הייתי מקורב לרב מקובל הרבה שנים, אך במבט לאחור אני רואה שלא קיבלתי ממנו שום דבר

שאלה:

מאת אליהו נתן:
שלום וברכה לרב שליט"א. הייתי מקורב קרוב לעשר שנים לרב מקובל והייתי מסור אליו בלב ונפש. סברתי שהוא צדיק גדול והרגשתי זכות להיות קרוב אליו. אך לאחרונה איבדתי את הטעם ואני כבר לא מרגיש קשור אליו, בפרט שאני רואה שכל הזמן הלכתי אחריו בעיניים עצומות, ומרוב התלהבות שהייתה לי לא שמתי לב שאני לא מקבל ממנו שום דבר ברוחניות או בגשמיות.
אני מרגיש שאין לי שום חיות, לא מהתורה ולא מהתפילה, ושכל מה שאני עושה בעבודת השם זה רק מהשפה ולחוץ. איך אני יכול להתחזק ולהרגיש חיות בעבודת השם?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר במדבר כ"ט אייר התשע"ג

שלום וברכה אל אליהו נתן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

צריך שתדע שאין עוד דבר שיכולים להטעות בני אדם, כמו בחכמת הקבלה, מאחר שהיא נכתבת בלשונות קשים, וכן בדרך יחודים וזיווגים שעל פי רוב אין לבני אדם שום השגה בזה, ולכן בקלות יכולים להטעות בני אדם בזה, וידוע שרביז"ל הקפיד על דבר זה מאד מאד, ואמר לאחד מאנשי שלומנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ק"כ) שהיה עוסק לכוון כוונות בתפלתו, והקפיד עליו רביז"ל מאד ואמר לו, שלא יעסוק עוד בזה, ולא יתפלל עם כוונות, רק יכוון פירוש המילות כפשוטו, (אף על פי שזה האיש למד כתבי האריז"ל על פי פקדותו, אף על פי כן לא רצה שיתפלל עם כוונות כלל). ואמר לו רביז"ל שמי שאינו ראוי לזה, כשמתפלל עם כוונות הוא כמו כישוף, כי בכישוף נאמר (דברים י"ח) "לא תלמד לעשות", ודרשו חכמינו הקדושים (שבת ע"ה, ראש השנה כ"ד, סנהדרין ס"ח) 'לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות'. כך הוא בענין הכוונות להבדיל, שאין צריכין ללמוד אותם, כי אם להבין ולהורות, אבל לא לעשות עמהם שום דבר, דהיינו לכוונם בתפילה, מי שאינו ראוי לזה.

ואמר רביז"ל כי עיקר התפלה היא דביקות להשם יתברך, והיה טוב יותר להתפלל בלשון לעז שמדברים בו, כי כשמתפללים בלשון שמדברים בו, אזי הלב סמוך ודבוק מאד בדיבורי התפילה, ויכול לדבק עצמו ביותר להשם יתברך. אך כבר תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה סדר התפילה (מחמת שלאו כל אדם יכול לסדר סדר התפילה לעצמו כמובא), על כן אנו חייבים להתפלל בלשון הקודש כמו שסידרו לנו. אבל העיקר הוא רק לכוון פירוש המילות כפשוטו, שזהו עיקר התפילה, שמתפללין לפני השם יתברך על כל דבר ודבר, ועל ידי זה מתקרבין ומתדבקין בו יתברך, עיין שם.

הרי שלך לפניך שרביז"ל הקפיד מאד מאד על דברים אלו, וכן אמר (חיי מוהר"ן סימן תקכ"ו) לאיש אחד שעמד לפניו, שהיה עוסק ללמוד בספרי קבלה, ובאמת לא היה ראוי ללמוד קבלה. והוכיח אותו שלא ילמד קבלה, ואמר לו קבל"ה בגימטריא נוא"ף, ופעם אחת היה מדבר עם איש אחד, והיה אותו האיש קובל לפניו שאין לו לב היינו שאין לו התעוררות הלב לתפלה ועבודה, השיב לו רביז"ל שזה משום שלומד קבלה, כי "נואף אשה חסר לב" (משלי ו'), וקבל"ה בגימטריא נוא"ף; ולכן לא בחינם שההוא הוליך אותך שולל עד שאתה מרגיש את עצמך ריק לגמרי וכו'.

