שאלה: מאת מיכאל: שלום לכבוד הרב. אני יוצא להתבודד בשדה בשעות הלילה המאוחרות, ולפעמים אני נתקף בפחד שמא יפגעו בי חיות רעות, כגון תנים ושועלים וכו' שמצויים בסביבה. אני מנסה להתחזק בביטחון, אבל זה עדיין קשה. איך אפשר להתגבר על הפחד? תשובה: |
||
![]() |
||
בעזה"י יום א' לסדר נצבים וילך י"ט אלול ה'תשע"ג
שלום וברכה אל מיכאל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. כל הענין של התבודדות שגילה רביז"ל, צריך להיות עם אמת, היינו לדעת שאין לו אף אחד בעולם שיבין אותו, ואין לו אף אחד בעולם שיכול לעזור לו, ואין לו אף אחד בעולם שישמע אותו, כי אם הקדוש ברוך הוא בעצמו, שמלא כל הארץ כבודו, ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ובתוך כל עלמין, אין בלעדיו יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, ודומם צומח חי מדבר זה לבוש לגבי האין סוף ברוך הוא, ואז כשיגיע אל מדריגה זו שירגיש רק את אמתת מציאותו יתברך, אז כבר יוכל להתבודד בכל מקום שרק הולך. ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ב) שלזכות להגיע לביטול כזה עד שירגיש שכל העולם כולו הוא מחוייב המציאות, היינו שהבריאה כולה זה עצם עצמיות אלקותו יתברך בלבוש הזה לפי מראה עיניו, על זה צריכים ללכת בלילה בשדה במקום שאין שמה שום בני אדם, ויבקש ויתחנן אליו יתברך עד שיזכה לנקות את עצמו מכל מיני מדות רעות ותאוות רעות, עד שיהיה נכלל לגמרי באין סוף ברוך הוא.
והנה בוודאי לצאת לשדה יש פחדים גדולים וכו' מכל מיני חיות רעות וכו', וגם אני עברתי את זה לא פעם אחת וכו', עם כל זאת צריכים להתאמץ עם כל מיני אומץ ולב רחב אליו יתברך, עד שיעבור על כל הפחדים וכו', ובוודאי זה לא קל וכו'. ואז בעת שהייתי בגיל שבע-עשרה שמונה-עשרה שיצאתי לשדה או ליער, ומאד מאד פחדתי, לקחתי עמי מקל על כל צרה שלא תבוא מאיזו חיה, ואז חיברתי את השיר "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, אין שום מציאות בלעדיך יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם", וחזרתי על זה פעמים אין מספר עם הניגון הידוע, כי רציתי להכניס בעצמי אמונה פשוטה בו יתברך, ושלא לפחד משום בריה שבעולם וכו', אבל אני מוכרח להגיד לך שזה לא היה קל, סוף כל סוף הייתי בחור צעיר, ודי פחדתי, עם כל זאת המילים האלו חיזקו אותי מאד מאד, שאדע שאין בלעדיו יתברך כלל, ואין לי מה לפחד, ולא פעם אחת קרו לי דברים מזעזעים וכו' וכו'. וכבר אמר רביז"ל (ספר המדות אות פחד סימן י"ט) על ידי אמת האדם ניצול מפחד בלילות; ולכן צריכים לבקש הרבה את הקדוש ברוך הוא גם על דבר זה – שלא יבלבל אותו שום בלבול ושום פחד, ומובא בזוהר (שלח קנ"ח:) מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי, כך כלב בן יפונה בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי ואתא לצלאה על קברי אברהן לאשתזבא מעיטא דא; [כשאחד נמצא בצרה גדולה מאד, אזי הוא לא מסתכל על שום בריה שבעולם, כך כלב בן יפונה כשהיה בצרה גדולה מאד לא הסתכל על שום בריה, ולא פחד מהענקים כשבא לחברון להתפלל על קברי האבות.]
עם כל זאת, עליך לדעת שאם יש לך פחדים וכו', ובצדק שיש היום כל מיני מחבלים למיניהם, אז עדיף לקיים מה שאמר רבי חיים ויטאל ז"ל (בהקדמת ספרו שער הקדושה) שיש שהתחבאו בביתם ושם התבודדו בדמיון הולכי מדבריות וכו', או בנקיקי סלעים וכו', היינו שיכולים ללכת למקום שאין שמה בני אדם, כגון באיזה מרתף וכו', או באיזה בנין מבודד וכו', או על איזה גג מבודד וכו', העיקר שאין שמה בני אדם, ושם יכולים להתבודד להקדוש ברוך הוא בלי שום פחד של חיות רעות או מחבלים, ובפרט עכשיו כשיש לנו כבר את ההקדמות של רביז"ל, שאין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, שזה הביטול האמת, אזי יכולים להתבודד בכל מקום שרק הולכים וכו', וכבר לא מבלבלים את עצמם משום דבר בעולם, העיקר ללכת במקום שאין שמה בני אדם, שזו נקראת התבודדות עם אמת, כי העיקר הוא להשיח ולספר את כל אשר עם לבבו אליו יתברך, ומאחר שאין שום בריה שבעולם יודעת איפה הוא, כי הוא מתחבא מכולם, על ידי זה הוא מדבר עם לב אמת לב נכון, מה שאין כן כשהולך בשדה או ביער עם עוד אחד וכו', אזי ההתבודדות כבר לא בשלימות וכו', כי ההתבודדות בשלימות צריכה להיות שיהיה מבודד לגמרי ושאף אחד לא ישמע אותו איך שמדבר אל הקדוש ברוך הוא, וזה דיבור אמת שמדבר עמו יתברך, שגילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ט' וסימן קי"ב) שדיבור אמת יכול להאיר לו בתוך החושך שלו. אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם, ומתבודד בכל יום עמו יתברך, שאז יזכה שיאיר עליו מלך הכבוד בעצמו, אשרי לו בזה ואשרי לו בבא, כי כך מובא (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפילות, הם המלווים אותו עד שיגיע לבית עולמו; אין עוד דבר שמלווה את האדם עד הרגע האחרון כמו השיחה בינו לבין קונו. אשרי מי שמכניס את הדיבורים האלו בתוך לבו, ואז טוב לו תמיד.
|