איך זה שרובם של גדולי ישראל מהדורות הקודמים לא השאירו אחריהם ספר כלשהו?

שאלה:

מאת רפאל:

ברכת שלום וחתימה טובה לרב שליט"א.
אני מתעניין מאוד בשושלות של גדולי הדורות ובפרט בשושלות החסידות, ואני מאוד אוהב לקרוא סיפורים על גדולי ישראל. ופלא גדול הוא בעיני איך שזה שרוב רובם של גדולי ישראל שחיו בדורות הקודמים לא השאירו אחריהם ספר כלשהו.
האם הסיבה היא שהם לא כתבו ספרים, או שמא הם כתבו והספרים אבדו בתלאות הגלות?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר האזינו כ"ח אלול ה'תשע"ג

שלום וברכה אל רפאל נרו יאיר

לנכון קבלתי את מכתבך.

הנה רביז"ל מגלה נוראות נפלאות (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ל"ב) הטעם שנעלם ונסתר הספרים של התנאים והאמוראים וגדולי מובחרי הצדיקים שבכל דור, מפני שעשו קל וחומר – שמי שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים (שבת קט"ז.), על אחת כמה וכמה ספרי מינים ואפיקורסים שמפרידים בין נשמות ישראל לבין אביהם שבשמים, בוודאי צריכים להמחות וכו', ולכן הם מעלימים את ספריהם שזה לעומת זה יהיו נעלמים כל הספרים של הזדים והמינים והאפיקורסים של כל הדורות, כי אם היה נשאר מהם אפילו שריד ופליט לא היה לנו קיום כלל, כי ירבעם בן נבט שהטעה את עם ישראל, לא היה רק עם שני עגלי זהב, אלא היה בזה חכמות האפיקורסות נורא מאד להטעות בני אדם, וכן בכל דור ודור קמים זדים מינים ואפיקורסים שמדברים כלפי מעלה, ואם היה נשאר זכר מטומאתם וכו', לא היו יכולים להחזיק מעמד, וכמו שאנו רואים גם בדורות אלו אשר כל הכח והשליטה שיש למינים ולאפיקורסים על עם ישראל, זה רק כלי התקשורת שעושים יומם ולילה שטיפת מח להמון העם, וכך עוקרים אותם ממנו יתברך.

והנה בענין הדפסת ספרים בחיים חיותם של הצדיקים, היו בזה חילוקי דעות גדולים מאד, רוב הצדיקים לא רצו להדפיס את ספריהם בחייהם, כי לא רצו שבני אדם ידעו מהם, כי באמת רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קע"ג) שבתוך הכתב ופנימיות הכתב יש שם נשמת הצדיק ויכולים לראות גדולתו, ולכן לא רצו שבחיים חיותם ידעו ויחקרו אחריהם וכו', הם הבינו שיותר טוב להיות נעלמים מעין כל, מה שאין כן אחר הסתלקותם, כן רצו שידפיסו את דבריהם כמו ששאל הרב הקדוש רבי שלמה לוצקר זי"ע את רבו המגיד הגדול ממזריטש זי"ע למה האיץ וזירז אותו שיכתוב תורתו [כי היה תלמידו המובהק וכתב את תורתו], וענה לו רבו: וכי אינך יודע מה שאמרו חכמינו הקדושים (יבמות צ"ו:) על הפסוק (תהלים ס"א ה') "אגורה באהלך עולמים" – וכי אפשר לגור בשתי עולמות? אלא בשעה שאומרים תורה בשמו, אזי הוא גר בשתי עולמות.

וכן הרבה צדיקים לא רצו שידפיסו את ספריהם בחיים חיותם, כי רוב בני אדם לא יכולים להאמין שיש ילוד אשה שזכה לגילויים כאלו כמו שהם גילו, כי גדולי מובחרי הצדיקים היו עוד בחייהם דבוקים בו יתברך בדביקות אמת, בטלים ומבוטלים באין סוף ברוך הוא, ונתגלו להם גילויים כאלו שאין שכל האדם יכול להשיג את זה, ולכן על פי רוב אנשים מגושמים ומזוהמים בפגם הברית וכו', היו אומרים על ספרים כאלו שהם דמיונות… (כי הם היו בדמיונות מחמת עוונותיהם המרובים בפגם הברית ועל כן דיברו על ספרי הצדיקים וכו').

על כל פנים, כל זמן שאדם חי לא יכולים להאמין שיש צדיק בזה העולם שכבר זכה למה שזכה, ומה שרשום בכתב וכו', וכן היה עם הספר הקדוש 'ראשית חכמה', שאחר הסתלקותו היתה אשתו רוצה לקבל הסכמה על הספר, ולא רצו החכמים ליתן, כי אמרו אין ביד בשר ודם לקיים מה שכתוב כאן, עד שנתגלה להם "קיים זה מה שכתוב בזה".

וידוע שהחיד"א מאד מאד החזיק שכן ידפיסו החכמים בחייהם את ספריהם, כי ראה המון כתבי יד שאחר הסתלקות החכמים שרפו את ספריהם שהיו בכתב יד, ודלי העם ונשים השתמשו עם הכתבי יד לשרוף ולהבהב את תרנגוליהם, כי לא ידעו להעריך ערך גדולת הכתב יד, ולכן החזיק החיד"א שכן ידפיסו את הכתב יד בעודם בחיים חיותם, כי מי יודע מה שיהיה אחר כך, ולא לחשוש כלל על מה שמדברים.

כי באמת ימינו כצל עובר (קהלת א' ד') "דור הולך ודור בא", וקם דור חדש והספרים יהיו להם למחיה ולהצלת נפשות להצילם מרדת שחת, וכן להצילם מכופרים ואפיקורסים וכו', ולסתום את פיהם הטמא, ולכן אשרי מי שכן מדפיס את ספריו בחיים חיותו, ויקיים (תהילים קי"ט מ"ו) "ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש".

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה