שאלה:

מאת דבורה:
שלום לצדיק הקדוש מיבנאל שליט"א. נולדתי לשושלת משפחה של קדושים וטהורים, רבנים גדולים, וגם בעלי בא ממשפחה של תלמידי חכמים גדולים. למרות הייחוס שלנו, לצערי הרב הילדים שלי מתרחקים מהיהדות! הלב שלי נקרע ואני אוכלת את עצמי. אני מנסה לדבר איתם, ולפעמים לשתוק כדי שלא להעמיס עליהם, אך עדיין אין לי שום דרך להשפיע עליהם, ועם הזמן שחולף הילדים יותר ויותר מתרחקים מהתורה. מה הצדיק ממליץ לעשות?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר מטות מסעי כ"ו תמוז ה'תשע"ב

שלום רב אל דבורה תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

ענין חינוך זה עדין מאד, ולצערינו הרב לא כל הורים יודעים איך לחנך את הילדים שלהם, בדרך כלל כשקונים כל מוצר בעולם יש הוראות הפעלה וכו', מה שאין כן ילדים שנולדים לא באים עם הוראות הפעלה וכו', כי כל בן או כל בת הם אחרים לגמרי ושונים זה מזה, כי מדברים פה מנשמות, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא פנחס) ברוך חכם הרזים כשם שאין פרצופיהם שוין זה לזה, כך אין דעתם שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו.

ולכן להיות הורים המחנכים את ילדיהם, זה עבודה הכי קשה, כי כל בן וכל בת שונים לגמרי אחד מהשני, וההורים צריכים לדעת איך ללכת עם כולם, כפי דעתו והבנתו וכו', ובוודאי זה לא עבודה קלה, כי ההורים בעצמם סובלים סבל גדול וכו', הן עניות ודחקות וכו', הן שהם בעצמם באים משתי עולמות נפרדים וכו', והן שהם בעצמם לא מסתדרים ביניהם וכו', כל מיני בעיות שיש לההורים בחיי יום יום, ולכן אין להם כבר עצבים אל ילדיהם וכו', ומזה בא שהורים מאבדים את הקשר עם ילדיהם, ולא עוד אלא כשאבא עצבני הוא נותן מכות להילדים וכו', ועל ידי זה הוא בונה מחיצה בינו לבין ילדיו וכו', עד שנבנה בלבם ניתוק וריחוק מאביהם וכו', כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות בנים סימן כ"ז) הבנים שוטים כשאביהם כעסן; כי טבע של ילד שתמיד שואל את האבא על כל דבר מה זה? ואיך זה? ומי זה? ואם האבא כעסן, אזי הוא מגרש את הילד ממנו וכו', לך מפה וכו', תעוף מפה וכו', ומסכן הילד נשאר שוטה, כי אין לו מי שיסביר לו כל דבר.

וכן אמר רביז"ל (ספר המדות אות כעס סימן כ"ד) על ידי כעס מולידין בנים שוטים; כי הכעסן והעצבני מאבד את עשתונותיו לגמרי, ואין לו זמן לילדיו וכו', ועכשיו איך הילדים יכולים לגדול ילדים נורמלים? בשעה שהאבא הוא תמיד כועס וצורח ונותן מכות רצח לילדיו? וכמו כן גם האמא אם אין לה סבלנות להילדים מאיזה סיבה שרק לא תהיה וכו', זה אותו דבר, תמיד צורחת על הילדים וכו', משפילה אותם וכו', קוראת אותם שמות של גנאי וכו', מקללת וכו', איך ילדים יכולים לגדול אחר כך נורמלים? ולמה שישארו בהיהדות, כי ראו דוגמא שלילית בבית.

חינוך צריך להתחיל בבית בין ההורים, אבא ואמא צריכים לחנך את עצמם קודם להתנהג בדרך ארץ זה לזה, שיהיה ביניהם הבנה הדדית ואהבה גדולה, ולא יריבו ביניהם, אלא יחליטו מה הם רוצים בחייהם. לשמור מאד שלא ידברו לשון הרע ורכילות וליצנות על אף אחד וכו', תמיד יהיה אוירה רגועה בתוך הבית וכו', אזי הילדים רואים ולומדים דוגמא חיה, זה הא' ב' והיסוד בחינוך והמשך אל ילדים טובים ילדים ממושמעים וכו', מה שאין כן כשהילדים לא רואים את הדוגמא הזו, רק ההיפך מכל זה וכו', אזי אין פלא שהילדים אחר כך מחפשים חום ואהבה בחוץ וכו', וכמובן מגיעים למקומות שזה נגד דעת ההורים וכו', ולכן אין פלא שיש כל כך הרבה נושרים וכו', ואחר כך זה כבר בכיה לדורות, כי כיון שמאבדים את הבן או את הבת וכו', קשה מאד להחזיר אותם חזרה וכו'.

ועל כן העצה היחידה היא כדי לזכות לילדים טובים לילדים ממושמעים, ילדים שהולכים בדרכי אבותיהם ואבות אבותיהם, א. להרבות בתפלה יומם ולילה על הצלחת הילדים, ולהוריד הרבה דמעות להקדוש ברוך הוא שיזכה לילדים טובים, ושיקבלו את החינוך הטוב ביותר, ויגדלו תלמידי חכמים אמיתיים, ויהיו לאות ולמופת לכולם, כי אין עוד דבר שמועיל להצלחת ילדים, כמו תפלת אבות על בנים, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תנא דבי אליהו רבה פרק י"ח) מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר, והיו לו עשרה בנים מאשה אחת, ששה זכרים וארבע נקיבות, ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומתחנן ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר, כדי שלא יצא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער, מה היה עושה, בכל יום ויום היה מכניסן לבית פנימי, וישב ומשמרן בבית החיצון, ומתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר כדי שלא יהא אחד מהן בא לידי עבירה ולידי דבר מכוער, אמרו, לא יצאת אותה שנה ולא שינתה ולא שילשה, עד שבא עזרא והעלה את ישראל מבבל, והעלה אתו כהן עמהם, לא נכנס אתו כהן לבית עולמו, עד שראה כהנים גדולים ופירחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה, ואחר כך נכנס אותו כהן לבית עולמו, ועליו הכתוב אומר (תהלים ל"ז ג') "בטח בהוי"ה ועשה טוב" וגו'.

ומספרים על החת"ם סופר זי"ע, שבא אליו פעם תלמידו המהר"ם א"ש ודיבר עם רבו בלימוד כדרכם, ובאמצע התערב בנו הכתב סופר זי"ע, ולפני שנפרדו שאל התלמיד את רבו איך זכה לבן תלמיד חכם כזה? ענה ואמר החת"ם סופר (והראה באצבעו על כובעו) "אתה רואה את זה? כל לילה מילאתי את הכובע הזה עם דמעות, שאזכה לילדים טובים". הרי שלך לפניך איך זוכים לילדים טובים.

וכן מספרים שפעם בא אדם עם בנו אל החפץ חיים זי"ע, וביקש ברכה שבנו יהיה בדיוק כמו החפץ חיים, ענה ואמר לו אם אתה רוצה לזכות לבן כמוני, תאמר הרבה תהלים, ענה האבא ואמר אני מרבה לומר תהלים בשביל הצלחת בני, קם החפץ חיים מכיסאו והוציא מארון הספרים תהלים ישן ומקומט ומלא כתמים וכו', והיה נפוח מרוב דמעות, והראה את זה לאבא, ואמר זה התהלים של אמי ע"ה, כל כך הרבה היא בכתה על הצלחתי, וזה מה שהועיל לי, האם אתה אומר כך תהלים? שאל החפץ חיים, האם התהלים שלך גם כן נראה ככה?

רואים מכל זה שתפלת אבות על בנים מועילה מאד מאד, וגם רביז"ל הפליג במעלת אמו עד כדי כך שביקש בשעה שיזכירו אותו בעת התפלה, שיזכירו אותו בשם אמו, כי אמו הייתה צדקת, פייגא ע"ה, שפכה הרבה דמעות כל ימי הריונה עמו, שהוולד הזה יהיה צדיק גדול מאד מאד, וכן אחר שנולד הייתה דרכה לקחת את העריסה עם התינוק, ולהביא אותו יום יום אל ציון סבה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, והניחה את העריסה שם ושפכה דמעות כמים, שהילד הזה יהיה צדיק גמור, והירבתה להתפלל עליו וכו', ורביז"ל החזיק לה טובה על זה מאד.

רואים מזה שהדבר הראשון בחינוך שההורים צריכים לשפוך דמעות כמים בכל יום ויום על הצלחת הילדים שלהם, ולצערינו הרב אין להורים סבלנות להילדים בכלל וכו', ומכל שכן שאין להם זמן וסבלנות ועצבים להתפלל על הצלחת ילדיהם וכו', וממילא כשגודלים כבר מאוחר מאד.