ולכן לדעתי תזרוק את השכל שלך לגמרי, ותתחיל לציית את רביז"ל בתמימות ובפשיטות גמורה, כי רק זו נקראת התקרבות אל הצדיק, כמובא בדבריו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קכ"ג) העיקר והיסוד שהכל תלוי בו, לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ספרי פרשת שופטים) 'אפילו אומר לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין תציית אותו', ולהשליך מאיתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלימות, ואינו מקושר להצדיק; כי העיקר לבטל את שכלו המדומה והבדוי לגמרי, ולציית את הצדיק על כל אשר אומר, ורק זו נקראת התקרבות, וצריך שתדע שאצל רביז"ל היה העיקר תמימות ופשיטות, שבזה כבר כלולים כל הכוונות והיחודים, כי בזה שהאדם מרגיל את עצמו לדבר אליו יתברך, על ידי זה ממשיך על עצמו אור האצילות, ששם מאיר אור גדול ונורא ונפלא מאד בדביקות הבורא יתברך שמו, עד שמתלבש האור על ידי תפלה בתוך העולמות בריאה יצירה עשיה, עד שזוכה למוחין מאירים בדביקות הבורא יתברך שמו.

וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות, ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע. ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק. גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו', ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו.

וכן הוא בלימוד תורה הקדושה צריכים ללמוד על פי סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל בלי שום חכמות והשכלות כלל, מקרא, משנה, גמרא, מדרש, זוהר ותיקונים, רמב"ם, טור ושולחן ערוך וכו' וכו', וכך במשך הזמן הוא ממלא את עצמו עם המון ידיעות בתורה הקדושה, ומרגיש כל מיני חיות בחייו.

ולכן ראוי לברוח מכל אלו הבעלי דמיונות שקוראים את עצמם בעלי מקובלים, ומבלבלים את המח לאברכים צעירים שחושבים שהם פורחים בעולמות, ומסכנים הם לא נמצאים לא בעולם הזה ומכל שכן לא בעולם הבא, ובכלל כל לימוד חכמת הקבלה צריך להיות בצניעות ובסתר, ולא כל הרוצה ליטול את השם נוטל, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה א' סימן ה') על הפסוק (תהלים ל"א) "תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז", "הדוברות על צדיק" – חי העולמים, "עתק" – שהעתיק בבריותיו, "בגאוה" – אתמהה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית, "ובוז" – אתמהה מבזה על כבודי, דאמר רבי יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא, בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה; הרי שלך לפניך שאפילו אלו שלומדים סתרי תורה, צריכים ללמוד את זה בצניעות וברתת ובזיע וביראה גדולה, ולא כמו שקורה היום שכל אברך פרחח שעדיין לא תיקן את חטאת נעוריו קורא את עצמו מקובל, ומוליך שולל אברכים תמימים, ובין כך מבלים את הזמן בלי לימוד תורה הקדושה, ואינם מקפידים להתפלל במנין כלל, כי הרי צריכים לכוון וכו', והם נקראים מכוונים וכו', ואינם אלא בעלי דמיונות גדולים מאד, אשרי מי שפותח את עיניו ורואה מה לפניו, ובורח מכל אלו הבעלי דמיונות שקוראים את עצמם בעלי מקובלים, ומטעים את הבריות ומוליכים אותם שולל, עד שאנשים חושבים שהם באמת בעלי מדרגות, בעלי השגה ובעלי רוח הקודש וכו' וכו', בשעה שהם שורים בדמיונות גדולים מאד מאד.אשרי מי שאין לו שייכות להם, ומציית את רביז"ל בתמימות ובפשיטות גמורה.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים