אנשי שלומנו היקרים מספרים, שמוהרנ"ת ז"ל הייתה לו עניות גדולה מאוד, ובפרט פעם אחת קודם פסח, לא היה לו שום דבר, פשוטו כמשמעו, וחיזק את עצמו בבטחון חזק.
וכשהגיע כבר יומיים לפני פסח וניקו את כל הבית מחמץ, אבל עדיין לא היה אצלו שום דבר לפסח, שלח את בניו לשאוב מים, שיהיה להם מים על כל פנים למשך ימי החג.
וכשהביא לו כל אחד מבניו כלי מים, ושם את זה בחבית גדולה כנהוג, ענה ואמר: "דאנקען גאט, אז איך האב שוין וואסער אויף פסח" [תודה לאל, שיש לו לכל הפחות מים על פסח].
והחייה את עצמו בזה כל כך, שיש לו לכל הפחות מים לפסח, עד שזיכה אותו הקדוש ברוך הוא על שאר צרכי הפסח.
אשר בנחל חלק מב' מכתב ז' קפו