ב. בחינוך יסוד היסודות זה רק אהבה, ועיקר אהבה לא להשתעשע איתם וכו', כי על זה אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"ט) מסוגל יותר לבנים – להיות רחוק מהם. לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם. רק לבלי להסתכל עליהם כלל; כי אהבה זה לא נקרא שמשתעשעים עם הילדים ומנשקים אותם וכו', זה לא נקרא אהבה וכו', זה נקרא אהבת עצמי שאוהב את עצמו שיש לו ילדים חמודים כאלו וכו', אהבה אמיתית הוא תמיד לדאוג על הצלחת ילדיהם וכו', אבא ואמא צריכים תמיד להכניס בהילדים בטחון עצמי, שהם כן יכולים, והם כן יצליחו, והילדים צריכים לשמוע את זה מאה פעמים ביום, אתם כן יכולים, אתם כן מוצלחים, תמיד לדבר איתם רק חיובי, להגביה אותם, לתת להם מחמאות וכו' וכו', אזי יכולים לצפות שהילדים יגדלו מוצלחים ביותר.

כי יסוד גדול מעיקרי החינוך, לבנות את מהות הילדים, כי טבע של ילדים שמסתכלים על ההורים וכו', ואם ההורים משבחים ומפארים אותם, ומגדילים אותם, ותמיד יש מחמאות וכו', הילדים יגדלו בריאים בנפשם ובשכלם וכו', מה שאין כן שהילדים שומעים כל יום לכל הפחות מאה פעמים, אתה שלומיאל וכו', אתה לא שווה לשום דבר וכו', ממך כבר לא יהיה בן אדם וכו', תעוף מפה וכו', ותצא מפה וכו', כל מיני כינויים והשפלות וכו', ומי אומר שנותנים עוד מכות רצח וכו', על פי רוב על לא דבר, רק מפני שהאבא או האמא עצבניים וכו', מה כבר רוצים שיצא מהילדים האלו?

אשר באמת על פי הלכה אסור להכות את הילדים, כמובא (שולחן ערוך יורה דעה סימן ר"מ סעיף י"ט) אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול אלא ימחול ויעלים עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול; עיין שם, ואמרו חכמינו הקדושים (מועד קטן י"ז) שהמכה בנו גדול חייב בנידוי מפני שעבר על לאו דלפני עיור לא תתן מכשול, ופירש רש"י שכיון שהוא גדול שמא יהיה מבעט באביו, והוה ליה אביו מכשילו, וכתב הריטב"א (שם) ונראים הדברים דלא גדול ממש אלא הכל לפי טבעו, שכשיש לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשה, ואפילו אינו בר מצוה עדיין, אין ראוי להביאו לידי חטא של מכה אביו, או מקלל אביו, אלא ישדלנו בדברים וכו', עיין שם.

היינו שעם מכות וכו', או עם אלימות וכו', נגד הילדים, זה לא עוזר וזה לא חינוך, כי אם הולכים איתם במכות או עם אלימות וכו', כבר נבנה בלבם שנאה נגד ההורים, ומחכים על היום שיוכלו לברוח מביתם וכו', ואחר כך הכל מאוחר.

ולכן החכם עיניו בראשו שההורים צריכים לדעת כדי לחנך את הילדים הדבר הראשון הם צריכים לחנך את עצמם, שלא יהיה אלימים וכו', ולא ישתמשו אחד נגד השני בקללות וכו', או מילים גסות וכו', או מריבות ואלימות וכו', וכך הם יכולים לצפות שהם יהיו דוגמא חיה לילדיהם, לא יכול להיות שאבא צורח על האמא, או להיפך האמא צורחת על האבא, ומשתמשים בכל מיני שמות של גנאי וכו', ואלימות פיזית ואלימות מילולית וכו' וכו', שאחר כך יבקשו מהילדים שהם ילכו על דרך הישר, ואם ההורים מתנהגים בדרך ארץ והם דוגמא חיה לילדיהם, עם כל זאת עדיין צריכים המון רחמים ודמעות רבים לשפוך לפניו יתברך להצלחת הילדים, והרבה סייעתא דשמיא.

כל זה כתבתי לך רק על קצה המזלג מה שיש עוד לדבר ולכתוב בענין חינוך הילדים, והלוואי הלוואי שזוגות שמתחתנים יקבלו על עצמם להתנהג בדרך ארץ אחד כלפי השני, ולא יגביהו את הקול אחד על השני, ותהיה ביניהם הבנה הדדית, ואהבה גדולה וכו' וכו', מיום שיוצאים מהחופה וכו', כך כל ימי חייהם, וכבר יתחילו לבקש על ילדים טובים, ילדים מוצלחים וכו' וכו', לפני שהילדים נולדים, ואז יכולים לצפות לילדים טובים וממושמעים ומוצלחים בגשמיות וברוחניות.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים