מוהרא"ש ז"ל אמר, שממצוות פסח שני יוצאת התחזקות עצומה לכל אחד ואחד בכל מקום ובכל דרגה שהוא, שלא יתייאש עצמו כלל לבוא אל כל הקדושות שבעולם, יהיו מה שיהיו, כי אפילו אם היה טמא עד עכשיו, וגם איחר להגיע אל התגלות הקדושה בזמנה, עדיין יכול להיטהר מכל הטומאות, ולהגיע אל כל הקדושות שבעולם, כי זהו כל ענין של פסח שני, שאפילו מי שהיה טמא בשעת פסח ראשון, או איחר להגיע בזמנו לעשות את הפסח, ולא זכה להמשיך על עצמו את כל התיקונים הנפלאים הנעשים אז, עדיין יש לו תקוה טובה לתקן הכל בפסח שני, ולהגיע אל כל הקדושות שבעולם, כי ממצות קרבן פסח לומדים על כל התורה כולה, כי בפסח היתה תחילת כניסת נשמות ישראל אל שערי הקדושה, ולכן כמו שיש תקנה למי שאיחר לעשות הפסח, כמו כן יש תקנה למי שאיחר לעשות שאר מצוות התורה, העיקר שלא יתייאש כלל, כי כל זמן שאדם חי, ואינו עוזב את הרצון, יש לו תקוה טובה לתקן את הכל, וכמו שאמרו אלו האנשים שהיו טמאים לנפש אדם אל משה רבינו, עליו השלום (במדבר ט'), למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו וגו', שלא עזבו את הרצון, וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, שאם שואל ואומר "למה נגרע", ואינו רוצה להישאר חוץ למחנה הקדושה, בוודאי יזכה להיכנס בתוכה כראוי.
ואמר מוהרא"ש ז"ל, שעוד דבר פלא לומדים ממצוות פסח שני, שעיקר תקוות אדם לתקן הכל הוא על ידי הרב והצדיק שבדור, כי אלו האנשים שהיו טמאים לנפש אדם באו לשאול משה רבינו דייקא, אם יש להם תקנה, כי הם הבינו שאם יש להם איזו תקנה, זה יתגלה להם רק על ידי הרב והצדיק שבדור שהוא משה רבינו, עליו השלום, וכן היה, שמשה רבינו גילה להם תקנה נפלאה על ידי מצות פסח שני, וכן הוא בכל הדורות, שאם אדם מחליט בדעתו שבוודאי יכול לקבל תיקון גמור על ידי התקרבותו אל הרב והצדיק שבדור, בוודאי יזכה לקבל תיקון נפלא, העיקר לבא בקידה והכנעה לפני הצדיק האמת ולפני השם יתברך, וישאל על נפשו כמו ששאלו אלו האנשים שהיו טמאים "למה נגרע", כי אף על פי שנפשי טמאה במעשי הרעים, אף על פי כן למה אגרע להקריב קרבן ה' ולהתקרב אל השם יתברך ולעסוק בתורה ובתפילה כראוי, וכמובא מזה בדברי מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות ברכת הפירות ה"ה אות ט"ז), ולכן דייקא ממצות פסח שני יוצאים לימודים נפלאים של התחזקות לכל אדם בכל זמן, ואשרי הלוקח התעוררות ממצות פסח שני להתקרב אליו יתברך באמת. ואמר מוהרא"ש ז"ל, שמייד כשחולפים ועוברים ימי פסח ראשון, צדיקים מייחלים ומצפים, אולי יזכו עוד לקיים מצות פסח שני, כי אף על פי ששיטת הבבלי (פסחים ס"ו:), שאין צבור נדחין לפסח שני, ואם כל ישראל לא עשו פסח ראשון לא יכולים לעשות פסח שני, אבל שיטת רבי יהודה בירושלמי (פסחים פרק ט' הלכה א') וכן בתוספתא (פסחים פרק ח'), שצבור כן נדחין לפסח שני, וכך עשה חזקיהו המלך בזמנו כשלא עשו ישראל פסח ראשון, עיין שם, נמצא שיש שיטות הסוברות שיכולים כל ישראל לעשות פסח שני, וכן איתא בספר "מנחת חינוך" (מצוה ש"פ), והוא מסיים שם "ואני כותב זה בין שני הפסחים, יהי רצון שיבנה במהרה קודם פסח שני ונזכה ונעשה הפסח השני אמן ואמן", עיין שם, ולכן צדיקים ואנשי מעשה מייחלים ומצפים מיד אחר פסח ראשון אולי עדיין יזכו לקיים מצות פסח שני. וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שפעם אחת, ביום פסח שני לעת תפילת מנחה, ישבו חסידים בבית המדרש של הרב הקדוש רבי חיים אלעזר ממונקאטש זי"ע בעל ה"מנחת אלעזר", וחיכו שיכנס רבם אל תפילת המנחה, והיה כבר מאוחר מאד, ולא זכרו החסידים שיקרה דבר כזה – שיתאחר רבם כל כך לבוא לתפילת המנחה, ופתאום נכנס הרה"ק ממונקאטש זי"ע לבית המדרש, כולו לוהט אש ועיניו אדומות מבכי, וענה אמר בקול בכי, והדמעות זולגות מעיניו: "חכיתי וציפתי אולי עוד נזכה היום להקריב קרבן פסח…" וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שפעם בשעת הסדר בליל פסח, דקדק הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע דיוק נפלא בדברי ההגדה, בפיסקא של "זכר למקדש כהלל", שאומרין "כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד לקיים מה שנאמר (במדבר ט') על מצות ומרורים יאכלוהו", ודיקדק הרה"ק מבעלזא זי"ע, הלא פסוק זה נאמר בהקרבת קרבן פסח שני, אבל בפסח ראשון כתיב (שמות י"ב) "מצות על מרורים יאכלוהו", ולמה תפס המגיד דווקא את הפסוק שנאמר בפסח שני, ועזב את הפסוק שנאמר בפסח ראשון? וענה ואמר הרה"ק מבעלזא זי"ע ברוח קדשו, שאומרים זאת בדרך תפילה להקדוש ברוך הוא, כי הלא אנחנו יושבים אצל הסדר בליל פסח, ולא זכינו לעשות את קרבן הפסח בזמנו, ולכן אנו אומרים בדרך תפילה ובקשה, "רבונו של עולם, כתיב אצל פסח שני "על מצות ומרורים יאכלוהו", זכנו נא לעשות לכל הפחות פסח שני בעתו ובזמנו, ונזכה להמשיך בפסח שני את כל הקדושות הנפלאות שהחסרנו בפסח ראשון". ואמר מוהרא"ש ז"ל, שדברי הרה"ק הנ"ל מובנים מאד על פי דברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' כ"ה), שצריכים לעשות מתורות תפילות, ולכן בשעה שמזכירים בליל פסח אצל הסדר הפסוק הנאמר בתורה אצל פסח שני, מתפללים אז ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שנזכה לעשות המצוה הקדושה של פסח שני בעתו ובזמנו, וכמו שאנחנו רואים שגם תיקנו לנו חכמינו הקדושים (מגילה ל"א.) לקרוא בתורה ביום אחרון של חול המועד פסח, כל סדר קרבן פסח שני (במדבר ט' א' – י"ד), כי הכל בדרך תפילה ובקשה אל השם יתברך, שנזכה עוד לעשות פסח שני בירושלים בעתו ובזמנו. וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שאיש אחד היה אצל הסדר של הרה"ק מבעלזא זי"ע בשעה שאמר התורה הנ"ל, וכשחזר לביתו אחר החג עבר דרך העיר לעמבערג, והיה אצל הגאון הצדיק רבי יוסף שאול נאטנזאהן מלעמבערג, בעל ה"שואל ומשיב" זי"ע, ורבי יוסף שאול זי"ע ביקשו שיאמר איזה דבר תורה ששמע מרבו אצל הסדר, ואמר לו התורה הנ"ל, שבשעת ההגדה אנחנו מתפללים אל הקדוש ברוך הוא שנזכה לכל הפחות לעשות פסח שני בירושלים, ותיכף ומיד שאל אותו הגאון הנ"ל מדברי הגמרא (פסחים ס"ו:), שאין צבור נדחין לפסח שני, ולא ידע החסיד להשיב לו מאומה, ונסתלק מלפניו בבושה גדולה, וגם נחלשה דעתו מאד, שהגאון הנ"ל הפריך התורה של רבו, ונסע משם לעיר בראד, ושם הציע לפני החסידים שגרו שם את קושיית ה"שואל ומשיב" על דברי רבם, והנה באותה עת אך יצא לאור ספר "מנחת חינוך" על תרי"ג מצוות, ובחיפושם שם מצאו כתוב (מצוה ש"פ אות י"ג) שיטת הירושלמי, שצבור כן נידחין לפסח שני, וכן מה שכותב שם בעל ה"מנחת חינוך" "ואני כותב זה בין שני הפסחים, יהי רצון שיבנה במהרה קודם פסח שני ונזכה ונעשה הפסח השני אמן ואמן", ושמחו מאד שמצאו סימוכין ותירוץ לדברי רבם, והתחזקו לייחל ולצפות לקדושת פסח שני, אשרי המחכה ויגיע. (שיחות מוהרא"ש)
|
