רבינו אמר שחזרה על הלימוד ארבע פעמים זו סגולה לזכירה. האם הדבר כפשוטו?

שאלה:

מאת נדב:

שלום לכבוד הרב מוהרא"ש שליט"א.
אני בחור בן שבע-עשרה מאשדוד שברוך השם מתחזק בתורה. רציתי לשאול: כתוב בליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה קי"ח שיש סגולה לזכור את הלימוד על ידי שחוזרים עליו ארבע פעמים. איך אפשר לנצל את הזמן כך שאוכל לחזור על כל דף גמרא שאני לומד ארבע פעמים?

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר צו ז' אדר ב' ה'תשע"ד

שלום וברכה אל נדב נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

על זיכרון צריכים הרבה לבקש את הקדוש ברוך הוא שיזכה למח נקי שלא תהיה בו שום תאווה מתאוות ניאוף וכו', שזה מטמטם את המח והדעת והלב לגמרי, ומשם נובעת השכחה, וכשאדם פוגם בברית רחמנא לישזבן שורה עליו הקליפה של השכחה, ושוכח מה שלומד, והעצה לזכרון היא החזרה – לחזור על הלימוד כמה וכמה פעמים, וחכמינו הקדושים אמרו (חגיגה ט:) אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד; זאת אומרת אם אחד סיים מסכתא מאה פעמים, ובא השני וסיים אותה מאה פעמים ואחד, כבר יש הפרש גדול ביניהם, ומובא בדברי האריז"ל (שער מאמרי רז"ל – חגיגה) דע, כי השר הממונה על השכחה נקרא מ"ס, וזה סוד (שמות ל"ד ל"ג) "ויתן על פניו מסו"ה", רצה לומר כי הקליפה הזו רוצה לעשות הפסק למעלה, ולפיכך השונה פרקו מאה פעמים כמנין מ"ס – שוכח, והשונה ק"א – הוא מתגבר עליו ונוצחו ואינו שולט בו להשכיחו.

ולכן הרגלתי את הבחורים הצעירים שיחזרו על מסכתא מאה פעמים ואחד, ואמרו חכמינו הקדושים (שבת כ"א:) נפקא מינה לגירסא דינקותא. ופירש רש"י: גירסא דינקותא – מתקיים יותר משל זקנה; כי כשבחור צעיר חוזר על לימודו מאה פעמים ואחד, אזי זה נשאר לו בזכרון.

ומה שאתה מביא מה שרביז"ל אומר בלקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ח, שארבע פעמים מסוגל לזכרון וכו', שמה רביז"ל מדבר מענין חידושי תורה – שבשעה שאדם רוצה לחדש בתורה, ראוי לו לחזור ארבע פעמים את התורה שמחדש ורוצה לגלות את זה לבני אדם, כי גם הקדוש ברוך הוא חזר על התורה ארבע פעמים, ולמדו את זה מהפסוק (איוב כ"ח כ"ז) "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה מ' סימן א') מן האלקים אתה למד כשביקש לומר תורה לישראל, אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל, שנאמר "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" ואחר כך ויאמר לאדם; עיין שם.

ולכן העיקר הוא רק חזרה – לחזור פעמים אין מספר, עם כל זאת אסור להישבר אם הוא שוכח, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל שלעתיד מזכירים לאדם את כל מה שלמד בזה העולם, ואין לו להישבר כלל, וכן אמרו חכמינו הקדושים (קהלת רבה פרשה א' סימן ל"ב) רבי אבהו אמר: זה שיפוטה של תורה שאדם למד תורה ושכחה. רבנן דתמן בשם רבי יצחק דהכא ורבי טוביה בשם רבי יצחק: לטובתו אדם למד תורה ושוכח, שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה, היה מתעסק בתורה שתים שלוש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו, ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו, אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה, אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה; אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם כלל.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים