וידוע, אשר מוהרנ"ת ז"ל הייתה דרכו לומר בכל יום 'יום תהילים', רק שלוש פעמים בשנה היה גומר פעמיים את היום: בימי אלול, בימי שובבי"ם ובימי ספירת העומר, ולכן הלוואי שנזכה לומר על כל פנים בכל יום 'יום תהילים', כדי שנזכה לסיים בכל שבוע את ספר התהילים, שהוא מזון לנפש, ורבנו ז"ל אמר (שיחות הר"ן, סימן כו'): אשרי מי שאוכל בכל יום כמה פרקים משניות, ושותה אחר כך כמה מזמורי תהילים.
אשר בנחל חלק עו מכתב טז תנ
שמעתי מאנשי שלומנו, שמוהרנ"ת ז"ל תמיד השתוקק בהיותו ילד קטן להיות כהן, והיה מקנא בכוהנים, והיה מתמרמר למה לא זכה להיות כהן.
אבל אחר הסתלקות רבנו ז"ל, היה רגיל לתת תודה להקדוש ברוך הוא שאיננו כהן.
כי אמר בזו הלשון: ואם הייתי כהן, לא הייתי יכול להתאפק, והייתי כן הולך לציון רבנו ז"ל, ואז הייתה עלי מחלוקת יותר גדולה – הייתכן שכהן הולך אצל ציון רבנו ז"ל?! ולכן נתן תודה והודאה להקדוש ברוך הוא שאינו כהן.
היה אחד מאנשי שלומנו גדול בתורה ויראה, הרב… הוא היה כהן, ונתקרב אל אנשי שלומנו, ובא בראש השנה, ושאל את כל אחד – האם מותר לו ללכת אל ציון רבנו ז"ל אם לאו, ואף אחד לא רצה לאומרו – הן לחיוב והן לשלילה. לשנה הבאה כשבא אל הקיבוץ הקדוש, כבר לא שאל את אף אחד ומרוב תבערת ללבו, בא לציון רבנו ז"ל.
ובאמת אומרים חכמינו הקדושים (עיין תוספות כתובות קג:): קברי צדיקים אינם מטמאים, ובפרט שבמקום גניזתו של רבנו ז"ל, שם מקום גניזתם של קדושים שנהרגו על קידוש השם, ולכן אנשי שלומנו כן הולכים.
אשר בנחל חלק כ' מכתב ב' תתק.