כשהייתי בגיל עשר התעללו בי מינית, ועד עכשיו אני שבור לגמרי

שאלה:

מאת פנחס:
שלום אל הרב. אני מתבייש לכתוב לכם, אבל אני מרגיש שאני כבר לא יכול יותר. כשהייתי ילד בן עשר, אברך התעלל בי מינית ומאז אני שבור לגמרי, נמצא בדכאון ומיואש מהחיים. אני לא יודע איך לטפל בעצמי, אני כבר בן עשרים ושתיים ואני מפחד להתחתן, כי איך אני ארגיש אחרי חתונה? ורציתי גם לדעת איזה עונש מגיע לאחד כזה שמתעלל מינית בילדים? אשמח לקבל עידוד וחיזוק כי אני מאוד שבור, תודה רבה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר בלק ט"ו תמוז ה'תשע"ב

שלום וברכה אל פנחס נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

הדבר הראשון שאתה צריך לדעת שאסור להתייאש בשום פנים ואופן, הן אמת שעברת טראומה מאד מאד קשה בחייך, ולצערינו הרב יש המון כאלו שעברו אותו דבר וכו', אבל במצב כזה צריכים לדעת שהיאוש זה סם המוות, אסור להתייאש בשום פנים ואופן, מכל צרה יכולים לצאת, אין דבר כזה לומר אני לא רואה כבר שום תקוה בחיי, אני גמור וכו', אתה צריך לזכור תמיד יכולים להתחיל מאפס ולהוסיף אחד, כבר נעשה עשר, ואם מרגישים שאני אפס אפסים וכו', מוסיפים אחד וכבר נעשה מאה וכו', וככל שמוסיפים אפס וכו', כך אם מצרפים אחד, נעשה אלף או עשר אלף או מאה אלף או מליון וכו', היינו ככל שאדם מרגיש את עצמו שהוא אפס ולא רק אפס אלא אפס אפסים וכו', אם רק מוסיף אחד כבר הוא מליונר.

ומה הוא האחד שצריכים להוסיף בהחיים, זה גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שאדם מוכרח לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו את הנקודה טובה שיש בו, ועל ידי שמוצא בעצמו נקודה טובה, הוא יכול לצאת מהחושך והרע שנלכד בזה וכו', ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ד) שיש לכל בר ישראל נקודה שאין בחבירו, ולא רק שאין בחבירו, אלא חבירו לא יכול לחקות אותו, והוא לא יכול לחקות את חבירו, כל בר ישראל יש לו נקודה שלו השייך ללבו לעת הזאת, ואת הנקודה הזו רביז"ל מגלה לכל אחד ואחד, וזה האחד שצריכים להכניס בהחיים שלו, ועל ידי זה נעשה מליונר וכו' וכו'.

והאחד הזה שרביז"ל מחדיר בכל אחד, הוא אחדותו יתברך, שאדם ידע שאין בלעדו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, וירגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, כי בכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, ולא שייך להגיד שהוא רחוק ממנו יתברך ואין לו כבר שום תקוה ולא רואה עתיד לחייו, כי על זה צעק דוד המלך (תהלים קל"ט) "פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה: אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח: אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך: אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים: גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך: ואומר אך חושך ישופני ולילה אור בעדני: גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה".

וזה הכרוז שרביז"ל הכריז (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) אין שום יאוש בעולם כלל, אין דבר כזה להתייאש, אפילו שכבר עבר עליו מה שעבר וכו', והוא בעיני עצמו אפס אפסים, עם האחד הזה הנקודה טובה שמוצא בעצמו, שזה אלקותו יתברך, כמובא בדברי מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות השכמת הבוקר הלכה א' אות ב') ואם הוא מצרף את האחד להאפס או לאפס אפסים, ככל שהוא מרגיש שהוא יותר כלום, אז הוא נעשה אחר כך יותר גדול.

ולכן אסור להתייאש בשום פנים ואופן, הן אמת זה מאד מאד כואב מה שעשו לך וכו', עם כל זאת אתה מוכרח להמשיך עם החיים שלך, ולעשות התחלה חדשה, ואתה יכול לבנות את עצמך מאד מאד.

[היום יש מקומות שעוזרים לנפגעי תקיפה מינית, ואם אתה מרגיש שאתה לא יכול לבד להתמודד עם זה, כדאי לך לגשת אליהם, אבל אם תיקח את דיבורינו אלו שהם דיבורים מרביז"ל, תוכל להתמודד, זה תלוי בך, ואני לא שולל לקחת עזרה וכו'], הרגע שאתה תיקח את עצמך בידיך ותמצא את הטוב שיש בך, שהוא הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) "טוב הוי"ה לכל", אז תראה שהחיים לא כל כך שחורים, ואתה עוד תוכל להתחתן ולבנות בית נאמן בישראל, והעיקר תלוי כפי שתרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולספר לו יתברך כל מה שעובר עליך, וזה יבנה אותך לגמרי, כי תפלה שיחה בינו לבין קונו זה זוכים על ידי שמוצאים בעצמם את הנקודה טובה השייכה ללבו בעת הזאת.

עכשיו אתה רוצה לדעת את דעתי מה מגיע לאחד כזה? דעתי הוא שכל אלו שתופסים שהתעללו מינית בקטינים או בקטינות, הדבר הראשון צריכים לסרס אותם פשוטו כמשמעו, ואחר כך להכניס אותם בבית סוהר למאסר עולם, שיבלו כל ימי חייהם בבית סוהר, כי אנשים כאלו מסוכנים להציבור, חולי מין, והם יותר גרועים מרוצחים.

הקדוש ברוך הוא שהוא בעל הכרם יבוא ויכלה את הקוצים מהכרם.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים