להיות אדם השלם ואיש כשר על ידי תפילה והתבודדות:
חיים, חן וחסד ירדפו וישיגו לאהובי, ידידי היקר, השותה בצמא דברי הנחל נובע מקור חכמה, זכותו יגן עלינו … נרו יאיר ויזרח.
דרישת השלום קבלתי בשמחה על-ידי וכו' וכו', אחי חזק ואמץ להיות בשמחה תמיד, כי זה העיקר, וגם ראה לחזק עצמך בכל יום בתפילה ובבקשה להשם יתברך, ובזה הרגע דברתי עם אחד מאנשי שלומנו דיבורים אמתיים להתחזק בהתבודדות בכל יום, ועל-ידי-זה יכולים לפעול כל מה שצריכים ברוחניות ובגשמיות, כי האיש הנ"ל ביקש אותי לבוא אליו, כי עושה, אם ירצה השם, ברית לבנו הנולד לו למזל טוב, והזכרתי לו, איך שלפני שתי שנים לערך בא אלי, וממש בכה לפני בשברון לב, שכבר עברו לו כמה שנים אחרי היותו בן עשרים, ועדין לא מצא בת זוגו, ועוררתי אותו אז תמיד לבקש מהשם יתברך ברצונות ובכסופים אמתיים, להיות איש כשר ולהיות האדם השלם, ועזר לו אז השם יתברך, רק על-ידי תפלה ובקשה כאשר מודה בעצמו, ועכשיו, תהילה לאל, מכניס את בנו לבריתו של אברהם אבינו, חזק ואמץ בשמחה ובהתבודדות.
אשר בנחל חלק א' מכתב כ
חיזוק ועצות להיות האדם השלם ולמצוא זיווגו:
תכלית בריאת האדם הייתה, כדי להכיר את הבורא יתברך שמו. כמובא בזוהר הקדוש (בא מב.): בגין דישתמודעון ליה. והנה הנשמה היא חלק אלוק ממעל, שיורדת אל זה העולם, מעולם האצילות אל גשמיות עולם העשייה הזה, המלא עביות וחומריות, תאוות ומידות רעות, ואדם צריך לזכך את גופו, שגם גופו יהיה כלי לקבל בו אור נשמתו, כי הנשמה היא חלק אלוק ממעל.
ולכן אם תינוק מקבל חינוך טוב מאז שנולד, על-ידי-זה לאט לאט מזכך את גופו, עד שנעשה צדיק, אבל על-פי-רב התינוק נמשך אחר שטויות ועושה עבירות, ונכשל במה שנכשל, ועל-ידי-זה חומרו שהוא גופו מכסה את הנשמה, עד שנעשה בר-מצוה, ואז בא לו האור מהשמיים, ואם זוכה ובוחר בטוב, יכול להפך הכול לטוב, ואם, חס ושלום, אינו זוכה לבחור בטוב, אז חומרו, שהוא גופו מתגבר על נשמתו, ומסתיר ומעלים את נשמתו, עד שנדמה לו שהכול טבע, מקרה ומזל, עד שמתייאש מחייו.
ולכן רואים, שעל בני הנעורים יש נסיון קשה מאוד מאוד, כי אז הבחירה אצלם גדולה מאוד, אם ללכת ולדבק עצמם באין סוף ברוך הוא, על-ידי קיום המצוות מעשיות בשמחה, ובפרט על-ידי הנחת תפילין, שזה מאיר הארה בנשמתו על גופו, כי תפלין הם כתרי דמלכא, ויש בהם כ"א הזכרות, וחכמינו הקדושים אמרו (שבת יב.): מה ציץ, שאין בו אלא אזכרה אחת, אמרה תורה: "והיה על מצחו תמיד", שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה, על אחת כמה וכמה; כי התפילין הם מוחין, ובהם כתיב:
"שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", יחוד הבורא יתברך שמו ולכי כשאדם מניח תפלין מאיר עליו אור נורא ונפלא מאוד וזה נותן לילד בר מצוה כוח גדול להאיר את אורו יתברך על גופו.
אבל אם מלכלך עצמו בפגם הברית – הוצאת זרע לבטלה, שהם חטאת נעורים, על-ידי-זה מתאווה בעביות ובגשמיות גופו החומרי, עד שנעלם ונסתר ממנו נשמתו, ואז מר לו מאד.
כי הנה הנשמה היא אור, כי נכללת באור אין סוף ברוך הוא, והגוף הוא חשך כי הוא עפר מן האדמה הנשמה היא שמחה כי אצלו יתברך נאמר (דברי הימים-ב' טז, כז): "עז וחדוה במקומו", והגוף הוא עצבות, כמו שכתוב (ישעיה סה, כה): ונחש עפר לחמו", כי העפר הוא קש אדמה, גשמיות שמושך את האדם אל עצבות ומרירות וזו המלחמה שיש לבני הנעורים. ולכן על בני הנעורים רחמנות גדולה מאוד מאוד, כי מגיל בר-מצוה עד גיל חתנה, אז הוא הנסיון הכי גדול, כי ככל שבני הנעורים נכשלים בפגם הברית – הוצאת זרע לבטלה, על-ידי-זה מתעבים בעביות גשמיות גופם, ונכנסים בתוך עצמם, ונעשים במרה שחורה, ועל-פי-רב נכנסים בדיכאון עמוק, ומכל שכן וכל שכן שקונים לעצמם מדות רעות, שזה רתיחת הדמים שתמיד רבים עם הזולת ומכל שכן וכל שכן שנכנסים בכעס ורציחה. ולכן תמצא, שבני הנעורים הם כעסנים גדולים מאד, ומקפידים על כבודם, ואוי לו למי שפוגע בהם, וזה בא מחמת פגם הברית, והם עזי פנים מאוד, וזו המלחמה הכי קשה לבני הנעורים. ולכן כתוב בשלחן ערוך (אבן העזר, סימן א'), שמצווה מן המבחר להתחתן בגיל שלש-עשרה, כי כל המקדים הרי זה לא יבוא לידי חטא הוצאת זרע לבטלה.
ולכן אשרי מי שיכול להתחתן בגיל צעיר, שלא יבוא לחטא המגנה הזה.
אבל על-פי-רב לא מתחתנים בגיל כזה, אלא יותר מאחר, ומזה כל הבעיות שישנן בדור הזה, שבני הנעורים יוצאים לתרבות רעה, כי חושבים שהם עצים ואבנים, שלא מזיז להם איזה הרהור רע, איזו הסתכלות רעה איזו מחשבה רעה וכו' וכו', ועל-ידי-זה מגיעים לחטא המגנה הזה של הוצאת זרע לבטלה, שזה מכניס בהם דיכאון פנימי, וכעס ורציחה, שמוציאים כעסם על הזולת. ולכן אשרי מי שזוכה לחתן את ילדיו בגיל צעיר, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (יבמות סב:): המשיאן סמוך לפרקן, עליו הכתוב אומר : "וידעת כי שלום אהלך".
והנה מה דהוה הוה, כבר עבר עליך מה שעבר, היו לך ימי נעורים קשים מאוד, שעברו עליך דברים כאלו, שרק הקדוש-ברוך- הוא יודע, ואתה יודע והצדיק יודע, והנה זכה אותך השם יתברך שאתה עומד להתחתן, שזו הזכות הגדולה ביותר, ומהי תכלית החתונה? כדי להינצל מעברות. ואומרים חכמינו הקדושים (יבמות סב:): כל אדם שאין לו אשה, שרוי בלא שמחה, בלא חומה וכו', כי מי שאין לו אשה, רחמנא לצלן, הוא פגם גדול מאד, כי כשברא הקדוש-ברוך-הוא את העולם, ברא אותם זכר ונקבה, וכן העולמות גם-כן באותה דגמא, ולכן כתוב בזהר (ח"א נה:), שאדם רווק הרי הוא פלג גוף, כי אדם השלם נקרא רק כשמתחתן. והנה כשמזכה הקדוש-ברוך-הוא את האדם להתחתן, עליו לדעת שיש לו עבודה חדשה, כי רבנו ז"ל אמר (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן פ'), ששלום שייך רק בשני הפכים, הינו 'חסד וגבורה', כי אם שניהם חסד, או שניהם גבורה, לא שייך שלום, כי שניהם מחזיקים באותה דעה, אבל אם שניהם הפכים ועושים שלום, זהו דבר גדול מאוד, וזה נקרא שלום – כשמחברים שני הפכים, בין גבורה לחסד וחסד לגבורה, לפעמים הבעל חסד והאשה גבורה, ולפעמים האשה חסד והבעל גבורה, וצריכים לראות להשלים ביניהם, ולהצליח בחיי הנישואין.
כי העיקר לידע את הכלל הזה בחיים, אף שעם חברים לא הסתדר, ואפילו עם ההורים לא הסתדר, ואפילו עם עצמו לא הסתדר, אבל ברגע שהתחתן, עליו לידע שעכשיו נכנס לחיים חדשים, אם יזכה – אשתו תלך עמו לארך כל הדרך, הינו שכתיב (בראשית ב, כד) : "על-כן יעזב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", וכמו שיד ימין אינה מתבישת מיד שמאל, ויד שמאל אינה מתביישת מיד ימין, כך צריכים לחיות חיי נישואין, שיחיו ביחד באהבה גדולה מאוד, כמו בשר אחד. כי באמת אמר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן רסה), שלמעלה בשמים הזכר והנקבה הם נשמה אחת, וכשיורדים לזה העולם, שתי הנשמות מתפצלות, הזכר יורד דרך זוג הורים אחד, והנקבה דרך זוג הורים אחר, ועד שמוצאים זה את זה אורך הרבה זמן, שעל זה אומרים חכמינו הקדושים (סוטה ב.): קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף, כמו בקריעת ים סוף שהיו אז הרבה קטרוגים שאמרו: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה" (עין ילקוט שמות רלד), כמו-כן כשאדם הולך להתחתן, יש קטרוגים גדולים מאוד, ועל-ידי כל חטא ועוון שאדם חטא, ברא קליפות ומשחיתים, ואלו הם המקטרגים עליו, כמובא בדברי רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן קמה), שעל-ידי כל טיפה וטיפה שאדם מוציא לבטלה, רחמנא לצלן, בורא מזה קלפה ומשחית, והם מקטרגים עליו.
והנה כשזוכים למצוא זה את זה, צריכים לשמוח מאוד מאוד, שזו שמחת החתונה. ולכן אומרים חכמינו הקדושים (ירושלמי בכורים, פרק ג', הלכה ג'), שביום חפתו מוחלים לו על כל העוונות, כי זה בבחינת יום הכפורים. ועל-כן אמר פעם רבנו ז"ל לחתן אחד את מאמרם ז"ל: כיצד מרקדין לפני הכלה, ופירושו: איך מרקדים ומדלגים על מה שהיה לפני הכלה, הינו כי מעיקר התשובה הוא לשכוח לגמרי את מה שעבר, ולעשות התחלה חדשה, כי ביום חופתו מוחלים על כל עוונותיו, ובפרט כשזוכה אז לסיים את כל ספר התהילים, ומתודה אליו יתברך כל מה שעשה, אזי אינו זז משם, עד שמוחלים לו, כי זהו היום המיוחד ביותר לאדם בחייו. ואמר הרב הקדוש רבנו איש האלוקי, רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע, שחבל שמסרו את היום הקדוש הזה לילדים, כי אם היו יודעים מה יכולים לפעול ביום זה, היו מבלים את כלו רק בוידוי דברים, לבקש מחילה וסליחה ממנו יתברך, כי ביום החפה הקדוש-ברוך-הוא מוחל על כל העוונות.
ועל-כן אל תהיה בטלן, ובהגיע יום החופה, אל תתערב בשום דבר סביב החתונה, את זאת תתן להוריך ולהורי הכלה, שהם יגיעו לעמק השווה, אתה תלך למקום פנוי שאין שם בני-אדם, ותאמר את כל התהילים, וכשתתפלל מנחה, תתוודה אז כדוגמת יום הכפורים.
ולכן נוהגים, שחתן אומר את כל סדר 'על חטא' לפני "אלקי נצור", וחוזר בתשובה, ואז נכון לבך יהיה בטוח, שימחלו לך על כל עוונותיך, ואל תדאג יותר.
וכשאתה מתחתן מתחיל אצלך ענין אחר לגמרי, ומהו? שתתחיל רק לחשב מהקדוש–ברוך-הוא. אבל עליך לדעת, שהחיים אינם קלים, ויהיו לך ניסיונות קשים ומרים, הנה אתה נכנס למשפחה שלא הכרת עד כה, ולהם טבע אחר משלך, והנהגות אחרות מאשר קבלת אצל הוריך וכו' וכו'. וזה עיקר הניסיון. ולכן תיקח את עצמך בידיך, ותקבל על עצמך שלעולם לא תריב עם אשתך, אלא תמיד תהיה ותרן עמה, ואף פעם אל תדבר על הוריה, אפילו שיהיה לעתים שיעשו לך עולות, אתה תידם ותשתוק, ולא תענה להם מאומה, כי לאשה כואב מאד כשמדברים על הוריה, ואני יודע, שטבע בני הנעורים, שאינם יכולים לעצר עצמם, כשגיס אומר להם משהו, או חמות אומרת איזה דבר, ומכל שכן
כשחמיהם אומר להם משהו, הם תכף מתמלאים חמה וכו'.
אבל אם תהיה חכם ופקח, ותידם ותשתק, ותדבר רק דבורים נעימים עם אשתך, תראה איך שתקנה אותה, ותחיו ביחד חיים טובים, חיים נעימים, וחייכם יהיו חיי גן-עדן ממש.
זאת עליך לזכר, יש לנו שלחן ערוך, ומה שכתוב בשלחן ערוך – צריכים לקיים, ומה שלא כתוב בשלחן ערוך, זה הכל חומרות של הבל הבלים, שהן הן המביאות את האדם לשאול תחתית ומתחתיו. ורבנו ז"ל מאוד הקפיד שכל בר ישראל לא יזוז מהשולחן ערוך, ואמר (שיחות-הר"ן, סימז כט), שכל בר ישראל צריך ללמוד בכל יום הלכה בשלחן ערוך. ולכן תקבל על עצמך כבר עכשיו להתחיל ללמד שלחן ערוך, מהתחלת אורח חיים, ובפעם הראשונה תילמד רק מחבר רמ"א, כדי שתדע כל סימן וסימן מה כתוב שם, ואל תלמד אז לא "מגן אברהם" ולא "טורי זהב", אלא מחבר רמ"א בלבד, וכשתסיים חלק ארח חיים, תתחיל יורה דעה, וכשתסיים יורה דעה, תתחיל חלק אבן העזר, וכשתסיים אבן העזר, תתחיל חושן המשפט, ובפעם השנייה תלמד עם המגן אברהם, וכשתסיים את הד' חלקי שלחן ערוך, תתחיל כבר עם הטורי זהב גם-כן, ואט אט תוסיף עוד ועוד פוסקים, וכך תהיה בקי בהלכה, שזה יסוד ביהדות.
וחכמינו הקדושים אומרים (נדה עג.): כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן עולם הבא.
מלבד זאת חתן מכרח ללמוד הלכות נדה, שזהו דבר חמור מאוד, והוא בכריתות, ואומרים על הצדיק הקדוש רבי אורי מסטרליסק זי"ע, שלמד אלף פעמים הלכות נדה, וזהו דבר פלא על גבי פלא, כי היה שרף, איש קדוש ונורא מאוד, ואיך ומדוע למד הלכות נדה אלף פעמים ? אבל זהו מוסר השכל, כמה עלינו להיזהר בזה, כי זהו אסור כריתות, ואם אדם עובר על אסור נדה, חס ושלום, על-ידי-זה נולדים ילדים בעלי מומים, וגם סובלים כל החיים, ולכן בעת נידתה צריכים מאוד מאוד לשמור.
ושאלו פעם את הצדיק ר' אברהם בר' נחמן ז"ל, שיאמר הנהגות לחתן, ואמר בזו הלשון: "קינדערלאך, היטן פון כריתות" [ילדים, תשמרו עצמכם מכריתות]; הינו בעת נדתה צריכים להיזהר מאוד אבל כשהיא טהורה יש שולחן ערוך ולהתנהג כמו שכתוב שם, ולא להחמיר יותר מדי.
ולכן יען שאתה עומד עכשיו להתחתן, תקבל על עצמך לשבור את כל מידותיך, תהיה ותרן גדול, ועל-כל-פנים בתוך ביתך, כי כתוב (אסתר א, כב): "להיות כל איש שורר בביתו", הנה אתה מתחתן, אזי תהיה אתה בעל-הבית, ותקבל מוחין אחרים, ואם תחיה עם אשתך באהבה, ותכבדה ותיקרה מאד, כמאמרם ז"ל (יבמות סב:): האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו, עליו הכתוב אומר: "וידעת כי שלום אוהלך", כי אישה צריכה כבוד, וכמו שאומר רבנו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן רב), שטבע של הנשים שרוצות כבוד, ולכן צריכים להרבות להן יקר וגדלה, ולהבטיחן שמעריכים אותן, וזה מרחיב דעתן.
ולכן שמע מה שאני כותב לך, כי כל מה שאני אומר לך, זה בדוק ומנסה שתצליח, וכל העושים צחוק מזה, אינם שוחקים אלא מעצמם, כמו שאמר החכם מכל האדם (משלי ט, יב): "אם חכמת – חכמת לך, ולצת – לבדך תשא"; אם תהיה חכם, אתה חכם בשבילך, כי אף אחד לא ירחם עליך, אם לא יהיה לך שלום-בית, והמריבות יהיו מנת חלקך, ותצטרך לילך לפלוני ולאלמוני בעבור שלום-בית. ואם לצת – אם תעשה ליצנות מזה, אזי תמצא את עצמך גרוש ואיש בעולם לא ירחם עליך.
וההכרח לי לומר לך, אשר בזה העולם אין לאדם חברים, כל אלו החברים שלך רוקדים סביבך – כל זמן שיש להם הנאה ממך, זה יש לו עם מי לפטפט, וזה יש לו ממך כסף או טובת הנאה אחרת אבל בשעה שתהיה לך צרה חס ושלום כלם יעזבו אותך.
ומכל שכן וכל שכן עליך לידע, שהחבר הטוב ביותר לאדם זו אשתו. ולכן צריכים לשומר מאוד בכבודה ולעזוב את החברים, ובפרט אם יש לך חברים רעים, תברח מהם כמו מאש. אם רצונך להצליח בחיי הנישואין, הייתי מייעץ לך, שתקבל על עצמך כבר מעכשיו ללמד בכל יום חוק ולא יעבר חומש ורש"י עם התרגום, ותחלק את זה לששה חלקים, באופן שתקים מה שכתוב בשולחן ערוך (ארח חיים, סימן רפה, סעיף ג'): מיום ראשון ואילך נקרא עם הציבור, ואל תחכה עד ערב שבת, אלא בכל יום ויום תלמד חומש ורש"י עם התרגום, כדי שעד יום ששי ערב-שבת-קדש תזכה לסיים שנים מקרא ואחד תרגום, אשר זה מסוגל מאוד לאריכות ימים, כמאמרם ז"ל (ברכות ח.): לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור משלימים לו ימיו ושנותיו.
וכן זו סגלה ליראת שמים. והרב הקדוש מסאטמאר זי"ע סיפר, שכשהיה ילד כבן שבע שלחו אביו אותו ואת אחיו הגדול ממנו להתברך אצל הצדיק הקדוש רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע, ואמר להם: קינדערלאך, לערנט חמש רש"י, ווייל איך האב געקענט גדולים וואס האבן נישט געווסט ווי דער אייבישטער וואוינט, אלץ, ווייל זיי האבן נישט געלערנט חומש רש"י [ילדים תתמידו בלמוד חמש ורש"י, כי אני הכרתי גדולים שלא ידעו היכן הקדוש-ברוך-הוא גר, כי לא למדו זאת]. נמצא, שלמוד חמש ודש"י מכניס באדם יראת שמים, ומה גם שזו סגלה לפרנסה, ולתקן את הכל, ובני-אדם מזלזלים בזה.
וכן תקבל על עצמך ללמוד בכל יום חוק ולא יעבר פרק משניות כל ימי חייך, אם תזכה ללמוד יותר – מה טוב ומה נעים, וכן תלמד בכל יום דף גמרא עם רש"י, ואם תזכה ללמוד גם תוספות – מה טוב ומה נעים.
ועל כלם – תתמיד הרבה בלימוד שולחן ערוך, ואז תראה איך שאשתך תכבד אותך, וחמיך יכבדך וכן גיסיך יכבדוך, רק תקבל על עצמך לא להיכנס בוויכוחים עם שום בריה בעולם. ומכל שכן שתעקור ממך את הכעס.
ואם תלך בדרך זו, אני מבטיח לך שתצליח בחיי נשואיך, ותהיה אהבה ביניכם, ואף אחד בעולם לא יוכל לשבר אתכם, ויצאו מכם דורות ישרים מברכים.
אשר בנחל חלק מב מכתב ז' קצח