האם הצדיקים מייחדים ייחודים בזמן התפילה או שהם מתפללים בתמימות ובפשיטות?

שאלה:

מאת חגי:

שלום כבוד הרב. ראיתי שכתבתם בכמה מקומות שהאדם צריך להתפלל בפשיטות גמורה, וכך היו נוהגים הבעל-שם-טוב ורבי נחמן ועוד צדיקים, אך מצד שני אמרתם באחד מהשיעורים שלכם שלייחד ייחודים זוהי מעלה גדולה, וגם כתוב שכאשר שהבעל-שם-טוב היה מגיע לברכת 'מחיה המתים', הוא היה מייחד ייחודים ומתקן נשמות באותה העת. איך זה מסתדר יחד?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר בהעלותך י"ג סיון התשע"ג

שלום וברכה אל חגי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל הזהירנו מאד מאד על שיחה בינו לבין קונו, שזו התבודדות שאדם מתבודד עמו יתברך, ומספר לפניו יתברך את כל אשר עם לבבו אליו יתברך, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך, ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד, דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפלה מזה בעצמו. ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר, ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו.

ואמר (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות, ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק. גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו', ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו.

והנה ענין היחודים וכו', כשבר ישראל זוכה להתבודד הרבה עמו יתברך עד שזוכה שמנקה את מח מחשבתו מכל מיני זבל ולכלוך וזוהמא שנדבק בו וכו' וכו', ומדביק את מח מחשבתו באין סוף ברוך הוא, על ידי זה מצטיירים לפני עיניו שמותיו יתברך ממילא, אפילו שלא ירצה, שאלו הם היחודים שאדם מייחד שמותיו יתברך, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ב') שעל ידי עבודת התפלה זוכה למוחין נקיים, ועל ידי זה מאירים לפני עיניו תמיד השמות של הד' עולמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עם הכתרים שלהם קס"א קמ"ג קנ"א, וזה בא כבר ממילא, ולכן אין שום סתירה כלל, אדם צריך להתבודד להקדוש ברוך הוא, בלי שום מחשבה להגיע למדריגות, אלא לדבק את עצמו בו יתברך, ואז אם יהיה ראוי, ממילא יצטיירו לפני עיניו כל השמות והיחודים שצריך לפי ערך שורש נשמתו.

ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ק"כ) שאין צריכים בתפלה רק להתפלל פירוש המילות, שיחשוב מה הוא מדבר, היינו שיקשר את מחשבתו אל הדיבור, שיבין מה שהוא אומר, ואפילו אלו שלמדו כתבי האריז"ל על פי ציוויו של רביז"ל, עם כל זאת אמר להם שלא יכוונו את הכוונות באמצע התפלה, רק פירוש המילות לקשר את המחשבה אל הדיבור. ואצל הצדיקים הכוונות והיחודים באים להם ממילא לפני העינים, וזה פירוש המילות שלהם, היינו אחרי שאדם מזכך את מח מחשבתו וזוכה למח נקי לגמרי, שתמיד דבוק בו יתברך, אז ממילא תמיד מאירים לו כל השמות והיחודים שמבוארים בכוונות של האריז"ל בכוונות התפלה.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים