל, כרך יג, מכתב א' תתי, שנת תשל"ה)

רלח. האם לדעת רבנו זה משנה באיזה נוסח להתפלל?

עליך לדעת, כי דברי רבנו הם כלליות גדולה מאוד. וזה שייך לכל ישראל, ואינה מצומצמת רק במקום אחד.

כי רבנו היא נשמה כללית, וירדה לעולם לעזור לכל נשמות ישראל, ועל כן אין הפרש בין אשכנזי או ספרדי וכו', רבנו שייך לכולם.

אך בעניין נוסח התפילה בפרוש הזהירנו רבנו לא לשנות מדרכי אבותיו, היינו מי שאשכנזי שיתפלל נוסח שלו, ולא יחליף מנוסח אשכנז לספרד, ומספרד לאשכנז, אלא כל אחד יאחז כדרכו, ומכל שכן וכל שכן ספרדי לא צריך לשנות את הנוסח, רק שיתפלל כפי הנוסח שלו. ורבנו הקפיד על זה ביותר.

(אשר בנחל, כרך יב, מכתב א' תקצד, שנת תשל"ה)

רלט. בעניין התקשרות צדיקים האם זה לא סותר דברי חז"ל שאמרו: "כל המשתף שם שמיים ודבר אחד, נעקר מן העולם"?

בזה ששאלת, שהרי חכמנו הקדושים אמרו (סנהדרין סג.): "כל המשתף שם שמים, ודבר אחד, נעקר מן העולם" שנאמר (שמות כב, יט): "בלתי לה' לבדו".

לדעתי, לא ראית את התוספות שם, וזו לשונו: "לא דמי להא דכתיב (שופטים ז, כ): "חרב לה' ולגדעון", וכן (במדבר כא, ז): "דברנו בה' ובך". דלא אסור אלא במידי דאלהות, עיין שם.

הרי שלך לפניך, אם עושים מציאות מבני אדם ואומרים שהוא אלוקות, ומשתפים אותו מפני שהוא אלוקות, זה אסור.

אבל להתקשר עצמו עם הצדיק שהוא דבוק בחי החיים, והוא ימשיך את אורו גם עלינו, שאנחנו מוטלים בשאול תחתית ומתחתיו, זה בוודאי מוותר.

(אשר בנחל, כרך יב, מכתב א' תרכט, שנת תשל"ה)

רמ. האם סדר דרך הלימוד אינו נגד לימוד תורה בעיון?

אודות סדר דרך הלימוד של רבנו עלי לומר לך, כי מה שהעתקת לי מאחרונים בעלי מוסר, שלימוד בלי עיון אינו נקרא לימוד כלל וכו', כגון שלא לן בעומקה של הלכה וכו', או שרפו ידיהם מן התורה וכו'.

עלי לומר לך, כי מי שמסתכל היום מה שקורה עם בני הנעורים… אדם עוזב את האמונה לגמרי ונעשה חילוני, רחמנא לישזבן, וכו'.

על כן אחד כזה אם ילמד בסדר דרך הלימוד של רבנו, אדרבה, התורה תעלה אותו מעלה מעלה, עד שיזכה אחר כך להתעמק בעומק התורה וללמוד בעיון. ואף אחד אינו נגד העיון, ואתה צריך להבין את זה, אלא זו המציאות.

הן אמת בעלי המוסר מדברים מאחד שכבר יושב בבית המדרש ולומד תורה, בוודאי טוב שילמד בעיון. ועיקר העיון, שיהיה לימודו הלכה למעשה. אבל מי שהוא רחוק לגמרי, ובפרט שעבר עליו מה שעבר, אין עצה אחרת לתת לו רק ללמוד על פי סדר דרך הלימוד של רבנו, וזה ברור.

אין במה להתווכח, ולא כדאי להיכנס בטוען ונטען בדברים כאלו, אלא יותר טוב שתשים לב מה שעובר עליו, אז תראה שכל מה שאמר רבנו הוא תורה מן השמים, ואין מה להרהר אחריו, וזו הנהגה הכללית.

מלבד זאת אפילו מי שיש לו מוח טוב לעיון, יש הרבה שעות ביום שלא מסוגל לזה. אבל כך אם יהיה רגיל באמירה, יכול לומר הרבה דפים גמרא והרבה פרקים משניות והרבה דפים זוהר והרבה דפים תיקוני זוהר, אשר כל דיבור ודיבור מהתורה הוא מצוות עשה בפני עצמו.

(אשר בנחל, כרך יב, מכתב א' תקיג, שנת תשל"ה)