שאלה: מאת יעקב: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
![]() |
||
בעזה"י יום ג' לסדר שלח כ"ב סיון ה'תשע"ב שלום וברכה אל יעקב נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. וכמו שאמר רביז"ל שעיקר עבודת השם יתברך הוא הרצון, כי לעבוד את השם יתברך אינו יודע מי הוא זה שיוכל לומר שיעבוד את השם יתברך וכו', ואפילו מלאך ושרף אינו יכול להתפאר שיוכל לעבוד השם יתברך, רק העיקר הוא הרצון להשם יתברך, ואף על פי שנדמה שהכל רוצים להתקרב להשם יתברך, כי הכל חפצים ליראה את שמך, אף על פי כן לא מבעיא שאין אדם אחד דומה לחבירו בענין הרצון, כי גם באדם אחד אין יום אחד דומה לחבירו בענין הרצון וכו', ורביז"ל הירבה לדבר עמנו כמה וכמה פעמים בכמה לשונות, שהעיקר הוא רק הרצון והכסופין שירצה ויכסוף תמיד ברצון חזק לעשות רצונו יתברך באמת. ואם אף על פי כן אינו זוכה וכו', מרוב הצרות והמניעות שעוברים עליו וכו', מה לעשות? יתגבר לבלי להפסיק ולבטל הרצון חס ושלום, רק ירצה יותר ברצונות חזקים יותר, ויתגבר ברצון חזק וכסופין גדולים להשם יתברך תמיד בכל עת לעולם ועד, כי העיקר הוא הרצון: כי באמת עיקר התכלית הטוב של הנשמה הקדושה הוא שתזכה לתכלית שלימות הרצון שהוא רצון שברצונות, שתזכה הנשמה שיהיו לה רצונות חזקים אמתיים להשם יתברך, עד שתזכה להכלל ברעוא דרעוין שהוא רצון שברצונות, שזהו השלימות והמעלה העליונה מכל המעלות. כמו שמצינו שמשה רבנו, שהוא מבחר מין האנושי ומי לנו גדול ממשה רבנו, רבן של כל הנביאים והצדיקים האמתיים של כל הדורות, ובסוף בעת הסתלקותו שאז זכה בוודאי לתכלית שלימות המעלה שאי אפשר להשיג כלל וכו' וכו', וכל עיקר עצם הפלגת מעלתו הוא שזכה בעת הסתלקותו הקדושה להכלל ברעוא דרעוין שהוא רצון שברצונות, כמבואר בזוהר הקדוש (תרומה פ"ח:) שהסתלקות משה היה בשבת במנחה ברעוא דרעוין. נמצא ששלימות הרצון הוא גובה מן הכל, וכל עיקר התכלית של כל התורה והמצוות הוא לזכות לרצון ולהכלל ברצון העליון. ולכן בשום פנים ואופן אסור לך להתייאש, כי סוף כל סוף על ידי שתתחזק ברצונות חזקים, לבסוף תזכה להגיע אל מה שאתה רצית להגיע, והעיקר לזכור שרביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"א) ששלימות הרצון להוציא מהפה שלו את הרצונות והכיסופים שלו, שעל ידי זה הוא בונה עולמות חדשים וכו' וכו', וזכור מה שאמרו בזוהר (תרומה קנ) לית רעותא טבא דיתאביד מקמי מלכא קדישא, ובגין כך זכאה איהו מאן דמהרהר הרהורין טבין לגבי מאריה, דאף על גב דלא יכיל למעבד לון, קודשא בריך הוא סליק ליה רעותיה כאילו עביד דא לטב [אין רצון טוב שיהיה נאבד לפני הקדוש ברוך הוא, בשביל זה אשרי מי שמהרהר תמיד הרהורים טובים אל הקדוש ברוך הוא, שאפילו שלא יכול לקיים את זה, הקדוש ברוך הוא מחשב לו את זה כאילו הוא עשה את הדבר טוב שהרהר לעשותו].
|