התאלמנתי ואני חי לבד, ולצערי הרב אף אחד מילדיי לא מתעניין בי

מאת מאיר:
לכבוד מורנו ורבינו הרב שיק שליט"א.
יש לי צער גדול מאוד מאוד – חיתנתי את חמשת ילדיי, והשקעתי בהם את כל החיים שלי, לא היה דבר שמנעתי מהם, ועכשיו לעת זקנותי אף אחד מילדיי לא טורח אפילו להרים טלפון ולצלצל אליי לכל הפחות פעם בשבוע לשאול לשלומי.
אשתי נפטרה לפני שנתיים ונשארתי גלמוד, ואני לא יכול להבין איך יכול להיות שהילדים לא יתעניינו כלל בשלום אביהם? זה פשוט אוכל אותי ואני לא יכול להתנחם. אשמח לדברי חיזוק.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר אמור כ"ח ניסן ה'תשע"ד

שלום וברכה אל מאיר נ"י  

לנכון קבלתי את מכתבך.

בפשטות, אני יכול להגיד לך שכך טבע של ילדים – ככל שההורים נותנים להם ומפנקים אותם, לבסוף הם לא מעריכים את מה שההורים עשו להם, וזה המציאות המרה, ולכן אסור לך להישבר מזה, אף שזה מאד מאד כואב וזה נוגע בבריאות שלך וכו', תעשה לעצמך חשבון – האם עם הדאגות, הצער והעגמת נפש תפעל משהו? הרי חכמינו הקדושים אמרו (סנהדרין ק:) לא תעיל דויא בלבך דגברי גיברין קטל דויא [לא תכניס דאגה בלבך, כי הרבה גיבורים הרגה הדאגה]. וזה מוסר השכל לכל ההורים, שצריכים לדעת ככל שההורים מפנקים את הילדים יותר, כמו כן הם מתרחקים מההורים, ולהיפך, הורים שלא נותנים כלום לילדיהם ועוד הולכים איתם ביד קשה וכו', הורים כאלו הילדים מכבדים מאד, אף שזה נגד השכל ואי אפשר להבין את זה, אבל זו המציאות המרה.

על כל פנים חכמינו הקדושים אמרו (ברכות י.) בהדי כבשי דרחמנא למה לך; מי יודע את דרכי המקום ברוך הוא יתברך שמו, בוודאי (ברכות ס:) כל דעביד רחמנא לטב עביד, והכל לטובה, כי מי יודע אם אתה לא ציערת את ההורים שלך, ועכשיו אתה מקבל את זה חזרה, כי כך אמר התנא הקדוש (אבות פרק ב') על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון; כשהילדים מצערים את ההורים, הם מקבלים את זה אחר כך חזרה מילדיהם, ולכן צריכים לקבל את הכל בשמחה עצומה ולא להישבר וכו' אף שזה כואב מאד מאד וכו'.

מה אומר לך, אתה עכשיו לבד וגלמוד וכו', בוא ואלמד אותך את דרך רביז"ל שגילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך, ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד. דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפלה מזה בעצמו. ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו; הייינו אדם צריך להרגיל את עצמו בתמימות ובפשיטות לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, ולפרש את כל שיחתו לפניו יתברך, ואז אף פעם לא יהיה לבד, כי הוא יתברך מלא כל הארץ כבודו, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ובתוך כל עלמין, ואיפה שאדם הולך הוא יכול לדבר אל הקדוש ברוך הוא.

ואמרו חכמינו הקדושים (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפילות הם המלווים אותו עד שיגיע לבית עולמו; אין עוד דבר שמלווה את האדם עד הרגע האחרון כמו השיחה בינו לבין קונו, ולכן תרגיל את עצמך בעבודה הקדושה הזו, וכך לא תהיה לבד, ויהיה לך עם מי לדבר – עם הקדוש ברוך הוא, ואז תראה איך שכל הבדידות שלך תלך ממך, ואדרבה, תהיה דבוק בחי החיים בו יתברך, וכבר לא תצטרך את אף אחד בעולם.

וכן תרגיל את עצמך ללמוד את פרשת השבוע – שנים מקרא ואחד תרגום בכל יום חלק אחד, היינו מיום ראשון עד יום שני, וככה בכל יום ויום עד יום שישי תגמור כבר שנים מקרא ואחד תרגום שזו סגולה לאריכות ימים, כמאמרם ז"ל (ברכות ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. וכן תרגיל את עצמך לגרוס משניות בלי שום פירושים, רק לומר את המשניות כסדרן, שזה דבר גדול מאד, כי משנ"ה אותיות נשמ"ה, וזה מזכך את הנשמה, וכן תעשה לעצמך שיעור כסדרן בש"ס להתחיל מברכות, ותגרוס דף אחר דף וכו', וכך אמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה יט.) לעולם ליגריס איניש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, ופירש המהר"ל מפראג זי"ע בספרו (חידושי אגדות) וכן החיד"א זי"ע בספרו (פתח עינים) היינו שאמירת אותיות התורה תזכך את נשמתו, ובוודאי מה שאדם למד בזה העולם מזכירים לו אחר כך בשמים, כמובא בדברי האריז"ל (לקוטי תורה עקב), ובדברי רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ו) שלעתיד מזכירין את האדם כל מה שלמד אף אם שכח, וכך תהיה עסוק ותצא ממך הבדידות, ואם תלך בצורה כזו אז כל החיים שלך ישתנו לטובה.

הצער שיש לך מהילדים שלך וכו' יתקן את מה שציערת אתה את ההורים שלך וכו', כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ה:) מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דיינא?

הקדוש ברוך הוא יוליך אותך בדרך הנכונה, ונשמע ונתבשר בשורות משמחות.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים